אנתרופולוגיה לשבת

במאמר שפורסם בכתב העת Tourist Studies עוסקת נטע כהנא בממשק שבין מוסר לבין תיירות, ומתמקדת באופן ספציפי בפרקטיקה המשלבת פעולות סיוע לאוכלוסיות מוחלשות ושימור אקולוגי במהלך חופשה, שידועה בשם תיירות התנדבותית (volunteer tourism). בפרקטיקה זו ישנה דואליות פנימית – מצד אחד היא נטועה בחוויה תיירותית, שלה מאפיינים נהנתנים ואינדיבידואליסטים, ומהצד השני היא נטועה בחוויה התנדבותית, שבבסיסה מכוונת לטובת הקהילה. מעבר לכך, תיירות התנדבותית ממוקמת במספר הקשרים של אי שוויון בעל מקורות היסטוריים – תיירים מתנדבים הם, לרוב, צעירים ממעמד בינוני גבוה מהצפון הגלובלי, שמתנדבים עם קהילות מוחלשות, בדרך כלל בדרום הגלובלי.

מאמרה של כהנא (דוקטורנטית במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בעברית) – The road worth taking, the life worth living, and the person worth being: Morality, authenticity and personhood in volunteer tourism and beyond – ׳מתמקדת במה שמכונה ׳תיירות התנדבותית. שתי נקודות המבט המרכזיות במחקר האקדמי על תיירות התנדבותית מציגות תמונה דיכוטומית של המשמעויות המוסריות שמיוחסות לה וממסגרות אותה במושגים נורמטיביים של "טוב" ו"רע". ישנם מחקרים שטוענים שתיירות התנדבותית, מתוקף המטרות שבבסיסה, היא פעולה אלטרואיסטית שמאפשרת למתנדבים לנסות לסייע לאחר שנמצא מעבר לגבולות גיאוגרפיים, פוליטיים וחברתיים, ולעומת זאת מחקרים מגישות ביקורתיות מעלים ספקות בנוגע למשמעויות האלטרואיסטיות שיש לתיירות התנדבותית, ומדגישים את האופנים שבהם היא משמשת את התיירים המתנדבים למימוש רצונות אישיים. על מנת לצאת מגבולות הדיון הבינארי והנורמטיבי שקיים בספרות האקדמית, כהנא משתמשת בגישה פורמליסטית למוסר[1] ובוחנת למה (to what) תיירים מתנדבים מעניקים ערך (worth) מוסרי בפעולה ההתנדבותית, ומדוע.

בעזרת ממצאים מ-48 ראיונות נרטיביים עם תיירים מתנדבים מישראל כהנא מראה כי הערך המוסרי המרכזי שניתן להתנדבות הוא בתרומתה לשכלול העצמי של המתנדבים, כאשר שכלול העצמי מתרחש דרך חקירה עצמית וטיפוח עצמי. בשונה מגישות רווחות בחקר תיירות התנדבותית, כהנא מציעה לא לראות בטיפוח עצמי במהלך התנדבות כביטוי לרעיון הניאו ליברלי של האדם כ״עסק״ (the self as a business), ובתיירות התנדבותית כשיפור מצבו של ה״עסק״ (לדוגמא, דרך שיפור קורות החיים של המתנדבים), מכיוון שהמרואיינים דחו שימוש בתיירות התנדבותית לצרכים אינסטרומנטליים עתידיים. למשל, כהנא מראה כיצד רק שניים מתוך 48 המרואיינים ציינו כי הזכירו את ההתנדבות בראיונות קבלה לתוכניות לימוד יוקרתיות, והדגישו כי לא התנדבו למטרה זו. במקום הבנת שכלול העצמי במסגרת מושגית ניאו ליברלית, כהנא מציעה להבין את הערך המוסרי שניתן לשכלול עצמי דרך מה שהפילוסוף צ׳רלס טיילור (Taylor, 1992) מכנה אתיקה של אותנטיות (Ethics of Authenticity). לפי טיילור, אתיקה של אותנטיות מעמידה את הקשר עם העצמי האמיתי שלי כאימפרטיב מוסרי, אשר מצריך חיים של חקירה עצמית וטיפוח העצמי.

כהנא מראה כיצד אתיקה זו של אותנטיות באה לידי ביטוי בתפיסות המוסריות של התיירים המתנדבים לגבי הדרך שבה ראוי לטייל, החיים שאותם ראוי לחיות והאדם שראוי להיות, מבלי להציג, למשל, תפיסה מוסרית רחבה יותר ביחס לשאלה מהי החברה הראויה.  תיירות, ותיירות התנדבותית בפרט, הוצגו כחלק משורה של מרחבים נוספים, כגון תנועת נוער או השירות הצבאי, שאפשרו למרואיינים לממש את האימפרטיב המוסרי באתיקה של אותנטיות. כלומר, מרחבים אילו התירו למרואיינים ללמוד על עצמם ועל העולם, ובכך להתחבר לעצמי האותנטי שלהם ולטפח עצמיות (Selfhood) ראויה. הייחוד של המרחב התיירותי, ואף יותר מכך של המרחב ההתנדבותי בטיול, הוא השוני החד שבין המרחבים האלה לבין המרחב הביתי והמוכר. כך, שבעצם עשייה של דברים שהם רגילים לעשות במרחב הביתי, כמו למשל להיות מעורבים חברתית, במרחב הלא מוכר של הטיול, הוצגה על ידי המרואיינים כזרז לחוויות של אותנטיות.

לצד הצגת הדרך לכינון עצמיות ראויה, בראיונות הוצגו סקרנות, אכפתיות וכוונות טובות כמאפיינים של אותה עצמיות. באופן מעניין, המאפיינים הללו עלו כאשר מרואיינים התייחסו לתכונות שהם רוצים לטפח בעצמם, וכאשר הם אפיינו מתנדבים נוספים איתם התנדבו. ככלל, המרואיינים ביטאו פמיליאריות עם עמיתיהם להתנדבות, ואף העידו, כי למרות שלא הכירו את יתר המתנדבים טרם ההתנדבות, הם מצאו אותם דומים לחברי המעגלים החברתיים שלהם בארץ, ולמשתתפים אחרים במסגרות בהן לקחו חלק במהלך החיים שלהם.

 הדמיון בסל המאפיינים של העצמיות ראויה ומסלול החיים הדומה של המרואיינים מאפשרים לראות כיצד הרעיונות המוסריים שמיוחסים לעצמי הראוי משקפים סגנון חיים מובחן בעל מאפיינים מעמדיים. תיירים מתנדבים בכלל, וגם המרואיינים במאמר, באים לרוב ממעמד סוציו-אקונומי בינוני-גבוה. לכן, המאפיינים המוסריים שהם מציגים מבטאים סנטימנטים מעמדיים. יחד עם זאת, לא מדובר במאפיינים מדירים, כיון שהם לא הוצגו כמאפיינים שייחודיים או סגורים בפני אף אדם, מעמד או קבוצה חברתית. למעשה, המרואיינים מסגרו את תרומתם למושאי הסיוע הקונקרטיים כתרומה ליחידים מתוך הקהילה המקומית שמעודדת את המקומיים לפתח את אותה עצמיות ראויה. כלומר, המרואיינים השליכו את התפישות שלהם לגבי עצמיות ראויה על המקומיים, מה שמעורר את השאלה – האם השלכה זו אינה למעשה מופע קולוניאליסטי של כפייה תרבותית?

שאלה זו העסיקה גם את המרואיינים. הם גילו מודעות וביטאו חשש מאפשרות של כפייה תרבותית  מצדם על המקומיים. לצד חשש זה, המרואיינים הדגישו כי פיתוח עצמיות ראויה אינו יכול להתרחש כתוצאה מכפייה חיצונית, אלא רק מבחירה של המקומיים לחקור ולטפח את עצמם, כלומר מימוש האימפרטיב המוסרי של אותנטיות. לפי המרואיינים, מכיוון ששכלול עצמיות ראויה בקרב המקומיים נעשה דרך חקירה וטיפוח של המקומיים את עצמם, אין חשש לכפייה תרבותית מצד המתנדבים, אולם המרואיינים לא התייחסו לקשיים מבניים, כמו חיים בעוני, שעלולים להקשות על המקומיים לממש חיים לאור אתיקה של אותנטיות.

אותנטיות היא אחד המושגים המרכזיים בחקר תיירות מראשיתו. הכמיהה לאותנטיות, בין אם מדובר באותנטיות שקשורה לאובייקטים חומריים, ובין אם מדובר באותנטיות שקשורה לחוויה קיומית, היא בין הכוחות המרכזיים שמניעים את הפעולה התיירותית. דרך הארת הנדבך המוסרי באותנטיות שקשורה לחוויה קיומית, ועמידה על הקשר בינה לבין אותנטיות מבוססת אובייקטים, המאמר מצביע על המקום שממלאת תיירות בחיים המוסריים של אנשים, כאשר המרחב התיירותי, ואף יותר מכך המרחב ההתנדבותי במהלך הטיול, נתפשים כאתרים אידאליים למימוש אתיקה של אותנטיות. כמו כן, המאמר מראה כיצד האימפרטיב המוסרי של אותנטיות מאפשר לתיירים מתנדבים להתמודד מצד אחד עם החשש מכפייה תרבותית, אולם מהצד השני הוא ממסך ממדים נוספים של אי שוויון, בהם משוקעים היחסים בין התיירים מתנדבים לבין מושאי הסיוע. 

[1] חקירת מוסר מפרספקטיבה פורמליסטית אינה מניחה באופן מקדמי מה הוא מוסר או מה הוא מוסרי. במקום חקירה זו  בוחנת  מה אנשים תופסים כמוסרי על ידי מתן ערך (worth) מוסרי לפעולות, לרעיונות וכדומה, וכיצד הם מציגים ומבססים טענות מוסריות. כלומר, חקירת של המוסר מפרספקטיבה פורמליסטית מתמקדת בתהליכי סיווג חברתיים של רעיונות, מושגים ופעולות לטוב ורע, נכון ולא נכון וראוי ולא ראוי.