אנתרופולוגיה לשבת

מיכל קרבאל-טובי וכנרת להד בוחנות במאמר חדש בכתב העת Sociology את מעמדן השולי של רווקות ביחסים חברתיים דרך הפריזמה של החלפת מתנות. קרבאל-טובי (החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בתל אביב) ולהד (התוכנית ללימודי מגדר, תל אביב) מנתחות טקסטים רבים, רובם מקוונים, ומצביעות על הקשר בין סטאטוס משפחתי לבין דפוסי נתינה, ועל צמיחתן של קולות ביקורתיים על ׳היעדר הוגנות׳ של רווקות ביחס לקשר הזה ולנורמות המעצבות אותו

באחת הסצנות הבלתי נשכחות ב"סקס והעיר הגדולה", גיבורת הסדרה קארי ברדשאו מבקשת מקירה חברתה פיצוי על זוג של מותג נעליים אשר נעלם בביתה של קירה בזמן מסיבת לידה. קירה בתגובה נוזפת בקארי על אורח החיים הפזרני שהיא חיה כרווקה נטולת דאגות משפחתיות וילדים, העסוקה בזוטות יקרות במיוחד. קארי מצידה מתעקשת על פיצוי הולם, ובצעד פרובוקטי פותחת “self-registry”  בחנות הנעליים המדוברות. כשהיא מנסה לעבד את האירוע ולהצדיק את עצמה, קארי שוקעת ברטוריקה חשבונאית על אודות השקעתה המצטברת והחד-כיוונית בבחירות החיים של קירה: מסיבת אירוסין, חתונה, ומסיבות לידה. מתוך תחושת מגיעות – ודרישה לקבל הכרה בחזרה על בחירות החיים הרווקיות שלה – היא מסבירה:

: “I did a little mental addition. Over the years, I have bought Kyra an engagement gift, a wedding gift, and then there was the trip to Maine for the wedding, and three baby gifts. In total, I have spent over $23,000 celebrating her choices. And she is shaming me for spending a lousy 485 bucks on myself?”

המאמר It Is My Turn Now: How and Why ‘Single’ Women Complain about Non-Reciprocal Gift-Giving נפתח בתיאור הסצנה הקומית משום שזו מופיעה שוב ושוב בדיונים דיגיטליים של נשים רווקות אשר, בדיוק כמו קארי, מעזות להביע תסכול ואי-נוחות על יחסי המתנה החד-כיווניים שלהן עם א.נשים נשואים ובעלי משפחות במעגלים חברתיים שונים, מקרוב ומרחוק. בדיונים אלו, נשים רווקות נשענות על מילותיה של קארי, כדי להשמיע במילותיהן שלהן מורת רוח – וליתר דיוק, תלונה – ביחס להיעדר הדדיות והוגנות בינן לבין א.נשים נשואים, בעיקר חברות, קולגות, שכנים ומשפחה. במאמר מציעות קרבאל-טובי ולהד ניתוח שיחני של תלונות אלו, הנקראות כביקורת חברתית על הירארכיות חברתיות מקובעות, גם אם לא תמיד מדוברות, בין נשואות ורווקות. הן מראות כיצד נשים רווקות מנהלות אינוונטר מנטלי של ההוצאות וההשקעות שלהן בחגיגות חיים של אחרי.ות ואיך באמצעות אינוונטר זה הן מבססות את תלונותיהן. בנוסף, קרבאל-טובי ולהד מראות כיצד הרווקות מנהלות את הסיכונים בעצם השמעת התלונה, תוך ניסיון לשמור על פניהן ועל היחסים החברתיים שלהן.

קרבאל-טובי ולהד נשענות על מאגר טקסטואלי מקוון עשיר – הנמצא בעיקר בבלוגים, כתבות מגזיניות, מדורי ייעוץ ותכניות אירוח מקוונות דוברות אנגלית – כדי להצביע על הקשר בין סטאטוס משפחתי לבין דפוסי נתינה, ובעיקר כדי להצביע על צמיחה של קולות ביקורתיים של רווקות ביחס לקשר הזה ולנורמות המעצבות אותו. בעוד נתינת מתנות מנורמלת במסגרת חגיגות נישואין, מיסוד זוגיות והקמת משפחה, לא קיימת נורמה מקבילה של נתינת מתנות לא.נשים רווקים אשר לא עוברים בתחנות החיים ההטרונורמטיביות הללו. לא קיימת נורמה חברתית ממוסדת של חגיגת הישגים ונקודות ציון אישיות ומקצועיות אשר להן שותפים גם א.נשים רווקים (מעבר דירה, הישגים בקריירה, והתבססות בורגנית). התוצאה היא זרימה חד-כיוונית של מתנות בתוך קשרים חברתיים אשר על פניו יכולים להתאפיין בנתינה הדדית. דרך הניתוח הזה שואלות קרבאל-טובי ולהד מה קורה כאשר במסגרת יחסים חברתיים, הדדיות אינה אפשרית לא משום שאינה עקרון מארגן של היחסים מלכתחילה אלא לאור היעדר נורמות, אטיקט ולכן גם הזדמנויות מובנות עבור רווקים ורווקות "לקבל בחזרה".  

קרבאל-טובי ולהד מציעות להסתכל על יחסי מתנה כפריזמה מועילה לחשוב דרכה על מעמדם השולי של א.נשים רווקים. לא רק שזו פריזמה שלא נלקחה ברצינות במחקר עד עתה, אלא שהיא מאפשרת לדעת המחברות דיון ביקורתי ופוליטי על מעמדה של רווקות דרך זירה שהיא מצד אחד טריוויאלית, פרוזאית, יומיומית ומפושטת במגוון של הקשרים ויחסים חברתיים, ומצד שני היא שקופה ושתוקה, בין השאר משום שההגיונות החישוביים המנחים יחסי מתנה נוכחים לרוב ביחסים בצורה לא מדוברת. רבות נכתב על מאבקים אזרחיים גדולים (וחשובים) להכרה ברווקות כקטגוריה בעלת נוכחות ציבורית, אזרחית ופוליטית, כקטגוריה מופלית לרעה הראויה לשינויי מדיניות וחקיקה, בעיקר באמצעות השוואת תנאים וזכאויות מהמדינה והחברה (למשל בדיור, תעסוקה, תיירות מותאמת, צרכנות מותאמות). הדיון ברווקות דרך ועל יחסי מתנה הינו לעומת זאת דיון על הטיות ואפליות מובנות בחיי היומיום, על פרקטיקות קטנות אך שיטתיות שמחזיקות ומתחזקות קשרים, ודרכם גם הכרה, נראות ומקום בעולם. קרבאל-טובי ולהד מראות כאמור שיותר ויותר רווקות מבטאות דרך ביקורת על יחסי המתנה שלהן, אמירה ציבורית על כך שהן לא-נראות, לא נספרות, מחוקות, מנוצלות וחשות משניות ביחסים בינאישיים. מותשות מלתת ומרוקנות חומרית ורגשית, הן מתלוננות על היותן "הנותנות המתמידות". הן מעבירות את המסר על תחושת היעדר ההוגנות באופן קפדני, תוך רישום, תיעוד וכימות ההשקעה החד-כיוונית, הרגשית והחומרית, המצטברת לאורך זמן וביחסים עם א.נשים שונים, במסגרתם הן מילאו את תפקידן החברתי כ"חברות טובות" "קולגות טובות" וכו באמצעות נתינת מתנות. המושג של "היעדר הוגנות" לא נשאר אם כך כמושג אבסטרקטי ועמום אלא מובנה באופן קונקרטי ונוקדני. הצורה האסתטית של רשימה ממחישה את הלאות והחזרתיות שבנתינה, כשהמספרים מספקים לתלונה צורה סולידית, שיטתית ואמינה.

לפי קרבאל-טובי ולהד, נשים רווקות תובעות להיות לשם שינוי בצד המקבל, ומבנות את עצמן כראויות למתנה. אך את הטענות לחוסר הוגנות הן מעלות בזהירות, וניכר שהן יודעות היטב לאילו "חוקי הרגשה" עליהן לציית, אילו רגשות נכון ומותר להפגין בציבור. כך, לצד ולמרות הרישום המדוקדק של עובדות הנתינה, רבות טורחות לבטא תמיכה רגשית בחגיגות של אחרים ולהעמיד את עצמן כחברות, בנות משפחה או קולגות טובות. הן מדגישות עד כמה הן שמחות בשמחתם של אחרים, שעינן לא צרה, ושבאין בתביעה להוגנות חוסר רגישות, חוסר נאמנות או חוסר נדיבות. הזהירות שלהן מתבטאת גם בכך שהן נמנעות מלדבר אישית על חברות ומכרות מסוימות, אלא טוענות טענה קטגוריאלית – הן מרבות לדבר על "אנחנו" הרווקות" ו"אתם" הנשואים, "האנשים" "העולם". דווקא ההעמדה הלא-אישית הזו מאפשרת כתיבה שהולכת מעבר לאוורור של יחסים ומאותתת על ביקורת חברתית.

חלק מהכותבות עוברות ממילים למעשים ומתארות כיצד הן שותפות ליוזמות דיגיטליות ומקומיות שונות של יחסי מתנה אלטרנטיביים, הפתוחים בפני רווקות. רווקות מייצרות באופן פרואקטיבי הזדמנויות לקבל מתנות, הן מחברותיהן הנשואות והן מא.נשים רווקים: בעת מעבר דירה, רכישת דירה, סיום פרוייקט מקצועי וכו'. הן מבקשות מתנות שיעזרו להן לרהט בתים, לטפח גינות, ולחגוג הישגים שלא קשורים לנישואין והורות. הן יוצרות מעקפים לחובה המשולשת, ובונות מה שניתן לראות כ"הדדיות צידית".

הטקסטים הדיגיטליים מלמדים עד כמה הנחות על אודות חליפין עמוקות וממוסדות ועד כמה מאתגר הוא הניסיון לשרש אותן. נדרשת זהירות של ממש בניסיון להשמיע ביקורת, לטפח הדדיות, מבלי לאבד מכובדות ולשלם באובדן של יחסים חברתיים. באמצעות התובנות הללו קרבאל-טובי ולהד מציעות לראות בדיון הזה תרומה אפשרית כפולה: לספרות על רווקות ולספרות על חליפין של מתנות. מקרה הבוחן של רווקות עשוי לפתוח פתח לדיונים על קבוצות נוספות התובעות הכרה ומצליחות לקבל אותה בין השאר באמצעות ארגון מחדש של קונפיגורציות נתינת מתנות, למשל באמצעות מיסוד זוגיות והורות להטב"קית, או חד-הוריים שאינם בזוגיות הזוכים במתנות במסגרת הורותם. המאמר גם פותח פתח לדיונים בסוציולוגיה של הוגנות והיעדר הוגנות.

עוד על כנרת להד

• כנרת להד על הדיכוי והכוחנות שמסתתרים בפוסט השדכנות ה"תמים" של מירי רגב
• ראיון עם כנרת להד בכתבה בהארץ על האפליה כלפי רווקות בחברה הישראלית
• ספרה (הפתוח והזמין) של להד – A Table for One A Critical Reading of Singlehood, Gender and Time

עוד על מיכל קרבאל-טובי

ברכות למיכל קרבאל–טובי על פרסום ספרה החדש When the State Winks, אשר יצא בהוצאת אוניברסיטת קולומביה

אנתרופולוגיה לשבת – מיכל קרבאל-טובי על שייכות וההביטוס היהודי

אנתרופולוגיה לשבת – מיכל קרבאל -טובי על הציונות הדתית ומשא הגיור הממלכתי

אנתרופולוגיה לשבת – מיכל קרבאל-טובי על מספרים, חשבון נפש ובעיית הזהות של יהודי ארה"ב

אנתרופולוגיה לשבת – כנרת להד ומיכל קראבל-טובי על נשים הבוחרות להינשא לעצמן