"> חסידי הארץ השטוחה ומשבר הקורונה – בחברת האדם
הירשם לניוזלטר שלנו

חסידי הארץ השטוחה ומשבר הקורונה

האנתרופולוג אדם קלין אורון (ון ליר) כותב על הערת המחקר שלו ״חסידי הארץ השטוחה ומשבר הקורונה: בנייה ופירוק של השקפת עולם הופכית״, אשר פורסמה בגליון המיוחד של סוציולוגיה ישראלית ׳חברה פוגשת מגפה׳ בה הוא מחבר בין מחקריו העכשווים על חסידי העולם השטוח, קונספירציות והתגובה למגפת הקורונה

אם לפני שנתיים מישהו היה מספר לי שבקרוב וירוס קטלני יצא מסין, מעיר הידועה במחקר הביולוגי המתקיים בה, יתפשט בעולם כולו, ויביא את כלל מדינות העולם להגביל בצורה חריפה ומתואמת את חופש התנועה והמסחר של האזרחים שלהן, ולאחר מכן, להפעיל לחץ ציבורי נרחב על אותם האזרחים להתחסן בחיסון המבוסס על טכנולוגיה חדשנית של מניפולציה ביולוגית של מערכת החיסון – הסיפור היה נראה לי דמיוני, כמו גם מבעית. הרי ביולוגית מדובר כאן בתרחיש אימה, אבל גרוע מכך, גם פוליטית, הן ברמה הלאומית והן זו הבינלאומית, הוא מהדהד תיאוריות של כוח ודיכוי מבית מדרשם של פוקו ואגמבן. אבל, כמובן, לא הייתי מאמין למילה, שהרי מה הסיכוי שמדינת ישראל (למשל) תוציא תקנה האוסרת על יציאה של יותר ממאה מטר מהבית? תכריז על סגירה מוחלטת של כמעט כל המסחר ושל כל מוסדות הבידור והבילוי? או, לחלופין, שהפתרון למגיפה יהיה חיסון שפותח תוך פחות משלושה חודשים מרגע מיפויו הגנטי של הוירוס החדש, ושיגיע לשלב יצור והפצה תוך פחות מתשעה חודשים ממועד זה? וכל זה תוך כדי 4 מערכות בחירות המתקיימות בפחות משנתיים? לצפות באירוע שמעולם לא התקיים, בכל ההיסטוריה המתועדת כולה, זה לא משהו שקורה כל יום; לצפות בשרשרת של כאלה, בזה אחר זה, זה כבר קצת יותר מדי.

לעומת זאת, הנחקרים שלי, חסידי העולם השטוח, אוכלים סיפורים מהסוג הזה לארוחת הבוקר. הם מאמינים שהעולם בנוי כמעין דיסקית שטוחה מכוסה בכיפה שקופה, שמתחתיה ומעליה מים, ומכאן שגם אין חלל ואין כוכבים, העולם איננו נע במרחבי היקום – ובכלל, אין יקום, אלא רק העולם שלנו (במה שמכונה קוסמולוגיה גיאוצנטרית). מכאן, באופן לוגי, עולה המסקנה שכל המוסדות שמספרים לנו אחרת שותפים בהפצת שקר. אלא שהמוסדות הללו כוללים פחות או יותר את כל המוסדות החברתיים שניתן לחשוב עליהם, למשל חינוך, מדע, מדינה ותקשורת, ולא בחברה אחת – אלא בחברות העולם כולו. הצעד הבא, כמובן, הוא שקיים שיתוף פעולה הדוק בין כל החברות הללו, למרות מראית עין של מדינות העוינות זו לזו, וששיתוף הפעולה הזה נמשך לכל הפחות כבר כמה מאות שנים. בקיצור, להאמין בעולם השטוח זה להאמין בקיומה של קונספירציה עצומה וחובקת עולם.

ההגדרה המקובלת לקונספירציה היא שקבוצה מתואמת של שחקנים חזקים פועלת מאחורי הקלעים, בניגוד להצהרותיה הפומביות, כדי לקדם את האינטרסים של הקבוצה (בדרך כלל, בניגוד לאינטרס של הכלל). תיאוריית קונספירציה היא פשוט הטענה שקיימת קונספירציה. ההגדרה הרחבה הזו מסייעת להבין שרוב האנשים מאמינים, מדי פעם ובטח באווירה הפוליטית של ישראל 2021, בתיאוריות קונספירציה. אבל במקרה של השטוחיסטים, כפי שהם מכנים את עצמם, השקפת העולם שלהם רוויה בחשיבה קונספירטיבית: מבחינתם, קאבאל קטן של אנשים מרושעים עד העצם (כל-כך מרושעים שבחלק מהמקרים הטענה היא שהם בכלל לא בני אנוש) שולט בכל אספקט של חיינו, ומוכן לעשות כל דבר כדי לשמור על שליטה זו ולהגדיל את כוחו. כפי שאמר אחד הנחקרים שלי:

"The Pigpen Cipher" by Matthew Phelan.
“The Pigpen Cipher” by Matthew Phelan.

בונים חופשיים יושבים למעשה על כל מוקדי הכוח הכלכליים והפוליטים בעולם, שולטים בבנקים, בממשלות, בבתי המשפט, בהנהגה דתית וכו'. וגם שולטים בתעשיות שדרכן הן מעצבים את דעת הקהל, כל תאגידי המדיה המרכזיים (כלי התשקורת), תעשיות הסרטים והטלוויזיה, רדיו, משחקים. אין שום דבר שנוצר היום בעולם בהקשר של עיצוב תרבותי ודעת קהל, שידם של הבונים לא חלק ממנו.

