מאמרי אורח

לקראת כנס האונליין הבינלאומי "אתיקות של כוח, רגשות וביוטכנולוגיה" של החוג לאנתרופולוגיה בחיפה שיתקיים ב28-29 ליוני 2021, נפרסם בבחברת האדם סדרת ראיונות עם כל אחת ממרכזות המושבים השונים בכנס. הפעם, שיחה עם יעל עשור, עמיתת פוסט-דוקטורט בחוג לאנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה, אשר תנחה ותשתתף במושב ״מצבי רוח ומוסר בחיי היומיום״ שיתקיים ביום שלישי, ה29.6, בין השעות 20:00-21:30.

תקציר המושב –  מצבי רוח ומוסר בחיי היומיום.

אחד מהתחומים המרכזיים שבהם עוסקת האנתרופולוגיה של המוסר הוא רגשות. לפני כארבעים שנה, אנתרופולוגים החלו להפנות את מבטם אל העולם הרגשי ולבחון את ההיבטים התרבותיים של רגשות, ובפרט כיצד רגשות כרוכים ביחסי כוח מגדריים וקולוניאליים. לפני כעשור, בהתבסס על תיאוריות מתחום הספרות והפילוסופיה, גוף הידע הידוע כ affect theory משך תשומת לב מחקרית לאופנים שבהם רגשות יכולים להחוות כמעין חוויה קולקטיבית ו"מדבקת". מתוך כך, התחדדה ההבחנה בין החוויה הרגשית הסובייקטיבית של האינדיבידואל ובין חוויה רגשית שקבוצת אנשים חווה ביחד.  באותה העת, עם התעוררות העניין באנתרופולוגיה של מוסר ואתיקה, ההבחנה הזו בין רגשות במימדם הסובייקטיבי (emotions) והקבוצתי (affect) אפשרה  לחדד את ההבחנה שבין המימד הרגשי האישי והקבוצתי אף יותר. בפאנל הזה, אנחנו נציע שלושה מבטים שונים על האופן שבו מחקר אנתרופולוגי עכשווי עוסק בקשר הזה שבין מוסר לבין החוויה הרגשית האישית והקבוצתית. 
 
הרצאות:
"הלכי רוח של אפשרות"
פרופסור ג'ייסון ת'רופ החוג לאנתרופולוגיה, אוניברסיטת קליפורניה לוס אנג'לס
"על הקשר שבין ידע ומצב רוח"
ד"ר יעל עשור, פוסט דוקטורנטית, החוג לאנתרופולוגיה אוניברסיטת חיפה
"עיצוב-עצמי אתי ופגיעות אתית יומיומית: תובנות אנתרופולוגיות על אימהות לילדים.ות טרנסג'נדריות"
ד"ר גליה פלוטקין-עמרמי, המחלקה לחינוך, אוניברסיטת בן גוריון בנגב

לראיון עם יעל עשור – מראיינת: גל כהן

מדוע בחרת להנחות את המושב "מצבי רוח ומוסר בחיי היומיום"?

אנתרופולוגיה של המוסר נוגעת באופן עמוק בחוויה ובעולם הסובייקטיבי של אינדיבידואליים ובאופן שבו עולם זה מושפע מקשר עם אנשים אחרים. מתוך כך, הקשר בין מוסר ורגש הוא קשר עמוק. כיוון ששניהם מהווים היבטים שונים של אותו החיבור של האדם אל עולמו הפנימי ואל הסביבה התרבותית-חברתית בתוכה הוא נמצא. במובן הזה, מוסר ורגש כרוכים אחד בשני. אנחנו יכולים לראות את זה למשל במחקרים אנתרופולוגים שמתארים את האופן שבו אנשים מדברים על מוסר כמשהו שכרוך בתחושות של בושה או גאווה או אשמה או חרטה. בנוסף, אנחנו יכולים לראות את זה בספרות הפילוסופית הקלאסית על אתיקה. לתפיסתי, לא ניתן להפריד או להבחין בין מוסר ורגש, ותפיסת עולם זאת נובעת מתוך ראייה ספציפית – ראייה פנומנולוגית – של מה שאנחנו קוראים לו "החוויה המוסרית".

מה לדעתך התרומה של מושב זה להבנת מוסר ואתיקה כתופעות יומיומיות?

אפשר לומר שהמחקר העכשווי האנתרופולוגי על מוסר נחלק בגדול לשלושה מחנות. מחנה אחד עוסק במה שנקרא "Ordinary Ethics" והוא רואה במוסר היבט שנמצא ברובד מסוים של החוויה היומיומית, כאיזשהו פן של מעשים יומיומיים. הטענה המרכזית של מובילי המחנה העכשוויים היא שקיים היבט אתי במעשים היומיומיים שלנו, ולכן אנתרופולוגיה שמעוניינת לחקור מוסר צריכה להסתכל על חיי היומיום של אנשים ולשאול אילו עקרונות אתיים משתקפים ונוכחים באותה התרבות?

המחנה השני של האנתרופולוגיה של מוסר עוסק במוסר כחלק מה"נשגב", הטרנסצנדנטי, האידיאלים ששואפים לחיות לאורם למשל, שגם כרוכים הרבה פעמים ברעיונות דתיים.

המחנה השלישי מתמקד ב"חוויה המוסרית" ובאנגלית " Moral Experience". המחנה הזה מתעסק במוסר באופן שבו העמדות המוסריות של בן אדם והמחויבויות המוסריות שלו מעצבות את האופן שבו הוא חווה את היומיום. כלומר, המחנה השלישי מסתכל איך מנקודת מבטם של אנשים התפיסות המוסריות שלהם מכוונות את כל האופן שבו הם מתנהלים בעולם, תופסים את העולם שסביבם ומנהלים מערכות יחסים עם אנשים אחרים. בספרות על החוויה המוסרית עולה באופן חזק החיבור לרגש. כיוון שרגש כמו מוסר, הוא עוד קטגוריה שמעצבת את האופן בו אנחנו תופסים את היומיום שלנו ואת החוויה שלנו. בנוסף, מוסר ורגש הן מערכות שמזינות אחת את השנייה. לדוגמה, בכנס אדבר על האופן בו מצב רוח של חשד שזיהיתי בשדה, חשף בפניי איזושהי מחויבות אתית ליצירת ידע אמיתי בוועדת סל התרופות.

לקריאה נוספת על הכיוונים השונים באנתרופולוגיה של המוסר, אפשר לקרוא למשל את המאמר הזה, או את רשימת ההפניות שכאן.

מה התרומה של המושב להבנת הקשר בין תרבות ורגשות?

משנות ה-80 ועד ימנו מחקרים רבים רואים ברגש כקטגוריה מובחנת תלוית תרבות ושנמצאת בקשר לתרבות. המושב הנוכחי בעצם מאיר זרקור על כיוון עכשווי יותר שנכנס לשיחה אודות רגשות: על פיו רגשות לא קשורים רק בהקשרים תרבותיים במובן של יחסי כוח – כלכליים, מגדריים, גזעניים וכו' – אלא הם גם קשורים באופן הדוק לתפיסות אתיות. המושב מבקש לשים את האצבע על האופן בו רגשות ומוסר כרוכים זה בזה כאשר שניהם מעוצבים על ידי ומעצבים את התרבות שאנחנו נמצאים בה.

מה בשדה שלך הוביל אותך לתיאורטיזציה של הקשר בין רגש (פרטי ו-"Affect" ציבורי) ?

כדי לענות על השאלה דרושה פה הגדרה מקדימה חשובה בקשר ל-"Emotion", "Affect" ו-"Mood". Emotion מה שנקרא לו "רגש" מתייחס לחוויה סובייקטיבית אישית של האינדיבידואל שיש לה מילה מסוימת, המשגה מילולית בתרבות ספציפית. Affect מתייחס יותר לאיזה מן תחושה "מדבקת" שנחווית על ידי ציבור, קבוצת אנשים מסוימת. Mood זה מה שנקרא לו "הלך רוח" או "מצב רוח", וזאת חוויה שלהבדיל מEmotion- היא הרבה יותר חמקמקה ואנחנו לא בהכרח יודעים לשיים אותה או להגיד ממה היא נובעת. למעשה, אפשר להגיד שבפילוסופיה הפנומנולוגית של המאה ה-20 התייחסו ל-Mood בתור העדשה דרכה אנו רואים את העולם. במושב הנוכחי נתמקד יותר בהלכי רוח, ב-Moods, באותן העדשות. כל הדוברים והדוברות במושב הזה יתייחסו באיזשהו אופן לרובד זה, שהוא כאמור יותר חמקמק. למרות זאת, נבקש להראות שמצב רוח הוא היבט לא פחות חשוב בניסיון להבין איך תפיסות עולם אתיות משפיעות על היבטים שונים בחיים: מאימהות לילדים טראנסג'נדרים, דרך לחיות באי שעומד להיות מוצף בגלל התחממות גלובלית ועד איזה מידע מפיקים על תרופות בשביל לקבל החלטות.

