מאמרי אורח

המאבק על השתלטות ״תרנגולי הבר״ על המרחב הציבורי ביפו מסעיר את היצרים ומציב את העיריה, תושבים ותיקים וחדשים, ערבים ויהודים ושאר מיני הבריאה, משני צידי המתרס, ולאו דווקא זה שחשבתם. בחלק זה יציגו פרופ' דניאל מונטרסקו מהאוניברסיטה המרכז אירופאית ויערה סדצקי מהטכניון את תרנגוול הכפרות ועוד ייצוגים תרבותיים נוספים שלו ולבסוף יסכמו בניתוח נוכחות התרגנול במאבקי כוח שונים בהקשר היפואי ובכלל.

תרנגול כפרות

בדתות ובתרבויות רבות התרנגול הוא חיה אהודה ואף נערצת. ביהדות שמור לתרנגול מקום של כבוד. ״מִי־שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה אוֹ מִי־נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה״ מהלל איוב (פרק לח פסוק לו) את בורא עולם ומזמן את השכוי הלוא הוא התרנגול, ש״על הלב ידבר״. התרנגול ילמד דעת, כי ממנו ילמד האדם לקום חצות לילה להודות לו יתברך. באחת היפות מברכות השחר נאמר "ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה". תרנגול הכפרות ממלא גם הוא תפקיד חשוב ביהדות. הוא קורבן שתמורת הליכתו למיתה, הולך האדם לחיים טובים ולשלום. האנתרופולוג חיים חזן מסביר כי "התרנגול נע במרחב בין הצלחת לבין הקמע. הוא ייצור מסוג אחר. הוא ציפור שלא יכול לעוף. ציפור שאינה ציפור. הוא מנופף כנפיים, פורע מרחב ומאיים. לכליאה האכזרית של תרנגולות יש ערך מיתולוגי״. ב-2015 מנהג הכפרות שהיה נהוג בדרום רחוב יפת נאסר על-ידי עיריית תל-אביב.

גם באסלאם קולו של התרנגול מפיץ מרגליות והוא מזוהה עם ההשכמה לתפילת הבוקר. במסורת המוסלמית מסופר כי במסע הלילי ועלייתו השמימה (האיסרא והמעראג׳) הנביא מוחמד פגש בפתח גן עדן תרנגול לבן עצום ממדים (מלאכ אלדיק) שקרא בשם האל. לנביא מיוחסת האמרה ״אל תקללו את התרנגול שכן הוא מקיץ אתכם לתפילה״. אמיר, תושב מוסלמי יליד יפו, מאזן בין המסורת הפרו-תרנגולית לבין הסדר הטוב: "לגדל תרנגול, סוס, חמור, פרות וכבשים זה מצווה אצלנו. אבל צריך לשמור על סדר". בערב יום כיפור, שיתף תושב יהודי תמונה של תרנגולים בחוצות העיר: ״ביפו דווקא תרנגולים יכולים להסתובב חופשי בערב יום כיפור. ברמדאן פחות… כבשים בערב חג הקרבן זה כבר סיפור אחר״.

חיות כוח

אפילו בספרות האזוטרית התרנגול מככב. הקוראת בטארוט אורית של רפאל פורסת את חוכמת הנסתר של ״קלפי החיות״ [לינק https://www.orit-raphael.co.il/animal-cards-chicken/ ]. בין חיות הטוטם הסמליות, הידועות גם בשם חיות כוח, התרנגול מסמל תעוזה והתחדשות. ״בהופעת רוח התרנגול בחייו של האדם הוא מנהל את הזמן שלו נכון, הוא נאמן, ומביא אור לכל מקום חשוך בחייו.״ רפאל מפליגה בשבחו את התרנגול ומונה את סגולותיו האוניברסליות. בתרבויות רבות, התרנגול הוא חיה רוחנית נערצת, ורבים מאמינים שרוח התרנגול מגרשת רוחות רעות מסמלת מזל, תחייה, אחריות, נאמנות בחיי נישואין, אומץ, נדיבות וביטחון. בנצרות הוא מייצג את התשוקה של ישו, את החזרה בתשובה ואת תחיית המתים; בדת הזרואסטריות מסמל כמי שמביא כבוד ונחשב לסמל ניצחון; בבודהיזם תאווה וחמדנות; בתרבות הסינית הוא מייצג יושר ואומץ; בפנג שואי כשמציירים בבית תרנגולים אדומים מבטיחים הגנה מפני אש, ואילו תרנגולים לבנים מגנים על הבית מפני שדים וכוחות רשע אחרים; בתרבות יפנית נחשב לאדוק וקדוש, ומותר לו להסתובב בחופשיות ברחבי מקדשי השינטו. בתרבות פורטוגזית הוא מייצג שלום, הון ואמת.

 השם העברי לתרנגול נגזר מהשפה השומרית דרך האכדית — תר־לוגל — שפירושו הוא "עוף המלך". בטבע, אומרת רפאל, התרנגול מבשר על תחילת בוא השחר, ובמקביל לכך רוח התַּרְנְגוֹל היא שומרת הזמן של העולם, ובחיי האדם משמעותה של הרוח היא דייקנות, קביעות והתמקדות בניהול נכון של זמן. בטבע התַּרְנְגוֹל מבשר את זריחת החמה, ובמקביל צריך האדם לזרוח כמו השמש, לכן רוח התרנגול מקנה לו תקווה, אנרגיה ושמחה, ובמיוחד, העצמה עצמית. בטבע מכריז התַּרְנְגוֹל בקולו על האשמורת האחרונה של הלילה, ובמקביל רוחו מלמדת את האדם להשתמש בקולו בתבונה.

בא לשכונה בחור חדש

כיצד ניתן להסביר את הנוכחות הדרמטית של חיות במאבק הזהותי, הכלכלי והפוליטי על אופייה של העיר? מה מייחד את יפו כסביבה תרבותית שהתרנגול ממלא בה תפקיד מרכזי בויסות יחסים בין בני אדם? התרנגול הוא כבר חלק מהשכונה. הוא דבק שכונתי וגיבור מקומי דווקא כי הוא מתרוצץ, נאמן לשעון פנימי שתקתוקו נשמע חזק יותר מהשעון החברתי האנושי. עבור האדם בעיר, תנועתו של התרנגול מבוססת על ארעיות, על שבירת רצפים ועל טשטוש אלים של גבולות טריטוריאליים. הוא נשמע ואינו נראה, רגע מתחת לבניין ורגע על העץ ובמרפסת. בניסיון לתפסו הוא יוצא עם הכנף על העליונה, מלמד את האדם מה מותר האדם מהבהמה. הוא מעניק חלופה המנוגדת לאורח החיים היושבני, ומעניק תחושת חירות מדומה לאדם המבויית שאינו עוזב למעשה את ביתו הסמלי. התרנגול ותנועתו יוצרים בסיס חדש להתארגנות חברתית.

 המשבר ביפו הוא משבר טוטאלי במובן זה שלא ניתן להפריד אותו לממדיו השונים (יוקר הנדל״ן, קהילות שסועות, אלימות עירונית, משבר זהות). למשבר יש משמעות כלכלית, סביבתית אך גם חברתית ופוליטית ולעיתים גם דתית ופסיכולוגית. שלל החיות בעיר, ובראשם התרנגולים, הופכים את העיר המעורבת היהודית-ערבית לעיר מעורבת רב-מינית בה גם לחיות יש מה להגיד. הגלישה מעולם בני אדם האדם מגייסת את בעלי הכנף וההולכים על ארבע. החיות לא יכולות לעמוד מן הצד. הניטרליות לא אפשרית. כאן זה לא שוויצריה.

לסיום, הטקסט הקנוני של האנתרופולוג קליפורד גירץ "משחק עמוק: הערות על קרב התרנגולים הבאלינזי" מדגים כיצד התרנגולים משקפים זהות, בעלות ושייכות. ביפו כמו בבאלי של גירץ, הנלחמים בזירה הם רק למראית עין תרנגולים. קרב התרנגולים היפואי אינו משחק שטחי אלא ביטוי של מאבק קיומי על עתיד העיר המתפתחת בקצב מהיר מדי. זהו מאבק עמוק על הזכות לעיר ועל זיכרונות המעמתים בין ״צפונים״ ליפואים, יהודים וערבים, העיר הלבנה והעיר השחורה. ״זה מתחיל בקטן ויתחיל לגדול״, מסכם סמיר, ״עד מתי נשתוק לצפונים שבאו אלינו? לא מתאים להם שיחזרו למקומם. בסוף נשלם מחיר כבד. לאט לאט נפסיד את הזיכרונות. התרנגולות היו כאן קודם… קחו את הכלבים שלכם ותאספו את הקקי בדרך … לתל אביב״.