חברי אותו הקאבאל (אילומינטי, בונים חופשיים, ישועים, פרושים – המבחר רב, אבל בארץ, ברוב המקרים הם יכונו "מאסונים") שטופים בכל תאוות העולם, ונעדרי גבולות לחלוטין. הם פדופילים, שותי דם תינוקות, עוסקים בכישופים אפלים ובהנדסת תודעה המונית, למשל דרך תכנון מבצעי "דגל כוזב" (false flag operations) דוגמת הפיגוע במגדלי התאומים (שהופלו, בעצם, על ידי מטעני נפץ ששתלו השלטונות) או רצח רבין (הוא עוד חי) שהם מחזה עצום ובדיוני שנועד למנוע מהאנושות להבין מי באמת שולט מאחורי הקלעים. אבל כל זה דורש מאמץ ואמצעים, והמטרה הסופית של המאסונים היא שטיפת מוח מוחלטת לאוכלוסיית העולם – נאמר, באמצעות השתלת צ'יפים בתוך חיסונים – שגם תצומצם באופן ניכר – נאמר, באמצעות מגיפה מוירוס שהונדס גנטית במעבדה.

No description available.
No description available.

הקוראת כבר יכולה להבין שמגיפת הקורונה והתגובה הבינלאומית אליה יכולות להראות כמתאימות להשקפת העולם (או, אם להשתמש באופן שטחי במונח מקצועי, לאפיסטמולוגיה) של השטוחיסטים. אני עוקב אחריהם באמצעות נטנוגרפיה בפייסבוק ובכמה קבוצות טלגרם, וגם קיימתי ראיונות עומק עם כמה מהם, וכאשר התחילה הקורונה לא הופתעתי לגלות שתיאוריות קונספירציה הלכו והתפשטו בעקבותיה בישראל ובעולם כולו. לדוגמה, סקר שנערך ביולי 2020 מצא ש-12% מהאמריקאים מאמינים שביל גייטס יזם את מגיפת הקורונה ומשתמש בה כדי לקדם סדר עולמי חדש; וקבוצת טלגרם שהוקמה בישראל בזמן המגיפה ומקדמת תיאוריות שכאלה הגיעה כבר בימינו למעל 15,000 חברים. בשביל רוב המאמינים בתיאוריות קונספירציה סביב הקורונה העולם השטוח הוא צעד אחד (או כמה וכמה צעדים) רחוק מדי, אבל אפילו קבוצת הטלגרם המרכזית של השטוחיסטים בישראל גדלה מ-90 חברים בסוף 2019 ל-312 חברים כיום.

כאשר משבר הקורונה התפשט בישראל במרץ ואפריל 2020 הגבתי, באופן אישי, בבהלה, זעזוע ובלבול: הנסיבות היו מפחידות וחסרות תקדים, כך שהקושי בהווה הוכפל על-ידי חוסר היכולת לתכנן את העתיד. בשביל, זה היה סיוט דיסטופי שפתאום הפך למציאות. ציפיתי שאצל השטוחיסטים התגובה תהיה אחרת, שהרי מבחינתם העולם כבר נתפס כסיוט דיסטופי. הרי היה מדובר בהתגשמות התחזיות שלהם, ולא לחינם אנשים רבים "התעוררו", כפי שהם נוהגים לומר, לראות את המציאות בצורה קונספירטיבית בזמן הקורונה. אבל גם אצל השטוחיסטים, להפתעתי, התגובה הרגשית הנפוצה הייתה דכאון והלם. אחד מהם דיבר על "ייאוש, דכאון וחוסר אמון", אחר על כך שזה "כמו לשאת משקולת שרק צוברת עוד משקל מיום ליום."

על חוסר ההתאמה הזה בין הציפיות שלי, וכנראה גם שלהם, לבין התגובה של השטוחיסטים בפועל פירטתי בגיליון המיוחד "חברה פוגשת מגפה" של 'סוציולוגיה ישראלית' (כרך כ"א, מס' 2, אפריל 2021). אנצל את ההזדמנות להודות לעורכת כתב העת פרופ' אלכסנדרה קלב, לרכזת המערכת דנה וקנין, ולעורכת הלשונית לידר ארצי – העבודה איתן הייתה מופת של מקצוענות וטוב לב. בהערת המחקר שהתפרסמה בגיליון העליתי השערה ראשונית שהשקפת העולם של השטוחיסטים איננה מכוננת כשלעצמה, אלא כנגד השקפת העולם הנורמטיבית: העולם מבחינתם איננו סתם שטוח; הוא שטוח כנגד הטענה שהעולם עגול. כאשר המערכת החברתית נתקעה, גם גלגל השיניים שהם חלק ממנו נתקע – אפילו שזה גלגל שיניים שמסתובב, בשגרה, דווקא בכיוון ההפוך.

עוד על קלין אורון:

הרגשתי שאני מסתובב לכיוון הכיסא הריק, וידעתי שיושבת שם אשה – ראיון עם אדם קלין אורון בהארץ

עוד מאמרים מתוך הגליון המיוחד של סוציולוגיה ישראלית: