על המשמעות התרבותית של כתיבה עם האגודל
חוקר המדיה עידו רמתי, חבר סגל במחלקה לתקשורת ובתוכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית, כותב על מאמר שפרסם בכתב העת Convergence. במאמר Thumbs up and down: The cultural technique of thumb-typing, רמתי מתמקד בתופעת ההקלדה באמצעות אגודלים בסמארטפון ובקשר שבין הטכנולוגיה, הגוף והיצירה הטקסטואלית.
מדוע אנו מקלידים באמצעות אגודלים בסמארטפון ואיזו תרבות טקסטואלית טכניקה זו משרתת? המאמר בוחן את תופעת ההקלדה באמצעות אגודלים בסמארטפון על ידי חקירה גנאלוגית של השתנות ממשקי ההקלדה (ממכונות הכתיבה ועד למקלדות הווירטואליות), של טכניקות הקלדה שהתפתחו עבורם, ושל הסביבה הטקסטואלית שהם יוצרים. הנחת המוצא של המאמר היא שההקלדה באגודלים היא תופעה תרבותית שאינה מנותקת מהבסיס הטכנולוגי שבאמצעותו היא מתבצעת, כלומר מקלדות ווירטואליות וסמארטפונים, וכן שיש לה קשר לתוצר ההתכתבות באמצעות האגודלים. לדוגמה, הודעות הוואצאפ רצופות שגיאות ההקלדה ועמוסות האימוג'יז, שהן חלק בלתי נפרד מן היומיום התקשורתי שלנו, אינן תוצר של נורמות טקסטואליות תרבותיות התלושות מבסיס חומרי; להיפך: אנחנו טועים רבות בהקלדה בגלל חוסר ההתאמה בין גודלם של האגודלים ובין גודלם של המקשים הווירטואליים, ומאותה הסיבה פעמים רבות מעדיפים להקיש על סימן בודד (אימוג'י) על פני רצף של סימנים (הקלדה של מילה).
Credit Bruno Charbit
ובכל זאת, הקלדה "אגודלית" היא הטכניקה המועדפת על ידי רבים והיא גם נתמכת על ידי גודלם של המכשירים הסלולריים והצורך לייצבם תוך כדי תנועה: כששאר האצבעות מייצבות את המכשיר האגודלים לוקחים על עצמם את משימת ההקלדה. אבל, כפי שמחקר זה מראה, זו הפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית שהאגודלים מבצעים לבדם את מטלת הכתיבה. הטענה המרכזית המוצעת בו היא שהשימוש באגודלים לכתיבה הוא היסט תקדימי בהפעלת האצבעות בתהליך הכתיבה: האגודלים עברו ממיקומם ההיסטורי בתור תומכי הכתיבה לעמדה הקדמית של האצבעות העיקריות שכותבות (בסמארטפון); היסט זה אינו מנותק מהתרבות הטקסטואלית העכשווית המעדיפה מהירות על פני דיוק בכתיבה, המעלה על נס יצירתיות משחקית בדמות גיפים ואימוג'יז, ומשלבת בני אדם ואלגוריתמים בתהליך הכתיבה. אין הכוונה כי הקלדה באגודלים אחראית בלבדית לסביבה טקסטואלית מולטימודאלית זו אלא כי היא חלק ממערכת קשרים בין האדם, הטכניקות והטכנולוגיות שלו, האחראים יחדיו על שינויים הדרגתיים בתהליכי ותוצרי הכתיבה.
זה נכון, לא כולם כותבים באמצעות האגודלים, ולא לכולם יש אותה רמה של אוריינות מדיה לסמארטפון ולמקלדת הווירטואלית. לדוגמה, משתמשים מבוגרים יותר כותבים בדרך כלל באמצעות האצבע המורה של היד החזקה, בעוד שהיד השנייה מייצבת את המכשיר. למען האמת, גם משתמשים הרגילים לכתוב באגודלים מוצאים עצמם בסיטואציות שבהן הם מקלידים באמצעות אצבע אחת בלבד (חשבו לדוגמה על הסיטואציה שבה הידיים עסוקות בהחזקה של פריט אחר כמו סל או צרור מפתחות). המקלדות הווירטואליות מאפשרות מצבי הקלדה רבים ומגוונים, וכבר כאן טמון שינוי ממשקי כתיבה קודמים, דוגמת מקלדת מכונת הכתיבה, שההקלדה עליה דרשה יציבה נכונה, שימוש בעשר אצבעות באופן קבוע מראש, והקשה חזקה מספיק על המקשים.
ראשיתו של המחקר נבעה ממחקר אחר, שהתחקה אחר מקורותיה של המקלדת העברית ובחן מכונות כתיבה עבריות היסטוריות. במהלך המחקר ההוא גם בחנתי ספרי לימוד הקלדה, ולא יכולתי שלא לחשוב על כך שאף אחד לא מלמד להקליד בעזרת אגודלים בסמארטפון; זו טכניקה שנתפסת שקופה, בנאלית ויומיומית, כאילו כולנו נולדנו איתה. ככל שנכנסתי לעומק המחקר הבנתי שכל הנחות יסוד אלו דורשות בירור, וכן שמערכת היחסים בין מכשיר הכתיבה ועבודת האצבעות היא ארוכה כאורך ההיסטוריה האנושית.
את ראשיתו של הציר הארוך הזה מצאתי במחשבתו של ברנרד סטיגלר (Stiegler) שהסתמך באופן נרחב על מחקריו הפליאו-אנתרופולוגיים של אנדרה לרואה-גורן (Leroi-Gourhan). בעזרת שלל ממצאים פרה-היסטוריים לרואה-גורן הראה כיצד תהליכי התפתחות אנושיים של ההליכה על שתיים והתפתחות השפה היו קשורים בקשר הדוק להתפתחות הכלים הראשונים (לציד, הגנה, תקיפה, השגת מזון ועוד). האחיזה בכלים הראשונים והפעלתם התאפשרו, כידוע, בגלל התפתחות מבנה כף היד, מיקום האגודל המובדל משאר האצבעות וכן גמישותו. גם חוזקו של האגודל קושר אותו לפעולות שמצריכות כוח יותר מאשר לפעולות שדורשות דיוק. לצורך פעולות מדויקות יש לנו את האצבע המורה, המשויכת גם באופן המובהק ביותר לשפה: חישבו על השימוש הרב שאנו עושים באצבע זו כדי להצביע, להכווין, להורות, למשוך תשומת לב. גם כתיבה וקריאה באופן היסטורי היו קשורות יותר לאצבע המורה מאשר לאצבעות אחרות (גם אם לא באופן בלבדי). הזכרו לדוגמה בפרקטיקה של ילד הלומד לקרוא ומשתמש באצבעו המורה כדי לעקוב אחר הטקסט, או במכשיר ה"יד" בבית הכנסת המשמש למעקב אחר הטקסט מבלי לגעת בקלף ספר התורה. לאורך כל ההיסטוריה האנושית, למעט מקרים יוצאים מן הכלל שהם מרתקים בפני עצמם, האגודל היה משוייך לפעולות חזקות, כגון אחיזה בכלים והפעלתם ואילו האצבע המורה לפעולות מדוייקות; האגודל היה האצבע של הטכנולוגיה ואילו האצבע המורה הייתה משוייכת למגוון פעולות לשוניות וטקסטואליות.
חלוקת העבודה ההיסטורית הזו השתנתה עם הופעת המקלדות הראשונות לכתיבה במכונות הכתיבה, ברבע האחרון של המאה התשע-עשרה. אז התפתחו שיטות ההקלדה ה"עיוורת": עשר האצבעות אחראיות כל אחת על המקשים שלה, והן נעות בין המקשים הללו בדפוסים קבועים מראש. פיזור האותיות על המקלדת יצר סדר שהמקלידים היו צריכים להתרגל אליו, להפנים אותו בגופם כדי שינוע באופן אוטומטי.
הפנמת סידור המקשים בגוף היא דוגמה לקשר ההדדי שבין האדם והמכונה שיש לו צד חברתי: בהשראת הגישה הטיילוריסטית, ההקלדה המהירה והיעילה הייתה לקריטריון לקבלת עבודה בכתבנות ולמדידת והערכת הישגים בתחום. כידוע, מכונות הכתיבה היו טכנולוגיה של ניעות חברתית שאפשרו את שילוב הנשים במשרד המודרני; אבל הן גם היו מכשירים של כוח שהופעל על המזכירות ופעמים רבות ריתקו אותן לשולחן המזכירה. כפי שהטקסט שהוקלד באמצעות מכונת כתיבה צריך היה להיות נקי, מאורגן, מיושר, ושהמרחקים בין האותיות יהיו שווים, כך גם המקלידה במכונת הכתיבה נדרשה למשטר את אצבעותיה כך שיפעלו בסדר הנכון ובדיוק מירבי.
בהמשך, המצאת העכבר שוב שינתה את היחסים בין האצבעות, המכונה והטקסט, וסיטואציות כתיבה שונות, כמו כתיבה בדרך במחשב נייד או כתיבת סמסים בטלפונים ניידים הביאו להתפתחות כלים למניעת טעויות הקלדה. כך קיבלנו את ה-predictive text ואת ה-autocorrect המשמשים באופן אינטגרלי בכל מקלדת וירטואלית בסמארטפון.
מקלדות המגע הווירטואליות קושרות בין גוף האדם המקליד והמכשיר באמצעות חשמל: עם כל מגע במסך נסגר מעגל חשמלי ומשום כך ניתן לומר שהחשמל שזורם בכפות ידינו הוא שיוצר את הטקסט הווירטואלי. המקלדות הווירטואליות הן סביבה אלגוריתמית של שיתופיות אך גם של משטור: הטקסט שהמקלדת מציעה – בין אם זו מילה, תיקון טעות, אימוג'י או גיף – הוא שיתופי משום שהוא תוצר של שכיחות ההקלדה באינספור מכשירים שמהם נאסף מידע של הקלדה. במילים אחרות, המקלדת מציעה לי גיפים או מילים ששכיחות הן בהיסטוריית ההקלדה שלי והן בהיסטוריית ההקלדה של משתמשים אחרים, וכך הטקסטואליות העכשווית אינה תוצר רק של בחירה עצמאית אלא גם של מיצוע האפשרויות והשכיחויות משלל משתמשים. שרשרת קשרים מחברת בין האגודלים של משתמשים שונים, המקלדות הווירטואליות והסמארטפונים, והטקסט שנוצר במכשירים אלו.
במובן זה אפשר לומר שאימוג'י האגודל הזקוף הוא סממן התקופה: הוא ביטוי תקשורתי גרפי המשמש חלק ממערכת מולטימודאלית המייצגת את הגוף האנושי והמחוות התרבותיות שהוא מייצר בטקסטואליות הווירטואלית; באותה עת הוא גם מנכיח בתוך הטקסט את עבודת האגודלים שהקלידה אותו. הקלדה אגודלית היא טכניקה תרבותית: היא קושרת בין הכלי, האדם והיצירה הטקסטואלית.