בחזרה לציבור

שחר איצקוביץ׳, סטודנט לתואר ראשון בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, סוקר את אחד התחומים החמים כיום באנתרופולוגיה – אנתרופולוגיה של שינוי האקלים, ומראה את החשיבות של מחקר חברתי של הנושא וכיצד אנתרופולוגיה יכולה לתרום להבנתו.

מאמר נוסף מתוך תוצרי הקורס ״בחזרה לציבור: הנגשת המחקר ואנתרופולוגיה וסוציולוגיה ציבורית״ בהובלת ד״ר לירון שני

קשה לדמיין גורם שההשפעה המעצבת שלו על חיינו העתידיים תהיה גדולה יותר מאשר זו של משבר האקלים. עם הצטברות הנתונים והשתכללות הטכנולוגיה, מתגברת ההבנה שפליטת גזי חממה לאטמוספירה בהיקף גדול, כפי שהתרחשה עד היום, עומדת לשנות באופן משמעותי את התנאים הסביבתיים על פני כדור הארץ ולהשפיע על כל מי שמאכלס אותו כיום. מבחינה היסטורית, משבר האקלים נחקר בעיקר דרך מדעי הטבע, ולחוקרים מתחומים אלו היה תפקיד מכריע בביסוס קונצנזוס מדעי סביב היקף התופעה וההפצה שלה בציבור. עם זאת, בעשורים האחרונים מתגבשת ההבנה שהמשבר עתיד להחיל תמורות משמעותיות על החברה, ושיש צורך מהותי בזווית מחקר חברתית בכדי להבין את משבר האקלים כהלכה.

מתוך הבנת הדחיפות שמעלה סוגיה זו, האגודה האמריקאית לאנתרופולוגיה (AAA) פרסמה ב2017 הצהרה ובה שמונה נקודות התייחסות להבנת משבר האקלים מתוך זווית ראיה אנתרופולוגית. הנקודה שפותחת את ההצהרה, לדוגמא גורסת כי משבר האקלים הינו מציאות עכשווית שמשנה את הסביבה הפיזית ומשפיעה בהווה על תרבויות ברחבי העולם כולו בהווה, והיא אינה בעיה ששייכת לעתיד הרחוק. הצהרת האגודה אינה צמחה בריק, וכבר היום קיים גוף ידע שהולך ומתפתח מתוך שאיפה להתייחס למשבר האקלים באמצעות הכלים התיאורטיים שקיימים בתוך המחקר האנתרופולוגי. נושאי המחקר מגוונים, ובמאמר קצר זה ארצה לערוך סקירה של מספר מחקרים בולטים מהתחום בכדי להציג האופנים השונים שאנתרופולוגיה ניגשת למשבר האקלים ואת התרומה הייחודית שהמחקר יכול להציע ביחס להבנתו.

כנקודת פתיחה ניתן לציין את מחקרה של האנתרופולוגית האמריקאית אמליה מור (Moore, 2016). מאמרה מכיל סקירה של עבודת שדה שנערכה באיי הבהאמה ותיאור של המתח שבו מצויים תושבי האיים, אשר מצד אחד תלויים כלכלית באופן כמעט בלעדי בתיירות חוץ, תעשייה מזהמת במיוחד, ומנגד – חיים בחוסר ודאות הולכת וגוברת בנוגע לביטחונם העתידי כתוצאה מעליית גלי הים שעלולה להטביע את ביתם. חציו השני של המאמר מוקדש לניתוח של מושג ה'אנתרופוקן', מונח בו נעשה שימוש כדי לציין את העידן הגיאולוגי הנוכחי, בו בני אדם מהווים גורם מרכזי לשינויים הפיזיים שמתחוללים על פני כדור הארץ. כחלק מניתוח ביקורתי, מור מציעה להסתכל על שינוי האקלים כתופעה אחת מספר תופעות 'אנתרופוקניות' כמו זיהום משאבי טבע והתמעטות המגוון הביולוגי.

דוגמא נוספת מהשנים האחרונות היא הספר Wind and Power in the Anthropocene (Howe & Boyer, 2019) שמכיל שני מחקרים נפרדים שמבוססים על עבודת שדה משותפת שנערכה סביב הקמת שדה טורבינות רוח במדינת אואחקה שבמקסיקו, פרויקט גרנדיוזי ומתוקשר שנכשל בסופו של דבר. הספר מנתח את תהליך הקמת השדה תוך התייחסות לאופן שבו בנייתו השפיעה על האוכלוסייה המקומית ועל המערכות האקולוגיות שבשטח, כמו גם למתחים חברתיים שהקמת השדה הציפה. בין היתר, נטען כי הנרטיב המרכזי שהחזיקו הגורפים שדחפו להקמת השדה  –  פוליטיקאים ויזמים עסקיים, היה שאנרגיה מתחדשת היא המפתח להילחם בשינוי האקלים מבלי לשנות את המוסכמות הכלכליות הנאו ליברליות, שמחייבות לצמיחה כלכלית וגריפת רווחים. חלק מסיכום של הספר מוקדש לניתוח הגורמים שתרמו לכישלון הפרויקט – בניהן שחיקה של אמון הציבור בשל התחושה שהנהנים העיקריים מרווחיו יהיו משקיעים בין-לאומיים וקבוצות כוח מיוחסות במדינה.

שתי דוגמאות אלו משקפות את אחת מנקודות החוזק של האנתרופולוגיה: היכולת להראות באמצעות אתנוגרפיה כיצד תהליכים עולמיים עוצמתיים משפיעים על זירות מקומיות קטנות, אשר כל אחת מהן עתידה להתמודד עם אתגרים ייחודיים בעידן שינוי האקלים. לדעתי, השימוש באתנוגרפיה יכול להוות מפתח לתכנון מדיניות מתוך מחויבות לאופי הייחודי של כל זירה. מסקנות המחקר של האו ובוייר, לדוגמא, הועברו לאקדמיה הלאומית למדע בארצות הברית בצורת דוח בתוספת המלצות שיכולות לסייע בהקמת פרויקטים עתידיים.

המחקר האנתרופולוגי מציע הסתכלות על משבר האקלים כאל בעיה אנושית, שהשורש שלה מצוי בממשק שבין החברה לסביבה שמקיפה אותה. מתוך הנחה זו, מחקרים רבים מתייחסים בביקורתיות לצורות המחשבה שהובילו ליצירת המשבר מלכתחילה – בראשן הקפיטליזם הגלובלי ואורחות החיים הבזבזניות במשאבים ובאנרגיה שהוא מעודד.

כדוגמא לביקורת חריפה ניתן לציין את הספר המקיף:  'The Anthropology of Climate Change' (Baer & Singer, 2019) שמכיל סקירה היסטורית של התפתחות האנתרופולוגיה הסביבתית ובחינת משבר האקלים דרך מגוון מקרי בוחן. החוקרים מציעים לנתח את משבר האקלים כבעיה של אי צדק שנובע מהקפיטליזם הגלובלי, במסגרתו החברות שתורמות להתחממות בצורה הפחותה ביותר הן גם העניות ביותר, שמחזיקות במשאבים המצומצמים ביותר להתגונן בפני ההתחממות. הם מדגימים כיצד התחקות אחר מפגעים אקולוגיים שונים מאפשרת לזהות דפוסים שונים של אי שוויון, ניצול וקיפוח, וכדוגמא מביאים את זיהום האוויר שנפלט ממתקני זיקוק נפט של תאגיד הענק אקסון מוביל. 69% מהאוכלוסייה שנפגעת מהזיהום המסוכן הם בני מיעוטים, למרות שהם מהווים פחות מ40% מהאוכלוסייה. לטענתם, לא ניתן יהיה לפתור את הבעיות שמציב משבר האקלים מבלי לשנות את המבנה הכלכלי שיצר אותן מלכתחילה.

הקריאה הביקורתית מערערת על מה שנתפס כברירת מחדל במדיניות שלנו אל מול הסביבה, ומתוך כך גם מעלה צורך בצורות מחשבה אחרות שיכולות להוות השראה לתפיסה שונה של הטבע. ענף מחקרי נוסף שאינו עוסק ישירות בהתחממות הגלובלית, אך נוגע בסוגיות הקשורות אליה מציע הסתכלות רעננה על הממשק שלנו עם הסביבה. הספר Science and Sustainability: Learning from Indigenous Wisdom  (Hendry,2014), לדוגמא מנתח מספר מקרי בוחן מחברות ילידיות ממקומות שונים ברחבי העולם, כמו בניו זילנד, אוסטרליה או יער האמזונס ומתאר את מערכת היחסים שלהם עם הטבע והסביבה שמקיפה אותם. הספר בוחן את האופן שבו חברות החברות הללו מטפחות צורות של חקלאות וניהול שטח שפוגעות בשטח בצורה מינימלית וקורא להכרה במדעים ילידיים, אותם גופי ידע אודות תופעות טבע, אדריכלות ואף מתמטיקה ופיזיקה שהצטברו במשך תקופות ארוכות ומתפתחים גם כיום.

דוגמא נוספת ניתן למצוא במחקר של סירגוסה וארזיוטוב (Siragusa & Arzyutov, 2020) שמציג את האופן שבו חברות ילידיות מהאזורים הארקטיים בצפון רוסיה מפצות על המשאבים המצומצמים שעומדים לרשותם בעקבות הריחוק הגיאוגרפי באמצעות שימושים יצירתיים בחומרים שנחשבים ל'פסולת' ומותח ביקורת על האופן שבו הספרות המקצועית בתחום נוטה להתעלם מגופי הידע הרלוונטיים האלו.

בזירה הישראלית, ניתן לראות בשנים האחרונות התעוררות של המחקר החברתי אודות משבר האקלים, למרות שבעבר העיסוק בנושא היה מצומצם מאד. כסימן לשינוי המגמה ניתן לציין את הכנס 'אקלים משתנה' שנערך בתחילת השנה (2021) והיה הראשון מסוגו שעסק במקומם של מדעי הרוח והחברה ביחס למשבר האקלים (לדברי הסיכום של הכנס, אשר פורסמו בבחברת האדם, ראו כאן). מושבי הכנס עסקו בנושאים מגוונים כמו בחינת זוויות היסטוריות של המשבר, סוגיות במדיניות סביבתית או ניהול משאבים בארץ ובעולם, ובהזדמנויות לאקטיביזם וחינוך. בין ההרצאות שניתנו, ניתן לציין לדוגמא את זו של מתן קמינר, שמציגה את עבודת השדה שערך באזור הערבה ומנתחת את הגורמים הכלכליים והאקלימיים שמעצבים את חיי התושבים באזור, תוך העלאת ההשערה שיתכן והחמרת ההתחממות תוביל לכך שתושבי חבל הארץ הזה יהיו פליטי האקלים הראשונים של ישראל. כל ההרצאות שניתנו בכנס זמינות לצפייה ביוטיוב והן מומלצות מאד לצפייה.

מטרת המאמר הקצר הזה הייתה לבחון מספר הזדמנויות לתרומה שגלומות במחקר אנתרופולוגי ביחס להבנת משבר האקלים. כבר היום קיים גוף ידע הולך ומתגבש שעוסק בסוגיות חברתיות לאור המשבר, וככל שיגדל מספר החוקרות והחוקרים, כך ימצאו לבטח הזדמנויות חדשות. למרות שמשבר האקלים עתיד להשפיע מאד על מדינת ישראל, שנטועה במזרח התיכון – אזור שלפי תחזיות עומד להתמודד עם קשיים מורכבים ביותר – ולמרות שבארץ פועלים חוקרים וחוקרות מעולים בתחום, עדיין מרבית המחקר האנתרופולוגי בישראל לא נדרש לנושא. כולי תקווה שהמצב ישתנה ושהמחקר הישראלי בתחום ימשיך להתפתח. לאקדמיה, ולאנשי המחקר החברתי בפרט יש הזדמנות למלא תפקיד היסטורי בהנכחת הנושא בשיח הציבורי, ובלתרום את הידע שנצבר באקדמיה למען שיפור חייהם של בני האדם.

עוד מתוך ״בחזרה לציבור״: