יחסי אדם-חיה ו"אתיקה של דאגה" ב"חוות החופש"
ברכות חמות לאילנית ברנכינה על אישור עבודת התזה שלה בהנחייתה של ד"ר אריקה וייס מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ועל קבלתה ללימודי דוקטורט בחוג! מחקרה של ברנכינה עוסק ביחסי אדם-חיה (Human-Animal Relations), ובדילמות המוסריות העולות מתוך יחסים אלו ומתמקד ביחסים בין בעלי חיים ניצולי תעשיית המזון לבין הְּפעִילוֹת ב"חוות החופש" ובדילמות המוסריות העולות בכינון חברה מרובת מינים, (Multi-species society).
"חוות החופש" שדה מחקרה, הינו מקלט שיקום והצלה במושב עולש בישראל עבור בעלי חיים מהמשקים המתועשים. המקלט משמש כמרכז חוויתי לימודי לקירוב לבבות, דרך היכרות מעמיקה בין בני האדם לבעלי חיים שמרבית האנשים פוגשים רק מרחוק ובתנאי גידול שאינם מתאימים להם. צוות ה"חווה" מורכב בעיקר מנשים, מנהלות, עובדות ומתנדבות וכן מדיירי ה"חווה", בעלי חיים שאינם אנושיים ממינים שונים.
שיטת המחקר אותה מיישמת ברנכינה בשדה נקראת "אתנוגרפיה מרובת מינים" multi-species) ethnography), גישה חדשה באנתרופולוגיה שלוקחת בחשבון ישויות אנושיות ושאינן אנושיות. בהמשך לגישה זו אילנית מתייחסת במחקרה אל בעלי החיים שאינם אנושיים כסובייקטים וכאינפורמנטים כפי שהיא מתייחסת לבני האדם.
ברנכינה מנסה לענות על השאלה, כיצד הפְּעִילוֹת העובדות בחווה משתדלות ואף נאבקות, ליישם את תפיסתן המוסרית ,הנוגדת מִינָאוּת (speciesism). כלומר, כיצד הן מיישמות תפיסה הנוגדת אפליה כלפי בני מינים אחרים בעולם החי ומתנגדת לעליונות כלפיהם, בשימוש בהם לצרכי האדם ובהשקפה המצדיקה זאת. ברנכינה שואלת אפוא כיצד הפְּעִילוֹת למעשה בונות מודל טוב יותר של יחסי אדם-חיה.
ממצאי המחקר מעידים על דילמות מוסריות, איתן מתמודדות הפְּעִילוֹת יחד עם בעלי החיים. דילמות אלו כרוכות בהצלת בעלי החיים, בטיפול בהם ובפרידה מהם בסוף חייהם. כמו כן מתוך הניסיון לפתור את הדילמות מתהווה תוך כדי החיים "אתיקה של דאגה" (Ethics of care), תיאוריה מוסרית הבוחנת מהו הטוב מנקודת מבט דואגת, השמה דגש על רגשות וקשרי גומלין, כאידיאל המנחה פעולה נורמטיבית ושיקול דעת, וגם כפרקטיקה שבאה לידי ביטוי במערכת יחסים ובמאפיינים כגון אמון והדדיות.
מתוך המחקר עלו התמות הבאות:
"משפחת החופש", משפחה מרובת מינים המורכבת מן הפְּעִילוֹת ומבעלי החיים ב"חווה"; תמה זו באה לידי ביטוי ביחסי הקרבה בין בעלי החיים והפְּעִילוֹת, ובאופן ההצטרפות למשפחה ומאופיינת בקשרים ביולוגיים, מתוך בחירה ומתוך זיקה משותפת. כמו כן משפחה זו מאופיינת ב"אתיקה של דאגה" הכוללת בין היתר רגשות אהבה וכן שאיפה לאוטונומיה. תמה זו עולה גם בהקשר ליחסים משפחתיים עתידיים בהקשר לעידן האנתרופוקן וסכנות אתיות העולות במודלים עתידיים לעומת ההתמודדות הכרוכה בהתבוננות בהווה ובדגם העכשווי ש"משפחת החופש" מציעה. לבסוף התמה מציגה את האופן בו משפחה זו נוהגת אל מול דילמות של סוף החיים, כיצד מתאבלת ובידי מי נתונות החלטות של סוף החיים.
תמה שנייה היא אוטונומיה מול "אתיקה של דאגה"; תמה שמצביעה על מתח בין שני המונחים המרכיבים אותה. "אתיקה של דאגה", שזורה ביחסי המשפחה הנרקמים בין בעלי החיים והפְּעִילוֹת בחווה, והגדרתה עולה מן השדה. היא באה לידי ביטוי בפרקטיקות מתוך עבודות הטיפול (care work), וברגשות בין הפְּעִילוֹת ובעלי החיים. מתוך הדילמות השונות, "אתיקה של דאגה", מעלה שאלות לגבי האוטונומיה של בעלי החיים האנושיים ושאינם אנושיים. בהמשך לכללי מוסר של דאגה ואוטונומיה נעשה ניסיון להשוות את בעלי החיים לפליטים ולשגרירים של בני מינם, ועולה שאלה של סוכנותם של בעלי החיים.
התמה "אתיקה של דאגה" מול אוטונומיה נוגעת באופן שבו שדה המחקר ואופי מחקר זה מציגים מוסריות, וחותרת לענות על השאלה העומדת במרכז המחקר והיא, מה הוא הטוב? בשונה מסגולות מוסר (virtue ethics) ידועות מראש הנבחנות ברמה הפילוסופית והתיאורטית וטוענות לאוניברסליות, אוטונומיה מול "אתיקה של דאגה", נעות במשא ומתן יומיומי מול הדילמות שאיתן מתמודדות הפְּעִילוֹת שלא יודעות מראש מה הוא הטוב, היות שהוא מוגדר, מומשג ומתהווה תוך כדי החיים. "אתיקה של דאגה" באה לידי ביטוי מתוך התנהגותם של בעלי החיים כסוכנים הפועלים מתוך רגש מוסרי ויכולתם לבחור. תמה זו מודגשת בדילמות של סוף החיים בהן קיימת התנגשות בין דאגה (care) ואוטונומיה וכרוכה בהשתדלות לפענח את נקודת מבטו של האחר.
תמה נוספת היא ההשתדלות לפענח את נקודת מבטה של החיה; תמה זו הינה אתגר המשותף לפעילות ולאילנית, כפעילה וגם כחוקרת העורכת אתנוגרפיה רב-מינית פמיניסטית השואפת ליצר ידע שונה של המציאות. ההשתדלות לפענח נקודת מבט זו עולה תוך כדי הצלות, עבודות הטיפול וגם בסוף החיים. ההשתדלות מהווה בסיס ל"אתיקה של דאגה" וליישום אוטונומיה. תמה זו מציפה את הביקורת כלפי אתנוגרפיה רב-מינית ואת אתגר העדר השפה המילולית. קולם של בעלי החיים ונקודת מבטם עולים בהקשר קביעתם את אופי הטיפול שיקבלו וכן בהקשר לקולם הפוליטי ודרישתם לזכויות. בהמשך, התמה מעלה את סוגיית מקומן כאקטיביסטיות במיוחד בזמנים כואבים בהם הן אבלות על יקיריהן ומול אסונם של בעלי החיים מתעשיית המזון בעידן זה.
התמה האחרונה במחקר עוסקת בפגמים והאומנות לחיים בעולם פגום; פגמים מופיעים בשדה המחקר בכמה וכמה אופנים ובאים לידי ביטוי בגופם ונפשם של בעלי החיים וביחסים עם בני האדם, כמו גם בסיטואציות פגומות אותן הפְּעִילוֹת פוגשות, ובמוסר פגום שהינו חלק בלתי נפרד מעידן האנתרופוקן. זאת משום שפגמים אלו נוצרו בעקבות פעולותיו של האדם ולהן השלכות עמוקות על כדור הארץ מבחינות רבות.
הפגמים מקבלים התייחסויות שונות מנקודות מבט שונות לאורך העבודה. בעלי חיים זוכים להגיע ל"חוות החופש" לרוב בגלל פגמים הפוגעים ברווחיותם ולכן קל יותר לוותר עליהם. פגמים אלו נתפסים אחרת על ידי הפְּעִילוֹת הרואות את נכויותיהם של בעלי החיים כאפשרויות לזכות בחיי חופש. בני האדם מטילים בגופם של בעלי החיים מומים במכוון מתאוות בצע, מומים אלו נחשבים בעיניהם כאפשרות לרווח, למשל פרקטיקות של קווים גנטיים, "השבחה", הנדסה גנטית ושיבוט מייצרים ישויות הנולדות לגוף מעוות וסובל אך רווחי ולכן מנקודת מבט כזו הגוף אינו פגום. בנוסף, על גופם של בעלי החיים עקבות של אלימות המעידות על ההיסטוריה שלהם ועל המקום ממנו הגיעו כגון; צריבות על הגוף, חלקי גוף קטומים או מנוסרים, ואיברים מודלקים מהזנחה או ניצול ואף עיוורון כמו אצל פטמים כתוצאה מאדי האמוניה העולים מהשתן והצואה. בעלי החיים המגיעים ל"חווה" סובלים לרוב מפוסט טראומה וזקוקים לתהליך שיקומי לא רק פיזי. אלו הן "טביעות" בגוף ובנפש ולא רק בשכבות הקרקע או בטבעות עצים. מחקר זה מבקש להפנות את הזרקור ל"טביעות" אלו היות שהן חשובות ביותר ונוגעות בשורש כל המופעים של עידן האדם. המחקר מציע התבוננות עכשווית ב"חוות החופש" בהקשר עידן האנתרופוקן וכולל שימת לב לפגמים ביחסים, בגוף ובנפש ודרך הדילמות ודרכי ההתמודדות איתם מבקש המחקר להראות גם כיצד ניתן לחיות בעידן זה מתוך דאגה ואהבה.
התזה מצורפת והינכם מוזמנים לקרוא אותה.
מוזמנים לכתוב לאילנית branchina@mail.tau.ac.il