"פדגוגיות של אפקט" בסין
על מאמרו גיל חיזי, כיום עמית הומבולדט במכון ללימודי הדרום הגלובלי (Global South Study Center) באוניברסיטת קלן, שפורסם בכתב העת Social Analysis. המאמר דן בחשיבות ומשמעות של אפקט (affect) בסדנאות לשיפור עצמי בסין המלמדות "כישורים רכים", פסיכולוגיה חיובית, ודיבור מול קהל בסין.
עם התרחבות כלכלת השוק בסין, יובאו והתפתחו במדינה שלל מקורות ידע ופעילויות חינוכיות המקדמות אידיאל עצמי חדש: אינדיבידואלי, רגשי, כן, ויזמי. מגמה זו כמובן רווחת במקומות רבים בעולם (בארץ סדנאות בסגנון זה נחקרו על ידי מיכל פגיס, תמר קנה-שליט, אריאל ינקלביץ', אווה אילוז, ואחרות) ולעיתים קרובות מזוהה בספרות עם תיאוריות על אינדיבידואליזציה בעידן "הקפיטליסטי המאוחר" (למשל אנתוני גידנס ואולריך בק), "עבודה א-חומרית" בעידן פוסט-תעשייתי (מייקל הרדט ואנטוניו נגרי) או עבודותיו של מישל פוקו על "ממשליות נאו-ליברלית." כמו כן, בשנים האחרונות חוקרים רבים מדגישים את חשיבותם של רגשות ואפקט בכינון תמורות אלה בחיי היומיום. אפקט מהווה מרכיב חשוב במשיכה של צרכנים למוצרים ובשאיפה של אנשים לאורחי חיים מסוימים, לרבות אידיאלים של עצמי.
מאמר זה התפתח מפרק מעבודת הדוקטורט של חיזי (אוניברסיטת סידני) שהתמקדה בשלושה מרכזים לסדנאות בסקטור הפרטי בעיר ג'ינאן בצפון-מזרח סין. סדנאות אלה כוללות פעילויות אינטראקטיביות עם אינטנסיביות רגשית גבוהה, כולל זעקות האדרה עצמית, נאומי מוטיבציה על ייחוד העצמי, ובכי קבוצתי. בשנים האחרונות סדנאות מסוג זה התרחבו מעבר לערים קוסמופוליטיות ולמעמד הביניים הגבוה והפכו לנגישות יותר לקבוצות שונות באוכלוסייה. בזכות המטען הרגשי והזיקה הסמלית לאידיאלים גלובליים, משתתפים רבים רואים בפעילויות אלה מרחב מרענן לביטוי עצמי.
לצד ההתאמה בין סדנאות אלה לשינויים בכלכלת סין, מאמר זה מציג את הפערים בין השיח והדינמיקה בסדנאות לבין האתיקה היומיומית של מרבית המשתתפים. לא רק שמרבית המשתתפים מתקשים לממש את העקרונות השאפתניים של שיפור עצמי במציאות בה הם כפופים להיררכיות במקום העבודה, הלימודים, והמשפחה. רובם אף אינם בוחנים את הסדנאות על פי התועלת המתמשכת שלהם. אלא, הם רואים בסדנאות מקום שמספק עבורם הסחת דעת מבעיות היומיום, לצד מימוש רגעי של אופנים חדשים לביטוי עצמי וליחסים בין אישיים. באמצעות המושג "פדגוגיות של אפקט", המאמר מגדיר פרקטיקות בהן אפקט אינו פועל כזרז ליצירת סובייקט חדש שמותאם לשינויים חברתיים, אלא דווקא תורם להדגשת הפער בין אידיאלים גלובליים למציאות החומרית ותרבותית בזירות מקומיות. פער זה מלווה ברגעים רבים של רגש ותקווה בזכות האפשרות של משתתפים לחוש זיקה לשני העולמות במקביל. זאת לצד רגעי תסכול עבור אלו שמנסים לייצר המשכיות לאורך זמן.
המאמר דן באפקט בין-אישי גם בהקשר התרבות החינוכית והפוליטית בסין. "zheng nengliang" (ג'נג ננג-ליאנג) — "אנרגיה חיובית", הוא מושג שמחד מזוהה עם ניסיונות של הממשל הסיני להסיט את תשומת הלב הציבורית מבעיות חברתיות, ומאידך משמש פעילויות קבוצתיות המטפחות חוויות רגשיות עוצמתיות. המאמר משווה בין דינמיקות שיוצרות ג'נג ננג-ליאנג כיום לבין קבוצות לעיצוב זהות מעמדית בתקופת מאו. לצד הדמיון מבחינת הדרישה לחשיפה עצמית "אותנטית" תוך יצירת קבוצה מגובשת אז והיום, בסדנאות בהווה הדגש על רגש כמטרה בפני עצמה נוטה להפוך את השפעתן למקוטעת וארעית, על כן נטולת המומנטום ליצירת שינוי חברתי שאפיין את המהפכה הקומוניסטית.
לסיכום, חיזי אינו שולל את התועלת המתמשכת שיש לפעילויות אלה עבור משתתפים, ועם זאת, באמצעות מחקר שמלווה אותם מעבר לסדנאות עצמן, הוא מדגיש את חשיבות הפערים שהם ומוריהם מייצרים בין הסדנאות לחיי היום. פערים אלה מהווים לטענתו, מרכיב מהותי בידע ופרקטיקות לשיפור עצמי תחת הקפיטליזם הגלובלי.