אנתרופולוגיה לשבת

תפקידן של נשים במערך הצבאי במלחמה הנוכחית הפך לבולט כל כך, עד כדי שרבים טוענים ש״תם הדיון על שילוב נשים ביחידות הלוחמות״. חלק מרכזי בדיון תופס תפקידן של נשים בחמ"לים (חדרי המלחמה) השונים, בעיקר בקידמיים שבהם. מחקריה של אילת הראל, פרופ׳ בתכנית לניהול וישוב סכסוכים ובמחלקה לפוליטיקה וממשל בבן גוריון, התמקדו בנשים ששירתו בחדרי מלחמה קדמיים בתפקידים שונים. הראל מנתחת את הקרב הכפול של נשים בצבא – להצלחה בתפקידים ולהכרה ביכולתן; כמו גם בסוגיות של ״הטראומה המוסרית״ של המשרתות. הראל מראה במחקריה, שזכו להוכחה במהלך אירועי המלחמה הנוכחית, את המחיר לאי הכרה ביכולתן של חיילות אלו:

במלחמה הנוכחית הולכים ומתבהרים פרטים רבים בנוגע לתיפקודן, מיצובן, וגורלן של נשים המשרתות ואשר שירתו בחדרי מלחמה קדמיים בתפקידים שונים, כולל מפעילות כלי רכב לא מאוישים, תצפיתניות, סמלות וקצינות מבצעים. הולכים ומתבררים מחדלים שקשורים לאי הקשבה לחלק מההתרעות מצידן והשתקתן במקרים רבים. קשה להפסיק לחשוב על כך שבשגרה הן מתאמנות, ומיישמות את ההגנה על העורף ובעת מבצעים גם על הכוחות ב"פנים" בשטח הלחימה – באמצעות המיומנות שלהן והידע שלהן לגבי השטח. חוות דעתן לא היתה מוערכת מספיק בימים שקדמו לתקיפה, וברגע האמת, הן נותרו לא מוגנות – רובן ככולן היו בעצמן ללא נשקים, הדלתות של החמ"ל נפתחו בזמן שניתקו את החשמל, ובמקום להישאר סגורות ומוגנות, הן היו חשופות למחבלים ורבות מהן נחטפו, נהרגו או נפצעו. המחדל הזה, של אי הקשבה לחיילות בחדרי המלחמה שפועלות כ"עיניים של המדינה", ואי השמירה המספקת עליהן, הוא רק אחד מהמחדלים ההולכים ומתבהרים, שקשורים לתקיפה האלימה על-ידי כוחות חמאס מאסיביים, שאירעה ב7.10.2023.

במהלך העשור האחרון, פרופ׳ אילת הראל, (התכנית לניהול וישוב סכסוכים והמחלקה לפוליטיקה וממשל בבן גוריון), תיעדה בהרחבה את פועלן של תומכות לחימה בחמ"לים קדמיים (Harel 2023; הראל, 2021). הראל הצביעה על התפקיד הייחודי של נשים הנמצאות בגבול שבין העורף לבין שדה הקרב ולהיבטים הויזואליים של עבודתן, מנקודת מבט של לימודי ביטחון ביקורתיים. ההשתקה שאירעה טרום התקיפה הנוכחית ואי לקיחה ברצינות מספקת את ההתראות, קשורה במידה רבה לקרב הכפול של נשים לוחמות ותומכות לחימה בצה"ל, אותו תיארה בספרים עם פרופ' דפנה-תקוע (Harel-Shalev and Daphna-Tekoah 2020; הראל-שלו ודפנה-תקוע 2021). מחד, הנשים נלחמות לבצע את תפקידן על הצד הטוב ביותר, על כל הקשיים שכרוכים בו, כולל היחשפות לאירועים קשים של לחימה וקונפליקטים אלימים (כמו הגברים לצידם). וזאת לצד קרב נוסף, להוכיח שהן ראויות, מיומנות ומסוגלות, לא פחות מהגברים. הראל מתחילה לבצע בימים אלה פרויט חדש וחשוב- בחינה שיטתית, וריכוז של  כלל העדויות ובדיקה מעמיקה שלהן.  ניכר כי אי ההקשבה לגורמים זוטרים יחסית ליוותה חלקים שונים בצבא, כולל 'בלונאים' תצפיתנים גברים וחיילים וחיילות במודיעין ביחידות איסוף למיניהן. 

להיבטים החשובים של תיעוד התצפיתניות והנשים ששירתו ומשרתות בחמ"לים קדמיים ישנו מימד נלווה נוסף, והוא הטראומה המוסרית (Moral injury) שמלווה גם את התצפיתניות ואת הוריהן (ולמעשה את החברה הישראלית כולה; הראל ודפנה-תקוע, 2023). בעקבות התקיפה ואי המוכנות, התעוררה תחושה קשה של בגידה בערכים של "מה שנכון" ומה שראוי בידי הממונים ובידי המדינה. נושא זה ילווה את החברה הישראלית תקופה ארוכה וילווה גם את ועדת החקירה שתוקם בעקבות המאורעות.

חשוב במיוחד הוא נושא הפקת הלקחים וחקירה לעומק את ההתרחשויות. מספר חודשים לאחר מבצע "צוק איתן" בקיץ 2014 בעזה, הוענקו צל"שים ומכתבי הערכה ללמעלה מחמישים לוחמים ותומכי לחימה שהפגינו אומץ יוצא דופן במהלך המבצע, בניהם ארבע נשים. ההצדקות שניתנו למעשי הגבורה שיוחסו לחיילים היו שונים מאלה שנתנו למעשי הגבורה של הנשים. חיילים זכו לשבחים על אומץ ליבם ופועלם תואר בפרוטרוט. 

פועלן של הלוחמות לעומת זאת, תוארו באופן שונה, לעיתים באופן פאסיבי. שתיים מהם היו תצפיתניות – כך למשל, נעה, אחת החיילות, זכתה לשבח על כך ש'לא איבדה את עשתונותיה והודיעה באופן מידי למפקדיה כאשר ראתה מחבלים חמושים מנסים להגיע לקיבוץ, במטרה לפגוע באזרחים ישראלים. חיילת אחרת, זיהתה שלושה עשר מחבלים מגיחים ממנהרה ובדומה לחברתה, גם היא 'לא איבדה את עשתונותיה'. מתוך הצידוקים לאותות ההערכה לחיילות התצפיתניות (לפני ששונו אחרי לחץ חברתי), משתמע לכאורה כי החיילות אמורות לאבד את עשתונותיהן לנוכח ההתקלות בטרוריסטים (הראל-שלו ודפנה תקוע, 2021, עמ' 13). 

אם כך, נוכל לשאול: האם לוחמים ותומכי לחימה אמורים להיות אמיצים, בעוד שחיילות לוחמות ותומכות לחימה אמורות להיבהל? האם לוחמים הם חזקים ופעילים ואילו חיילות הן היסטריות וחלשות? תיאוריות פמיניסטיות וביקורתיות בלימודי ביטחון מציעות לעשות שימוש בניתוח חוויות של נשים במחקר אודות הצבא, בהתחשב בכך שבמבני כוח מגדריים קיימים, הן מוצגות לרוב כשוליות, מוחלשות ואף כחסרות ביטחון. 

לצערנו הרב, היות ועדיין התייחסו לעדותיהן, דיווחיהן ומסריהן כ"מסרים היסטריים", ולא טופלו כשורה, וראוי ברצינות הראויה – כמסרים מאת נשים מקצועניות, מיומנות ומסורות, שמכירות את הגזרה כמו את כף ידן, המדינה כולה שילמה מחיר כבד והן עצמן שילמו מחיר כבד. 

תצלום תמונה ראשית –  מיכל פתאל

לקריאה נוספת ראו:
לצפייה בהרצאה המלאה שקיימה פרופ' הראל בנושא, באוניברסיטת בן-גוריון, מטעם המשרד להוגנות מגדרית

על נשים בחמ"לים קדמיים, קראו ב:
הראל, אילת. 2021. "חדר משלהן " בצבא ההגנה לישראל? – חוויותיהן של חיילות תומכות לחימה בחדרי מלחמה קדמיים, חברה, צבא וביטחון לאומי, 1, 31-49.

Harel, Ayelet. 2023. Women soldiers in frontline war rooms: Protecting the nation on the backstage of war. In Female Fighters in Armed Conflict – Listening to Their Own Stories, edited By Béatrice Hendrich, Routledge. 128-147.

על הקרב הכפול של נשים לוחמות ותומכות לחימה, קראו ב:

הראל-שלו, אילת ושיר דפנה-תקוע, 2021, על ביטחון וחוסר ביטחון: הקרב הכפול של נשים לוחמות. פרדס.

 Harel-Shalev, A., & Daphna-Tekoah, S. 2020. Breaking the binaries in security studies: A gendered analysis of women in combat. Oxford University Press.

על פציעה מוסרית לאומית, קראו  ב:

הראל ודפנה תקוע, (2023) פציעה מוסרית לאומית: התמודדות לטווח ארוך עם טראומה, אלימות, כאב ואכזבה, קריאות ישראליות, גיליון מיוחד למלחמת אוקטובר 2023, נובמבר 2023. 

עוד בנושא: