אנתרוטיוב

לכבוד חודש הגאווה אנו משתפים את מושב האגודה האנתרופולוגית מהכנס האחרון: קוויריות ואקדמיה בעידן של משברים. במושב הציגו גילי הרטל, עתליה ישראלי-נבו ועדי מורנו את ההסתכלות שלהן על הקוויריות באקדמיה המודרנית, בין המחקר או בפועל.

מרחב קווירי בטוח באוניברסיטה ניאו-ליברלית: המקרה של ההתנגדות לכנס להט"בי בבר-אילן 2019: ד"ר גילי הרטל, התכנית ללימודי מגדר, אוניברסיטת בר-אילן.

גילי הרטל סוקרת את המקרה של ארגון הכנס השני של קהילת המחקר הלהט"ב-קווירית על אוטופיה קווירית בישראל, תחת שאלות כמו האם ניתן לקיים במרחב האקדמי מרחב בטוח קווירי באקדמיה. במקרה זה השחקנים השונים משנים את תפיסת הביטחון של הקהילה, כאשר מול האוניברסיטה והחוקרות פעלו שחקנים נוספים מבחוץ. הכנס נתקל בקשיים רבים מטעם כל השחקנים המעורבים במקרה, בין אם תגובות חיצוניות ופנימיות, פייק ניוז בתקשורת, הפגנות ואיומים נגד המשתתפות בכנס. מולם עמדו חברות הקהילה שניסו להגן על קיום הכנס יחד עם הנהלת האוניברסיטה שניסתה לגנות את החדשות הכוזבות וההפגנות שהתקיימו נגדה. הכנס היה צריך להתקיים תחת אבטחה כבדה, והמשתתפות והמשתתפים היו צריכים לעבור אבטחה גם כן. הכנס התקיים בשלום ובהצלחה רבה לבסוף.

"את לא כמו דנה אינטרנשיונל: "פגיעות מגופנת במחקר על סיסג'נדרים: עתליה ישראלי-נבו, התכנית ללימודי מגדר, אוניברסיטת בן-גוריון, ובית הספר לתיאטרון חזותי

עתליה ישראלי-נבו מציגה את האוטואתנוגרפיה מתוך עבודת התזה שלה על פגיעות מגופנת במחקר על סיסג'נדרים. דרך נקודת המבט של החוקרת הטרנסית, בוחנת ישראלי-נבו מחקר ביקורתי על הסיסג'נדריות. המחקר התנהל דרך ראיונות עם א.נשים שלמדו עימה בתואר הראשון והשני, כך ליצור מפגש בין הזהויות ההגמוניות והמוכפפות שלהן. המפגש מבקש לחשוף את הסיסג'נדריות תוך מפגש עם האחר המשמעותי שהיא החוקרת.

אוטו-אתנוגרפיה של "הוראה מן החוץ" באקדמיה כעמדה קווירית: עדי מורנו, התכנית ללימודי מגדר בחיפה ובאוניברסיטת בן-גוריון, והמחלקה לפוליטיקה וממשל במכללה האקדמית תל-אביב-יפו

האקדמיה מהווה מקום בו יש לגיטימציה להעמקת פערי כוח והון, והמקום בו נוצר ידע בשירות מדינת הלאום ובייחוד בעת הנוכחית בה האוניברסיטה נתפסת כמי שאמורה לייצר את צרכי השוק. אך האקדמיה היא גם זירת מאבק לשינוי ליברלי, אם תחילה כזירת מאבק פמיניסטי לכניסה לתחום ההשכלה הגבוהה, ועד היום עם התרחבות הלימודים לתחומים פמיניסטיים, מגדריים, פוסט-קולוניאליים וקווירים. המאבקים הללו הם תיקון משמר שמאפשר לציבורים מוגבלים לקחת חלק באקדמיה, תוך השארת המנגנון הקיים על כנו. מורנו מעלה רעיונות על תפקיד המרצה באקדמיה, מעבר לסדר הקיים של ציונים, עבודות והערכות. כמרצה מן החוץ, משווה מורנו את מעמדה האקדמי השברירי כחלק מאקטים קווירים של התנגדות לסדר והפרתו.