אנתרופולוגיה לשבת

מאמר של דפנה לוין ומירב אהרון גוטמן (הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון) פורסם לאחרונה בכתב העת תאוריה וביקורת ומציע לבחון מחדש את המשמעויות החברתיות של ההתחדשות העירונית בישראל. בעוד שהשיח המקובל על התחדשות העירונית עוסק בדחיקת התושבים הוותיקים ובג'נטריפיקציה, לוין ואהרון גוטמן מציעות לראות כיצד תהליכי ההתחדשות מהווים גם מנוף למוביליות חברתית עבור בני המעמד הבנוני-נמוך, אשר עם הצטמצמות מדינת הרווחה הופכים להיות יזמים מטעם עצמם בשוק הדיור.

המושגים דחיקה וג'נטריפיקציה, שמקורם בביקורת על מדיניות התחדשות עירונית בצפון אמריקה ובאירופה, שימשו לתיאור מגוון תהליכים עירוניים גם במזרח ובדרום הגלובלי וקנו בהם אחיזה. רבים בקהילת המחקר טענו כי התחדשות עירונית אחראית לדחיקה ומעמיקה את אי-השוויון החברתי. נטען כי שוכרי דירות עוזבים בגלל העלייה בדמי השכירות, קשישים נעקרים ממקומם בשל התארכות משך הפרויקטים והשינוי הדרמטי בחיי החברה בשכונה, ועניים אינם יכולים להוסיף ולהתגורר בה בשל העלייה בהוצאות התחזוקה, גם אם הם בעלי דירות.

אולם, בישראל בה יש אחוז גבוה של בעלי דירות במתחמי ההתחדשות, מתרחשים תהליכים חברתיים אחרים שאינם מתאימים למונחים אלה. אמנם הספרות אינה טועה בטענתה כי השכבות החלשות ביותר ושוכרי הדירות נדחקים על ידי אוכלוסיה חזקה יותר, אלא שלצד זאת, המחקר העכשווי בישראל מראה כיצד בעלי הדירות, גם אם הם בני המעמדות הנמוכים, עושים שימוש בהתחדשות העירונית כמכשיר לקידום רווחים מחידוש ועליית ערכי נכסיהם. במקרים אלו התושבים הוותיקים אינם קורבנות פסיביים של הנסיבות, אלא שותפים אקטיביים בצמיחה העירונית.

המאמר דור המינוף העצמי: לקראת מפנה בדיון החברתי על התחדשות עירונית בישראל של לוין ואהרון גוטמן מציע להתוות את הדרך להבנה חדשה של ההתחדשות העירונית, כזו המוטמעת בתוך הקשרים כלכליים רחבים ובמרכזם צמיחה דרמטית של מחירי הנכסים ושכר שקפא במקום. במדינות רבות הסטגנציה במשכורות בשוק העבודה ביחס לעליית ערכי הנדל"ן הפכה את הבעלות על דירה לעניין קריטי. תומא פיקטי הצביע על כך שצמיחת ההון והעושר, במיוחד העושר שנוצר מנדל"ן, עלתה במידה ניכרת על צמיחת המשק בכלל ועל צמיחת השכר בפרט. אולם, בפועל חלק ניכר מצמיחת העושר במהלך המאה העשרים נבע מעליית מחירי הדירות, ועלייה זו נגעה לפלחי אוכלוסייה גדולים ולא לקבוצות אליטה מצומצמות. לאור זאת, יש הטוענים כי אי-אפשר עוד לראות בתעסוקה את הגורם העיקרי לריבוד המעמדי, אלא יש להפנות את הזרקור לבעלות על נכסי דיור. את ההתחדשות העירונית בישראל בשנים האחרונות יש לראות באור זה.

לטענתן של לוין ואהרון גוטמן, אנו מצויים בעיצומו של הדור הרביעי של ההתחדשות העירונית לפי החלוקה המקובלת של נעמי כרמון, אשר המשיגה ואפיינה שלושה דורות היסטוריים במדיניות ההתחדשות העירונית בעולם המערבי במאה העשרים. על פי כרמון, בכל דור ודור פגעה מדיניות ההתחדשות העירונית בתושבים המוחלשים שלמענם היא נרתמה לכאורה. בדור הראשון, פרויקטים של פינוי שכונות עוני שהתמשכו על פני עשורים שלמים גרמו לפגיעה בתושבים ולפירוק קהילות. בדור השני, במקרים הבודדים שבהם התוכניות הציבוריות יושמו הן הועילו לתושבים במידה מסוימת, אך בדרך כלל לא הצליחו לשפר את מעמדן של השכונות או לאזן את תמהיל משקי הבית החזקים והחלשים. בדור השלישי, ההתחדשות העירונית נשענה ברובה על ההון הפרטי. היא הביאה לעיתים קרובות לשיפור מהיר במעמד השכונה ולעליית ערכי רכוש, אך ברוב המקרים פגעה בתושבים הוותיקים.

את תחילת הדור הרביעי, שלוין ואהרון גוטמן מכנות "דור המינוף העצמי", מסמנות לוין ואהרון-גוטמן במשבר הכלכלי העולמי של שנת 2008, שנבלם בישראל באמצעות ריביות נמוכות, אך הוביל לעליית מחירי דירות דרמטית. בחסות תהליכים אלו הואצה השתרשה התפיסה בישראל כי רכישת דירה אינה רק דרך להשיג יציבות בדיור אלא היא גם אפיק חשוב להשקעה וליצירת רשת ביטחון כלכלית. ההתחדשות העירונית התרחבה ובעלי דירות באזורי הביקוש ובשוליהם הפכו לשחקנים מרכזיים במעשה הפיתוח העירוני. דירותיהם מהוות את הבסיס לבניית הדירות החדשות; אך לא פחות מכך, הם נושאים ברווחים – גם אם הם בני המעמדות הנמוכים.

 המחקר של לוין ואהרון גוטמן סוקר ומנתח שורה של מחקרים ישראלים עכשוויים, אשר מסמנים את נקודת התפנית בשיח החברתי על התחדשות עירונית ותורמים להבנת הדור הנוכחי. המחקרים מראים הלכה למעשה כי הגורם המשפיע ביותר על שאלת דחיקתם מהשכונה של תושבים שהם בעלי בתים אינו רמת ההכנסה שלהם, גם אם היא נמוכה, אלא הבעלות על הדירה ומעמדה בשוק הנדל"ן. עולה מהם שאתרי ההתחדשות העירונית מספקים הזדמנות למוביליות חברתית לבעלי דירות בשכונות שהיו מוזנחות במשך שנים רבות. מן המחקרים עולה כי פרויקטים של התחדשות עירונית מועילים לבעלי הדירות המשתתפים בהן, אך גורמים להגדלת פערים חברתיים-כלכליים בינם ובין מי שאין בבעלותם דירה. סוגיית השוכרים חשובה בפני עצמה ונדרשים בה פתרונות כהקצאת דיור בר השגה, שיש להמשיך ולפתחם.

תמונה ראשית – התחדשות עירונית בבת ים, 2021.

עוד בנושאים דומים