מאמרי אורח

שילה ג׳זנוף (1944), פרופסור פורצהיימר ללימודי מדע וטכנולוגיה (STS) בבית הספר ע״ש קנדי, אוניברסיטת הרווארד זכתה בפרס הולברג לשנת 2022, על עבודתה בתחום מדעי הרוח והחברה. פרס הולברג הוא בין הפרסים היוקרתיים בעולם, כפי שתעיד רשימת זוכי הפרס משנת ייסוד הקרן ב 2004,[1] ונחשב כ׳פרס הנובל׳ של מדעי החברה. ד״ר ענת לייבלר, חברת סגל בכיר בתוכנית ללימודי מדע וטכנולוגיה באוניברסיטת בר אילן, כותבת על אחת ממייסדות תחום ה-STS, אשר מחקריה מהווים השראה לחוקרים גם מתחומים משיקים כמו אנתרופולוגיה, סוציולוגיה, מדינות ציבורית ועוד: 

ג׳זנוף נחשבת לאחת מההוגים המשפיעים ביותר בלימודי מדע, טכנולוגיה וחברה, STS. עבודתה מתפרסת על פני שלושה וחצי עשורים של כתיבה ומחקר עשירים. היא כתבה וערכה 18 ספרים ופרסמה 130 מאמרים ויותר, כולם בודקים את הקשר שבין ממשל, דמוקרטיה, פוליטיקה וחוק לבין ידע, מדע וטכנולוגיה. תרומתה לשדה ה STS כפולה ומתבטאת גם בהרחבת הגבולות הקונספטואליים של הדיסציפלינה וגם בהקמה, ייצוב והעמקה של מוסדותיה. מחקריה החלוצים הציגו טיעון סימטרי: כדי להבין את התפתחות המדע והטכנולוגיה יש לבחון את תפקיד מוסדות החוק, הפוליטיקה והמדינה בעיצובם. אך כך גם להיפך, אי אפשר להבין את התופעות הפוליטיות והתפתחות סוגי המשטרים במדינות שונות, מבלי לבחון את תפקיד המדע והטכנולוגיה בתהליכים אלו.

ההכשרה האקדמית של ג׳זנוף מגוונת מאד. בשנת 1964 סיימה בהרווארד תואר ראשון במתמטיקה, ב- 1966 תואר שני בלינגוויסטיקה מאוניברסיטת בון, ודוקטורט בלינגוויסטיקה בשנת 1973 ובמשפטים ב- 1976, שניהם מאוניברסיטת הרווארד. בשנת 1978 הצטרפה לאוניברסיטת קורנל כפוסט דוקטורנטית בחצי משרה בתוכנית למדע, טכנולוגיה וחברה (STS), יחד עם בן זוגה ג׳יי ג׳זנוף, אשר קיבל משרה במחלקה ללינגוויסטיקה ולשפות מודרניות. במסגרת מלגת הפוסטדוק בקורנל ג׳זנוף התבקשה לכתוב הצעה לקבלת מלגה מהאקדמיה הלאומית האמריקאית למדעים (NSF) כדי לפתח את התוכנית המצומצמת שהוקמה ב 1969 (חבריה היו שלושה מהנדסים וסוציולוגית של המדע, דורות׳י נלקין)  לתוכנית לימודים מלאה ב STS. להפתעתה, ההצעה התקבלה, מה שאפשר את הקמתה של אחת מתוכניות הדגל עד אז, בכל ארה״ב, היו שתי תוכניות STS בלבד: האחת ב- UCSD והשנייה באוניברסיטת מינסוטה. בשנת 1991 התוכנית הפכה למחלקה אקדמית לכל דבר כשג׳זנוף עומדת בראשה עד לרגע עזיבתה להרווארד בשנת 1998.  לאחר שני עשורים בקורנל, היא הצטרפה לסגל של אוניברסיטת הרווארד כפרופסור פורצהיימר (Pforzheimer) למדע, טכנולוגיה וחברה, בפקולטה למדיניות ציבורית על שם קנדי. שם הקימה בשנת 2002 את התוכנית ל- STS, אותה היא מנהלת מאז ועד היום. באותה שנה היא גם הקימה את הרשת למדע ודמוקרטיה המקיימת כנס שנתי בו מציגים סטודנטים ואנשי מחקר בכירים רבים מאוניברסיטאות מכל העולם. כך היא מתארת את מעורבותה בעשרים השנים הארונות של המאה העשרים, בפיתוח שתי תוכניות STS, האחת בקורנל והשניה בהרווארד:

אנשים שואלים אותי כיצד הפכתי לחוקרת STS. זה קרה במקרה. עובדה זו מעידה רבות על ההיסטוריה של השדה עצמו אבל גם על נישואים של שני אנשים עם קריירות אקדמיות, על הכלכלה הפוליטית של ההשכלה הגבוהה האמריקנית, האדמיניסטרציה של האוניברסיטה והבינתחומיות שלה, על התפקיד המכריע שיש לקרנות ועל האתגרים במיסוד תחומי ידע חדשים. נוסף על אלה, זהו סיפור על תהליך יצירת ידע מחוץ לפרדיגמות הדיסציפלינריות הקלאסיות.

בשנים 1985, 1986 ו- 1994 ג׳זנוף פרסמה שלושה ספרים שעוסקים ברגולציות ממשלתיות ביחס לכימיקלים רעילים, על הגדרות חברתיות של אסונות, ניהול סיכונים, ועל מקומם של מדענים וידע מדעי בסוכנויות פדרליות. ספרים אלו ביטאו נקודת מבט חדשה הבוחנת את מושג הסיכון וטכנולוגיות מסכנות ביחס למדע, מומחיות ותרבות פוליטית ודמוקרטית של מדינות שונות בתהליכי הערכת סיכון וקבלת החלטות לגבי סוגיות אלה. בספרה משנת 1990 The Fifth Branch: Science Advisers as Policymakers ג׳זנוף כותבת על מדענים המשמשים יועצים בסביבה של מעצבי מדיניות בסוכנויות ציבוריות של המדינה, ובו היא בוחנת את המנגנונים שבאמצעותם ידע מדעי מוערך בסביבה כזאת ואת המקום של מדענים כיועצים מדעיים. החיבור בין מדע למדינה, טכנולוגיה ופוליטיקה הוא תימה חוזרת בספרים אלו, למרות שהשפעתם על STS עדיין לא היתה רבה.

בשנת 1995 היא נותנת ביטוי תאורטי לחיבור שעשתה עד אותו רגע בעבודותיה בין פוליטיקה ומדינה לבין מדע, מומחיות וטכנולוגיה. במקראה הראשונה ללימודי מדע, טכנולוגיה וחברה אותה ערכה יחד עם שלושה עורכים נוספים היא טוענת שבשני העשורים הראשונים לתחום הידע החדש – לימודי מדע – המחקר החלוצי התמקד בביקורת על ההפרדה בין הפוליטי למדעי, ידע וכוח, ובין מדינה למדע אבל היו אלה מחקרי מיקרו שהתמקדו לרוב במעבדה. כך, הפוליטיקה ב- P גדולה נותרה חתומה כקופסא שחורה. העולם מחוץ למעבדה קיבל ייצוג פשטני למדי, עולם שבו המושג ״אינטרסים״ היווה תחליף למושגים מעמיקים יותר של מדינה, חברה, פוליטיקה ותרבות. הדרך להבין את שנות ה- 90, טוענת ג׳זנוף, היא כמערכת של co-production, שבה הסדר המדעי והסדר הפוליטי נוצרים באותה עת, ובכל פעם מחדש על מנת לשמר האחד את השני באמצעות ריטואלים מורכבים של תלות הדדית. ג׳זנוף מפתחת טענה זו בספר ערוך משנת 2004 שכולו עוסק במושג הייצור המשותף States of Knowledge: The Co-production of Science and the Social Order.. בספר זה היא מציעה לאנשי מדע המדינה וסוציולוגים פוליטיים להתבונן ב״כוח״ כמשהו שנובע מממדים שלעיתים אינם נלקחים בחשבון בדיסציפלינות אלו כמו ידע ומומחיות, פרקטיקות טכניות, אובייקטים מטריאליים, כממדים אשר משמרים או משנים יחסי סמכות. בין המשתתפים בספר גם ירון אזרחי, עמית וידיד קרוב לשילה ג׳זנוף עימו היתה בקשרים אינטלקטואליים פורים במשך שנים רבות.

כמעט במקביל להופעת קובץ חשוב זה, בשנת 2005, היא מפרסמת מחקר השוואתי בשם Designs on Nature: Science and Democracy in Europe and the United States. הספר בוחן את יחס הפוליטיקה אל פרקטיקות של מדעי החיים כמו אכילת מזון מהונדס גנטית, באנגליה, ארה״ב וגרמניה. המחקר ההשוואתי מראה שלכל אחת ממדינות אלו יש תרבות דמוקרטית בעלת מאפיינים ייחודיים ולכן הביטוי של המדיניות הציבורית ביחס למדעי החיים יהיה שונה. מדיניות זו מגדירה מחדש, באופן ייחודי לכל מדינה, מושגי יסוד של הדמוקרטיה כמו אזרחות, אחריות ושקיפות, כשהיא משולבת בפרוייקטים של בינוי אומה המדמיינים מחדש (reimagining) את זהותה. הספר מציע את המושג – אפיסטמולוגיה אזרחית (Civic Epistemology) – ככלי להבנת הפרקטיקות התרבותיות והממוסדות שבהן חברי מדינה מסויימת בוחנים ידע, ״יודעים״ ומבינים דברים באופן קולקטיבי, וכיצד אלה מכוננות את המעשה הפוליטי ומהוות בסיס לבחירות קולקטיביות ואת הדרכים שבהן עושים זאת.

ג׳זנוף ממשיכה לעסוק באותן אפיסטמולוגיות קולקטיביות מקומיות המתפתחות באופן מקומי במדינות שונות בקובץ מאמרים משנת 2015, שאותו ערכה עם Sang-Hyun Kim Dreamscape of Modernity: Sociotechnical Imaginaries and the Fabrication of Power. בפרק הראשון של הספר מגדירה ג׳זנוף את המושג דמיונות סוציו-טכניים כתפיסות (visions) קולקטיביות ממוסדות של החיים החברתיים והסדר החברתי, כפי שמשתקפות בתכנון והגשמה בעתיד של פרויקטים מדעיים וטכנולוגיים, במטרה ליצור עתיד רצוי. המושג אינו מתייחס רק לראיית העתיד הרצוי אלא גם לתפיסת העתיד מבחינה אפיסטמולוגית, כפי שהיא באה לידי ביטוי בפרויקטים טכנולוגיים, ולאופן שבו תפיסה זו מכוננת את ההווה. המושג מכיל גם מרכיב של הפוליטיקה של ראיית העתיד. אבחון הדמיון הסוציו-טכני מאפשר להסביר שינויים במסלול התפתחות הטכנולוגיה במדינות שונות ובזמנים שונים, את הסיבות לכך שפרקטיקות טכנולוגיות ומדעיות מתקבלות במקום אחד ובאחר לא. ולבסוף, לזהות את האופן הייחודי שבו הן משנות את הזמן והמרחב.

בספרה האחרון שפורסם בשנת 2019 Can Science Make Sense of Life? ג׳זנוף חוזרת אל מדעי החיים אבל כאן היא סוקרת באופן רחב את ההתפתחות הביוטכנולוגיה וביוגנטיקה, את הידע שהמדע צבר על מבנה הדנ״א, על ״ספר החיים״ the text of life, הקוד אשר שולט בכל היצורים החיים, ושואלת האם המדע יכול להכניס הגיון בחיים. אל מול ההישגים המדעיים האדירים היא מציבה את אמרתו הידועה של פול גוגן: Where do we come from / What are we / [2]Where are we going. דרך סקירה של ציוני דרך בחוק, פוליטיקה, אתיקה ובתרבות, היא טוענת שלמרות שלמדע יש שליטה על עריכת המרכיבים החומריים של החיים, הוא אינו מחליף את השפות שעזרו להגדיר ערכים אנושיים לאורך אלפי שנים: המשמעויות של אוטונומיה, יושרה ופרטיות; קשרי קרבה, משפחה וחברה; ומקומם של בני האדם בטבע.

לסיום, כמה מילים אישיות: בשנת 2002 הצגתי לראשונה את המחקר שלי על הקמת הלמ״ס וגיבוש הסטטיסטיקה הלאומית כפרוייקט של בינוי-מדינה, בכנס של האגודה ללימודי מדע  (Society for Social Studies of Science) במילווקי וויסקונסין. רבים מאנשי הקהילה שעוסקים במחקר חברתי, היסטורי ופילוסופי של מדע וטכנולוגיה מתקבצים בכנס זה מדי שנה, גדולים וחשובים לצד צעירים שמתחילים את דרכם. ההתרגשות שלנו כסטודנטים שנה שניה בדוקטורט היתה גדולה. באחת ההפסקות משכה את עיני התגודדות של אנשים בלובי, כשכולם מרוכזים סביב אישה ישובה על כורסא. ברגע מסוים, כשנעמדה ללכת, ראיתי אישה מרשימה, עטופה בבד רקום בצבעי זהב, בסארי. לחשו לי – זו שילה ג׳זנוף. מאז, בכל הופעותיה הציבוריות ראיתיה בבגד מסורתי זה. לימים, משיחות אישיות איתה למדתי שאמנם לבישת הסארי היתה הלבוש איתו היגרה עם הוריה בילדותה מבומביי לארצות הברית, אבל הבחירה להמשיך להופיע איתו גם בחייה המקצועיים היתה נקיטת עמדה אינטלקטואלית-פוליטית וייצוג גאה של אחרות תרבותית.

כמובן שהשאיפה לסקור את כל עבודתה של ג׳זנוף נועדה מראש לכישלון. במאמר קצר זה כתבתי בעיקר על הספרים והמושגים המשפיעים ביותר בחשיבה בלימודי מדע, טכנולוגיה וחברה ובמחקרים שעוסקים בנקודת המפגש בין הפוליטי והמדעי. אני רוצה להמליץ לקרוא שלושה מאמרים שמהווים אבן דרך בכתיבתה של ג׳זנוף ומבהירים היטב מדוע כתביה חשובים כל כך. המאמר הראשון מאפיין את הרגע המיוחד שבו החברה המערבית נמצאת עם סיום המילניום, רגע מכונן מבחינה טכנולוגית-מדעית ומבחינה חוקתית. המאמר השני פורסם בכתב העת Nature. במרכז המאמר שלישי נמצא העיסוק האינטנסיבי בעתיד ובחישובי היתכנותו דרך ניתוח העכשווי – ממשל טראמפ, הברקזיט, תנועת BLM. היא מכנה עיסוק זה כ- predictive politics, פוליטיקה של תחזיות, וטוענת שזהו מרחב פוליטי ומשאב פוטנציאלי של שכנוע אנשים לפעולה בהווה.

[1] להלן כמה שמות של הוגים חשובים ומשפיעים אשר זכו בפרס זה הל משנת 2004:  ז'וליה קריסטבה, יורגן הברמאס, שמואל נח אייזנשטדט, פרדריק ג'יימסון, איאן האקינג , נטלי זימון דייוויס,  מנואל קסטלס, ברונו לאטור, סטיבן גרינבלט,  פול גילרוי ומרתה נוסבאום.

[2] כותרת לציור של גוגן משנת 1897