מאמרי אורח

האנתרופולוגית רעות ריינה בנדריהם כותבת לבחברת האדם על רשמים מהכנס – המאבק המזרחי לאן? שהתקיים בתחילת יוני בשיתוף האוניברסיטה הפתוחה ומרכז אדווה, והוקדש לציון יובל למחאת הפנתרים השחורים ו-40 שנה ללספרו של שלמה סבירסקי "לא נחשלים אלא מנוחשלים".

במסגרת יובל למאבקם של הפנתרים השחורים ו40 שנה לספרו פורץ הדרך של שלמה סבירסקי "לא נחשלים אלא מנוחלשים" התקיים כנס "המאבק המזרחי – לאן? כנס שהתקיים בשיתוף האוניברסיטה הפתוחה ומרכז אדווה.  יוזם הכנס ד"ר גל לוי, ומארגניו, ד"ר יאלי השש, ד"ר נפתלי שם טוב, ירון הופמן דישון וד"ר רעות ריינה בנדריהם, הניחו את השאלה המרכזית שהובילה את הכנס – המאבק המזרחי לאן? שאלה שהתוותה את אופן הייצוג, התוכן והדיונים לאורך כל הכנס.

אחת ההפתעות המרכזיות בכנס היתה ההיענות הרבה של דוברים דוברות, משתתפים ומשתתפות, מתחומי מחקר ועשייה שונים, מעל 650 איש ואישה נרשמו לכנס, ומעל 100 דוברים ודוברות לקחו חלק במושבים השונים של הכנס. המספרים לכשעצמן הם לא העניין, הם יצגו את העניין הרב שעורר הכנס, את הצורך העמוק בהכרה, ובעיקר שמזרחיות, פערים, אי שוויון ומאבקים על כך הם סוגיות בוערות ובועטות שמבנות את השיח הציבורי והמחקרי בישראל.

בימים בהם מחאות כמו מחאת העאסי, מחאת בלפור, מחאת החברה הערבית אל מול האלימות המשתוללת, מאבקן של נשים נגד רצח ותקיפות מיניות, ומאבקים יומיומיים לדיור ציבורי ראוי או תעסוקה הוגנת בשוק העבודה, הם רק חלק מהמאבקים שעוצבו על ידי מאבקם של הפנתרים השחורים, אלו שבדם, יזע ודמעות סללו עבור כולנו את הדרך, ועיצבו עבורנו את המשמעות של תודעה פוליטית ביקורתית שניפצה את הסדר החברתי הציוני וחשפה את הדיכוי הפנים יהודי לראשונה.

הכנס בא לציין גם נקודת מפנה בסוציולוגיה הישראלית, זו שהתאפיינה בנקודת מבט מודרניסטית – ממסדית  שייצרה מונחים כמו "כור היתוך" "קיבוץ גלויות" או "גישור על פערים".  סבירסקי היה מבין הראשונים שאימץ את תיאורית התלות (העולמית) מהוגים דרום אמריקאיים וניתח את חלוקת העבודה האתנית בישראל, בה הבורגנות האשכנזית משמרת את הדומיננטיות ומדירה את המזרחים לשולי החברה ככוח עבודה זול וממקמת אותם כפורלטריון. ספרו של סבירסקי היווה פריצת דרך משמעותית, ואף היווה, לטענתו של אורי רם (2020), נקודת מפנה בסוציולוגיה הישראלית אשר הבחינה בין הסוציולוגיה הממסדית לזו הביקורתית.

החיבור בין מאבקם של הפנתרים השחורים לבין ספרו של סבירסקי אינו מקרי, מעבר לעובדה שהוא מייצג קשר עמוק בין פעולה למחקר בשיח המזרחי, הוא גם היווה בסיס רעיוני לארגון הכנס. החיבור "הטבעי" של השיח המזרחי בין מחקר עיוני ואקדמי לבין פעילות ואקטיביזם חברתי ופוליטי, חצה מושבים רבים ומליאות שהתקיימות לאורך כל שלושת ימי הכנס. הכנס נפתח באירוע מרכזי להוקרה לפנתרים השחורים שכלל את קוקו דרעי וראובן אברג'יל, ממקימי הפנתרים השחורים. דרעי ואברג'יל פרשו את החוויה האישית שלהם ואת המשנה הפוליטית שהובילה  אותם לפעולה. אם יש משהו שניתן היה ללמוד מדבריהם היא שלא הרבה השתנה, ואת המושב סיכם אברג'יל במילים שעוד יחקקו בתודעה: מפאי" דיכא את המזרחים, חרות/ליכוד המשיכה וש"ס קברה אותנו".

החוויה המרכזית בכנס הייתה שזו הצהרה פוליטית ברורה בה  מזרחים ומזרחיות ואלו השותפים לתפיסה עולם זו אינם כבר דנים בהתנצלות במשמעותה של מזרחיות, אינם דנים בה רק ברמה של זהות, או פולקלור למחקר, אלא המזרחיות נכחה באופנים שונים, ובסוגיות שונות כמו חינוך, צדק חלוקתי, זיכרון והיסטוריה, אקדמיה,  מגדר וגילנות, להט"ביות, תרבות, תאטרון, רשתות חברתיות, הדרום הגלובלי והמאבק הפלסטיני. המזרחיות אינה דמות כל המאבקים אבל היא נוכחת בצורות שונות, ואת זה ניתן היה לראות ולשמוע מחוקרים וחוקרות פעילים ופעילות. הקהל שהיה חלק בלתי נפרד מדיונים נוקבים, מפויסים ועמוקים הביע לא מעט את התפיסה כי למזרחיות ולמזרחים בישראל יש חלק משמעותי וחשוב בעיצוב תודעה אזרחית ולא ניתן יותר להתעלם להכחיש או למחוק את חלקה מעיצוב המרחב הפוליטי, החברתי ומחקרי של החברה הישראלית. ולרגע אחד קטן ומרגש היתה תחושה כי קיימת קהילה שהמזרחיות היא המכנה המשותף שלה, גם אם לא קיימת הסכמה וזו קהילה מדומינת, עדיין היא חיה בועטת ונאבקת על עצמה.

קישורים נוספים בנושא:

לדף הפייסבוק של הכנס:

אף לוחם זכויות אדם לא עמד מנגד והגן עלינו – דבריו של ראובן אברג'ל במליאת הפתיחה:

קוקו דרעי מהפנתרים השחורים מספר על המצוקה שהובילה למאבק:

ֿסיקור של הכנס בזו הדרך: https://zoha.org.il/103765/

כתבה של לילך בן דוד בשיחה מקומית: