מאמרי אורח

עמליה אוליבר ונחמן בן יהודה (פרופסורים במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בעברית) כותבים לבקשת בחברת האדם, בעקבות פרשת דן אריאלי, על מחקריהם על אתיקה והונאה במחקר האקדמי. בהמשך לספרם, Fraud and misconduct in research, אשר פורסם ב-2017, פורסים אוליבר ובן יהודה את הממצאים והתובנות שלהם דרך שלושה נושאים מרכזים: בחינה מחודשת של מחקרים, נגישות לנתונים ממקורות שונים, ותגובות של אוניברסיטאות לנושאים של התנהגות מדעית לא נאותה. לסיום, הם מציעים כמה דרכים לנסות ולמנוע מקרים כאלו וכן מחשבות למחקרי המשך בתחום.

אקדמאים, בעלי ענין בנושא אתיקה מחקרית, עוקבים בעניין אחר הפרסומים שהופיעו בזמן באחרון בעיתונות ישראלית ובינלאומית בקשר למחקריו של פרופ'  דן אריאלי, ישראלי המלמד באוניברסיטת דיוק בארצות הברית. טיעונים מרכזיים עלו לגבי לפחות שניים ממחקריו. באחד היו טיעונים לגבי  אי נקיטת צעדים אתיים נכונים, שאישורים נדרשים של ועדת אתיקה אוניברסיטאית בעבור מחקרים בבני אדם לא התבקשו. במחקר מפורסם שני עלו חשדות לגבי ה"נקיון" ו/או האמיתות של הנתונים בו ולא היה ניתן למצוא את הנתונים ששמשו לכאורה את המחקר, כמו גם קשיים בקבלה חוזרת של הממצאים שהתגלו במחקר. בראיון לחדשות ערוץ 12 ב- 3/9/21 טען פרופ' אריאלי כי במחקר הראשון היו לו חילוקי דעות עם האוניברסיטה, וכי נפלו טעויות במחקר השני. בשלב זה אין אנו יודעים כיצד תסתיים הפרשה, כיצד תפעל האוניברסיטה ומה יקרה לחוקר ולמחקריו שהתפרסמו, ולכן לא נוכל להציג כאן תמונה מלאה של האירוע ופרטיו.

בספרנו שהתפרסם בשנת 2017 בהוצאת אוניברסיטת מישיגן, תארנו בהרחבה את הנושאים הקשורים בהונאה במחקר.  עם זאת, הנושא של התנהגות מחקרית נאותה הצמודה לכללי האתיקה המחקרית הוא רחב יריעה וזוכה להתייחסויות משתנות לאורך זמן ובשל כך, ראוי באופן מתמיד לחשיבה מחודשת ותובנות שונות הקשורות באירועים שמתגלים. בשל קוצר היריעה וחלקיות המידע, בחרנו להתמקד בשלושה נושאים רלוונטיים שראויים לתשומת לב: רפליקציה של מחקרים, נגישות לנתונים ממקורות שונים, ותגובות של אוניברסיטאות לנושאים של התנהגות מדעית לא נאותה.

במחקרים שלנו ניסינו לזהות כיצד התגלו האירועים שבהם חוקרים[2] זייפו, שינו או העתיקו מחקרים. הממצאים העידו באופן בולט שמרבית המקרים נחשפים ומתגלים על ידי WHISTLE BLOWERS– אנשים הקרובים לחוקרים ומזהים בעיות בהתנהלות של החוקרים ומוצאים לנכון לפנות לגופים המתאימים באוניברסיטה בבקשה לבדוק את המקרים החשודים. במרבית המקרים היו אלו תלמידי מחקר של החוקרים, עמיתים קרובים מאותה המחלקה באוניברסיטה או מאוניברסיטה אחרת. אולם המקרה של פרופ' אריאלי, מציג גורם נוסף שמאפשר חשיפה ומציג את החשיבות של הליך הרפליקציה של מחקרים חשובים, בין השאר, כאמצעי לזיהוי התנהלות מחקרית לא אתית. רפליקציה של מחקרים מתמקדת בניסיונות של חוקרים שונים לשחזר ממצאי מחקר שהתפרסמו על ידי חוקרים בכתבי עת מרכזיים. ניסיונות שכאלו יכולים להתמקד בניתוח חוזר של אותם נתונים ששמשו את החוקרים או בבניית מחקר חדש שבו נתונים חדשים אך של אותם משתנים שנערכים על ידי חוקרים אחרים במקומות שונים. לפי כללי האתיקה, חוקרים אמורים לחלוק את הנתונים שלהם עם חוקרים אחרים, ולעיתים קרובות מתבקשים להפקיד את הנתונים ששמשו את מחקרם בכתב העת שבו התפרסם המאמר. בכך החוקרים מעידים על שקיפות של הנתונים ושל הפרוצדורות הסטטיסטיות המחקריות שהביאו לממצאים שהופיעו במאמר.

עם זאת, העניין של חוקרים לפעול בתחום הרפליקציה הוא מועט והוא קשור לעובדה שהאקדמיה מעדיפה מחקרים חדשים, על נושאים מקוריים ובעלי ממצאים פורצי דרך על פני מאמרים שמתמקדים בניסיונות שחזור של מקרים פורצים שהתקבלו. אבל עדין אנחנו מוצאים מחקרים העוסקים ברפליקציה. מחקרים אלו קיימים יותר בדיסציפלינות הקשורות לפסיכולוגיה ורפואה ופחות במדעי הרוח. מחקרי הרפליקציה נוצרים ממוטיבציות שונות של חוקרים וזוכים לדרגות שונות של תשומת לב של הקהילה המדעית. במקרה המוזכר בראשית הדברים,  קראנו בכתבות שמדובר במחקר פורץ, שהופיע בכתב עת מעולה ושניסיון הרפליקציה היה של חוקר באוניברסיטה אחרת, עם תלמידי המחקר שלו שנעשה הן בשל הרצון להבין את הדפוס המפתיע שהוצג במחקר והן כתרגיל לימודי. התלמידים עבדו על הנתונים של אריאלי אבל לא הצליחו לקבל את אותם הממצאים שהוצגו במאמר.

למחקרי רפליקציה יש חשיבות רבה ביותר, הן ברמה של צפייה לשקיפות של נתונים ופרוצדורות סטטיסטיות והן ברמה של שיתוף בחומרי מחקר בקהילה המדעית. הנורמה של הפקדת נתונים ושיתוף שלהם מספקת אפשרות לרפליקציה של המחקר אך גם מהווה סמן משמעותי של אחריות אתית של החוקרים ומנגנון המצמצם מחקרים שנערכו בהם מניפולציות מחקריות וסטטיסטיות המכוונות לקבלת ממצאים שהחוקרים רוצים בהם. הליכים אלו טובים למניעה של מניפולציות סטטיסטיות על הנתונים אולם יש עוד תחומים בעייתיים הקשורים לנתונים כמותניים. במקרה הזה הוזכר שהנתונים התקבלו מחברת ביטוח שאספה את הנתונים. כאן עולה השאלה לגבי האם אילו כל הנתונים שנאספו ושאלת האיכות של הנתונים עצמם. וכאן אנחנו רוצים להתייחס לנקודה הקשורה  לאמיתותם ואיכותם של נתונים המשמשים את המחקר בהקשר של התנהגות מחקרית אתית. נושא מאוד קרוב לרפליקציה, ושקיבל תהודה רבה בשנים האחרונות, קרוי retraction. זהו הליך שבו הקהילה המדעית מקבלת דיווח על מחקרים אשר "נמשכים" או "נגרעים" מגוף הידע המדעי (כלומר מוכרזים על ידי כתבי העת בהם הם התפרסמו כבטלים וככאלו שלא ראוי להתייחס אליהם או להתבסס עליהם במחקרים עתידיים). הסיבה העיקרית ל"משיכה" כזו היא הכרה בטעויות או בזיופים שנעשו במחקר ושהתגלו ולכן הופכות אותו לחסר ערך. בחלק מהמקרים אלו טעויות תמימות, ובחלקן האחר הן משקפות ניסיונות ל"שחק" עם נתונים, עד כדי המצאת תצפיות שלא היו ולא נבראו. אפשר לשער שהצטברות הנתונים ממחקרי רפליקציה ומ"משיכות" מאמרים יוכלו ללמדנו רבות בעתיד על דפוסי התנהגות אתית במחקר, כמו גם לשפר את האמינות והאמון במחקרים. 

במחקר שלנו מצאנו מקרים שונים בהם חוקרים פשוט המציאו את הנתונים ששמשו אותם. מקרה מפורסם היה של פסיכולוג מהולנד שטען שאסף במקרים שונים נתונים באוניברסיטה אחרת (לטענתו – מסטודנטים ששהו במעבדת המחשבים וכך היו לו נתונים זמן קצר ביותר אחרי שהוא והתלמידים שלו החליטו על נושא המחקר החדש וההשערות שלו). באופן מרשים הוא הצליח תמיד להפיק נתונים במהירות רבה והם תמכו באופן ברור בהשערות המחקר שלו. המצאת נתונים היא מקרה קיצוני של התנהגות אתית לא ראויה וגם אינו הליך הגיוני כי הסיכוי שהרמאות תתגלה גבוה. במקרים אחרים, ולרוב בשל הלחץ לפרסם ולהציג מחקרים פורצים בכתבי עת טובים, חוקרים נעזרים בנתונים ממקורות אחרים (למשל ממכוני מחקר, מכלי תקשורת, מעמיתים או מארגונים האוספים נתונים למטרות שלהם). לעיתים קשה לבחון את המהימנות של המקורות האלו (למשל אם בית חולים מוכן לחלוק את הנתונים לגבי חולי קורונה עם החוקר אבל החוקר אינו יודע באיזו מידה הוגדרו חולי קורונה קשים לפי הפרמטרים הנכונים ובאיזו מידה הטיפול שקיבלו הוא זה שמופיע בנתונים). לעיתים חוקרים ממהרים להפיק ממצאים ואינם מנסים כלל לבחון את מהימנות הנתונים. אילו מקרים שבהם נושא האחריות להתנהגות נאותה אינו רק של החוקר אלא גם של הגוף או האנשים שהם מקור הנתונים אך ברור שחובתו של החוקרים לבדוק ככל האפשר את התוקף והמהימנות של הנתונים שקיבלו לפני קידום המחקר שמתבסס עליהם.

הנקודה השלישית שלנו מתייחסת לתגובה של אוניברסיטאות למצבים בהם נוצר ספק לגבי האתיקה המחקרית של חוקרים. לנושא זה התייחסנו בספרנו וניתחנו את המקרים בהם נמצא מידע לגבי התנהלות אוניברסיטאות לאחר שהתגלו אי-סדרים אתיים-מחקריים במחקרים של חוקרים שלהם. מצאנו שהתגובות הן הססניות, ובמקרים ספציפיים הסנקציות שהוטלו היו קלות יחסית, למשל התלייה זמנית של אפשרויות למחקר, פיקוח זמני, או דרישה מהחוקרים "למשוך" את המחקר. שאלה מעניינת היא מה אוניברסיטאות בוחרות לעשות במקרים בהם מתגלה התנהגות מדעית לא נאותה אבל המידע אינו מגיע לכלי התקשורת. במחקר שלנו מצאנו כשבע מאות וחמישים מקרים של אירועים שהתגלו והופיעו בכלי תקשורת מסוימים או באתרים העוסקים בנושא.

עם זאת היה ברור לנו, הן מהכרויות אישיות עם חוקרים והן ממידע שקיבלנו מעמיתים, שישנם מקרים רבים שמתגלים באוניברסיטאות אך אלו מנסות לשמור על המידע בסודיות ונמנעות מחשיפה לציבור. ההנחה היא שהגילוי והחשיפה לציבור של מקרים כאלו יכולים לפגוע ביוקרה של האוניברסיטאות. הממצאים שלנו העידו שמספר המקרים הגדול ביותר התגלו באוניברסיטאות מובילות בעולם. ההסבר יכול לנבוע ממספר גורמים. ראשית מדובר באוניברסיטאות בעלות מחויבות גבוהה לאתיקה מחקרית, כאלו שיש להן רגישות גבוהה לעיוותי מחקר ושיש בהן רבים שמוכנים לחשוף התנהלויות לא ראויות אם הם נתקלים בהן. הסבר אחר יכול להיות קשור לכך שחוקרים באוניברסיטאות אלו חוקרים באמצעות תקציבי מחקר ממקורות מימון מובילים ואלו יכולים לגלות עוותים שכאלו. במקביל, חוקרים באוניברסיטאות מובילות נתונים ללחצים רבים לפרסם בכתבי עת מהשורה הראשונה ואלו מעוניינים במחקר פורץ דרך. השילוב בין הצפיות למחקר חדשני ומעניין ולחצי פרסום גבוהים יכולים להביא לריבוי יחסי של מקרים של הונאה מחקרית באוניברסיטאות אלו. הסבר נוסף הוא שלאוניברסיטאות מובילות יש בתי ספר מובילים לרפואה ומרבית המקרים במחקר שלנו, המקרים שהתגלו היו בקרב חוקרים במדעי החיים והרפואה .כמובן שישנם עוד הסברים אפשריים.

בשל העלייה בגילוי של מקרי רמאות במחקר (מהסוגים השונים) ובשל הדרישה של מוסדות מימון מחקרים, בכל אוניברסיטה ברמה גבוהה קיים תקנות אתיקה מחקרית והיא מחויבת שכל העוסקים במחקר במסגרת האוניברסיטה (כולל תלמידי מחקר ברמה של תואר שני ותלמידי סמינרים בתואר ראשון) יכירו את כללי האתיקה ויהיו מחויבים למחקר בהלימה לתקנון האתיקה. עם זאת, לא לכל האוניברסיטאות יש מנגנון ברור ומוסדר של טיפול במצבים בהם מתגלים מקרים של התנהגות מחקרית לא ראויה ואם מתגלים מקרים כאלו, האוניברסיטאות מקימות בדרך כלל מהלך בדיקה שהוא ספציפי למקרה המתגלה וכפוף להחלטת בעלי התפקידים בזמן הנתון. לפיכך קיימת שונות רבה בתפקוד של אוניברסיטאות לגבי אירועים שכאלו ובמוכנות שלהן לחשוף לציבור את פרטי המקרה.

פעמים רבות, המקרים נחקרים תחת מעטה סודיות והתוצאה של התהליך אינה מוצגת כלל בפומבי או מוצגת באופן חלקי. יתירה מכך, בלא מעט מקרים חשדות בהתנהגות בלתי מדעית בלתי ראויה יכולים לייצר מתחים ועוינויות שונות בתוך היחידה (ולעיתים מעבר לה). בשל כל אלו, אוניברסיטאות מתקשות להגיע למצב שבו נהלי הטיפול בנושאי אתיקה מחקרית הנם אחידים או דומים. אין למעשה פרוטוקול אחיד כיצד יש לנהוג במקרים של חשדות להתנהגות מדעית לא ראויה. אנחנו מאמינים ששקיפות והצגת מידע אמין ומוסמך, גם לציבור, הוא אות איכות אתי לאוניברסיטאות וכי הפצה של המידע על האירוע, הטיפול בו וההחלטה על סנקציות או זיכוי או כל הסדר אחר הם מעינינו של הציבור האקדמי והרחב. הפצה של מידע שכזה יכולה לצמצם את היקף התופעה ולפעול כגורם מרתיע לחוקרים ברמות השונות. ככל שהנושא יהיה פתוח לכל תפעלנה האוניברסיטאות באופן גורף לחיזוק וקידום הנורמה של התנהלות מדעית ראויה דרך מנגנונים של נהלים, הדרכה וסוציאליזציה מוקדמת לנושאים אלו.

[1] Ben-Yehuda, N., & Oliver-Lumerman, A. (2017). Fraud and misconduct in research: Detection, investigation, and organizational response. University of Michigan Press.

[2] מטעמי נוחות נשתמש במושג 'חוקרים' ולא ב'חוקרים/ות'. בהקשר זה, המחקר שלנו הראה שיש הרבה יותר אירועים בהם היו חוקרים שהתגלו אצלם בעיות במחקר ורק מעט מקרים בהם התגלו חוקרות. נשתמש בלשון רבים כי במרבית המקרים מדובר בצוותי מחקר ולא בחוקר בודד.