מה שהוביל אותי בשדה המחקר שלי לתיאורטיזציה של הקשר בין רגש למוסר ואתיקה היו כמובן הנחקרות. הגעתי למחקר שלי עם עניין באופן שבו אידיאלים אתיים מעצבים את תהליכי העבודה וקבלת ההחלטות בוועדת סל התרופות. מהר מאוד הבנתי שהאידיאל האתי המרכזי שמודגש על ידי כל מי שקשורים בעבודת הוועדה זה האידיאל האתי של אובייקטיביות. עוד יותר מכך, כשהנשים שעבדתי איתן דיברו על מה זה לעבוד באופן אובייקטיבי, הדבר המרכזי שהן אמרו היה שלעבוד באופן אובייקטיבי זה לעבוד באופן לא רגשי (ראו כאן למאמר של עשור בנושא). החיבור בין להיות אתיות ובין להיות לא רגשיות מגיע מתוך העולם שלהן. רגש ואתיקה מבחינתן כרוכים זה בזה ומשם בעצם מתחילה התיאורטיזציה של הקשר בין רגש למוסר ואתיקה.

מה מקומו של הגוף בבואנו לדבר על מנעד של חוויות רגשיות הנעות בין חוויה רגשית סובייקטיבית לקולקטיבית?

תפיסת העולם הבסיסית של אנשי מחנה "החוויה המוסרית" שאני נמנית בתוכם, וגם של חלק מהמחנות האחרים, היא שכל חוויה אנושית עוברת גם דרך הגוף (ראו למשל מאמרו המכונן של צ'ורדש בהקשר הזה). הרגש עובר דרך הגוף, המצב רוח עובר דרך הגוף. איך אנחנו מרגישים את הגוף שלנו במקום מסוים? מה אנחנו רואים? מריחים? שומעים? איך שפת הגוף שלנו? ושל אחרים?

הגוף הוא ממד מהותי, בלתי ניתן למחיקה בתוך החוויה הרגשית-מוסרית. זה אומר שכל חוויה אנושית לרבות חוויה רגשית-מוסרית בהכרח היא חוויה שהיא גם גופנית.

מה לדעתך תורמת פרספקטיבה אנתרופולוגית להבנת הקשר בין חתירה לצדק חברתי לבין מארג רגשי השואב מעולם מוסרי מקומי?

אם אנחנו רוצים להבין איך יחסי כוח מעצבים את העולם כדי לייצר יכולת להתנגד או לשנות את אותם יחסי הכוח, אנחנו צריכים להבין לעומק איך ולמה יחסי הכוח בעולם הם כאלו. כשאנחנו מסתכלים על הקשר בין רגש למוסר, בעצם, אנחנו מצליחים לחשוף עוד רובד מהאופן שבו נתווה או נוצר המובן מאליו שבתוכו אנחנו חיים, ובכך לערער אותו. פעולה זאת, שחושפת את המובן מאליו על רבדיו השונים, היא מהלך הכרחי בדרך לחתירה לצדק חברתי. זאת לגמרי המוטיבציה שלי למחקר.

אילו השפעות היו לעבודת השדה שלך על תפיסות המוסר האישיות שלך?

ברוח חשיפת הפרשה שקרתה בימים האחרונים של שוחד לכאורה כדי להכניס תרופות לסל (ראו למשל בכתבה הזו) אני יכולה להגיד שהעבודה עם וועדת הסל הביאה אותי לצומת בו הייתי צריכה להחליט האם להפוך לאדם פרנואידי מאוד או לאדם שבסופו של יום מנסה להאמין בטוב האנושי. למרות שהבחירה הראשונה שלי היא ללא ספק הרציונאלית ביותר, קיבלתי החלטה מודעת ללכת עם האופציה השנייה. כי ברוב המקרים זה לא באמת יעזור לנו לדעת את עומק השחיתות ולא בהכרח כל שחיתות היא רעה (ראו כאן לגיליון מיוחד של כתב העת Current Anthropology בנושא שחיתות) ואני שומרת את הקושי, הזעזוע והקונספירטיביות לדברים הגדולים באמת.

יעל עשור היא עמיתת פוסט-דוקטורט בחוג לאנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה. עשור מתעניינת באופן שבו תפיסות מוסריות תלויות-תרבות מעצבות מדיניות בריאות. מחקר הדוקטורט של עשור בחן כיצד אידיאל של התנהלות אובייקטיביות כהתנהלות ביורוקרטית ראויה מעצב את תהליכי העבודה של ועדת סל התרופות בישראל. מחקרה הנוכחי בוחן את ההנחות האתיות שעליהן מושתת הרעיון של "יעילות רפואית" במדדי עלות-תועלת רפואית.

גל כהן, תלמידת מוסמך בחוג לאנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה בתכנית ההתמחות באנתרופולוגיה רפואית ופסיכולוגית. כותבת תיזה (בהנחייתה של ד״ר ציפי עברי) על חוויות הבדיקה הגניקולוגית השגרתית של נשים בישראל, תוך תשומת לב לבדיקות אבחון מוקדם של סרטן צוואר הרחם.

לתוכנית הכנס המלא