מאמרי אורח

גילי חיזי כותב על לורן ברלנט אשר נפטרה לאחרונה, ואשר מחקריה וגישתה השפיעו ועדיין משפיעים על אינספור עבודות אנתרופולוגיות, למשל במחקרים על הגירה, חינוך, שיפור עצמי, עיצוב זהויות מגדריות, ודייטינג כמו גם על ניתוחים תיאורטיים של "תקווה", "אפקט" ועוד.

לורן ברלנט (Lauren Berlant) נפטרה בשבוע שעבר בגיל 63 לאחר התמודדות עם סרטן. כפרופסור לספרות אנגלית באוניברסיטת שיקגו, ברלנט חקרה רומנים ששיקפו את התרבות האמריקנית במאה ה-19 וה-20. עם זאת, כתיבתה הפכה עם השנים רלוונטית לסוגיות פוליטיות גלובליות ולחוויית האזרח הפרטי.

ברלנט הושפעה ממגוון ענפים תיאורטים, אבל לצורך הפשטה אפשר למקם את כתיבתה כגלגול עכשווי לשאלה הנאו-מרקסיסטית מדוע וכיצד אזרחים ממשיכים לשעתק מנגנונים שמחלישים אותם. אלא שבמקום להתעסק בשיח אידיאולוגי בלבד, ברלנט התעמקה בהיבטים הרגשיים והאסתטיים בבסיס תהליך זה. ברלנט הדגישה את הזיקות ותאוות של דמויות בחברה האמריקנית לפנטזיות שמייצרות סינרגיה בין מדינת הלאום, נורמות הטרו-נורמטיביות, ומנגנוני ייצור הקפיטליסטיים. ברלנט במידה רבה המשיכה את דרכו של ריימונד ויליאמס ועבודתו על הקשר בין רגשות ואידיאולוגיה, תוך כדי תיאור ברזולוציה גבוהה איך תהליכים אלו פועלים ברמת הפרט. מתוך עיסוק זה היא גם תרמה לתאוריות על "אפקט" (affect) והשפיעה מאוד על כתיבתה של חלוצה נוספת בתחום, שרה אחמד.

מוטיב מרכזי בעבודותיה הראשונות של ברלנט הוא "סנטימנטליות לאומית" (national sentimentality)- האופן שבו זהות חברתית ולאומית מיוחסת לרגשות ורגישויות משותפות. ברלנט שירטטה קווי דמיון בין תהליכים מהמאה ה-19 וראשית המאה ה-20, אותם היא ניתחה דרך הרומנים של נתניאל הות'ורן ופאני פרן, וגם עיבודים קולנועיים ל"חיקוי לחיים" (Immitation of Life) ו"ספינת השעשועים" (Show Boat). כאן היא מתארת את החלום האמריקני כחוזה לא כתוב בחוויה של אזרחים בין השקעתם האישית בנתיבי חיים נורמטיביים לבין הבטחון והשפע להם יזכו מהמדינה. כדי לאפשר פוליטיקה אחרת, ברלנט גרסה, צריך לייצר מרחב ציבורי שיישהה ויערער על הפנטזיות ההגמוניות.

הטקסט הכי מוכר של ברלנט, שפרץ גבולות דיסציפלינריות הוא "אופטימיות אכזרית" (Cruel Optimism) מ-2011. כאן ברלנט הציגה זווית פנומנולוגית יותר למערבולות הרגשיות שמניעות את המנגנון הקפיטליסטי. הכוונה היא לא רק לערך הרגשי של מצרכים או סטטוס חברתי, אלא להשקעה האינסופית של אנשים ברדיפת מודלים ל"חיים טובים". ברלנט תיארה כיצד דמויות העסוקות במרדף זה היא מתעלמות מתקרות זכוכית ופרדוקסים בשיטה, אך "אי רציונליות" זו בסופו של היום נחוות כאפשרות היחידה בעת בה פסיביות וחשיפת פגיעות מהוות כרוכות בסנקציות חברתיות. כמו כן, ויתור על "אובייקטים של תשוקה" נתפס כיום בעולם הנאו-ליברלי כזניחת כל אפשרות לתקווה וחיוניות. המונח "אופטימיות אכזרית" כאן אינו רק מצביע על הכשלון בהגעה ליעדים (מוביליות חברתית, עושר, וכו') אלא גם על החוויה הקיומיות היומיומית: רכבות ההרים הרגשיות, האתגר בניתוב דרך בין מהמורות, והצורך להדחיק את חוסר התוחלת של התהליך.

למרות הזהירות הנדרשת בשימוש בטקסט שנולד מניתוח ספרות אמריקנית בשדות אחרים, התהליכים שברלנט משרטטת ב"אופטימיות אכזרית" מהדהדים בשנים האחרונות באינספור עבודות אנתרופולוגיות, למשל במחקרים על הגירה, חינוך, שיפור עצמי, עיצוב זהויות מגדריות, ודייטינג (על פי חלק מההספדים שפורסמו על ידי קולגות לאחר מותה, נראה שגם חוקרים צעירים מזדהים עם המונח בהקשר לקריירה האקדמאית). ברלנט גם השפיעה על ניתוחים תיאורטיים של "תקווה" ו"אפקט" בשדות מחקר אלו. סביר שבשנים הקרובות המורשת שלה בסוגיות אלה אף תתרחב.

ספריה של ברלנט:

• The Anatomy of National Fantasy:  Hawthorne, Utopia, and Everyday Life. 1991. University of Chicago Press.
• The Queen of America Goes to Washington City: Essays on Sex and Citizenship. 1997. Duke University Press.
• The Female Complaint: The Unfinished Business of Sentimentality in American Culture. 2008. Duke University Press.
• Sex, or the Unbearable (with Lee Edelman). 2013. Duke University Press.
• The Hundreds (with Kathleen Stewart). 2019. Duke University Press.
• Intimacy (ed.). 2001. University of Chicago Press.
• Compassion (ed.). 2004. Routledge.
• Reading Sedgwick (ed.). 2019. Duke University Press.

עוד על חיזי: