מאמרי אורח

האנתרופולוג יורם בילו, חתן פרס ישראל לסוציולוגיה ופרופ' אמריטוס מאוניברסיטה העברית, חוזר, במיוחד לבחברת האדם, למאמרו המפורסם ״ממילה למלה: ניתוח פסיכותרבותי של הבניית זהות גברית בטקסי ילדות בחברה החרדית״, אשר פורסם בכתב העת אלפיים בשנת 2000, (עם גרסה גם באנגלית). המאמר הציע מבט של האנתרופולוגיה הפסיכולוגית לטקסי ׳החלקה׳ ו׳הכניסה לחדר׳ שעוברים בני השלוש בחברה החרדית. במבט של עשרים שנה אחרי בילו חוזר למאמר ומנתח את השימוש בכותרת, בניתוח התיאורטי, בדרך שהגיע לעושר הממצאים וכמובן, להשוואה מעוררת המחלוקת בין טקסי הגבריות של ילדי החדר החרדים אוכלי האותיות וילדי השבט בולעי הזרע של שבט הסמביה בפפואה גינאה החדשה.

המאמר "ממילה למילה" מציע ניתוח פסיכו-תרבותי לטקסים שעוברים בני השלוש בחברה החרדית, ׳החלקה׳ (התספורת הראשונה) וטקס הכניסה לחדר, ומציבם כאבן-דרך משמעותית בהבניית הזהות הגברית היהודית בחברה זו.  למרות שכל טקסי מחזור החיים של הגבר היהודי ראויים להיבחן כמערכת סמיוטית אחת, במאמר זה התמקדתי בזיקה הסמלית והפונקציונלית שבין הטקסים הנדונים וברית המילה.  כמה מחשבות בראשי פרקים על המאמר, ממרחק עשרים שנה:

כותרת: בשום עבודה אחרת שלי לא בלטה עבורי חשיבותה של כותרת קולעת כמו במאמר הזה. אמנם משחקי מילים ולשון פיגורטיבית מקובלים בכותרות באנתרופולוגיה, אבל כפל המשמעויות של "מילה" תמצת בעיניי באופן אלגנטי את העניין המרכזי של העבודה: המהלך ההתפתחותי של "להיעשות אדם" (יהודי, בהקשר שלפנינו) באתנו-פסיכולוגיה היהודית המסורתית – מהפיזי-גופני אל המילולי-סמלי. אמנם השורשים שביסוד המילה בשני מובניה אינם זהים – מול (בברית המילה) לעומת מלל (במילה המדוברת) – אבל הם בהחלט קרובי משפחה, כמו חוג – חגג או סוב – סבב.

טקסי מעבר: ארנולד ון גנפ וויקטור טרנר עיצבו במידה רבה את הדיון המחקרי בנושא זה, אבל חשוב לזכור כי טקסים אלה, ובמיוחד הריטואלים המאתגרים המסמנים את המעבר מילדות לבגרות, היו תחום מחקר קלאסי בקרב חוקרי "אישיות ותרבות", כמו ששדה האנתרופולוגיה הפסיכולוגית כונה בעבר.  רבות מההנחות של חוקרים אלה אינן מקובלות כיום, ולמרות זאת דומני שהמאמר שלי, המשלב תרבות ופסיכולוגיה, ואפילו, בזהירות הנחוצה, פסיכואנליזה, הולך בדרך שהם סללו.

טקסט וקונטקסט: העניין שלי בטקסי הילדות התעורר בעקבות ביקורים חוזרים בהילולת רשב"י במירון בל"ג בעומר, שבמהלכה עורכים החסידים את טקס החלקה. החלקה כלל לא הייתה אז במוקד העניין המחקרי שלי; אבל התרשמתי מהאינטנסיביות והצבעוניות של הטקס, הפועל על כל החושים, ומהטרנספורמציה הדרמטית של הנחנכים שהופכים במחי מספריים מילדים ענוגים בעלי חזות נשית למיניאטורות חסרות זקן של אבותיהם. רק משהבחנתי שחלק מהילדים על כתפי הוריהם נושאים דגלים שעליהם אותיות הא'-ב', הבנתי שהחלקה אינה אלא החלק הראשון של המארג הטקסי המושלם בכניסה לחדר. מכאן הייתה הדרך קצרה לתצפיות בחדרים בשכונת רמות בירושלים. כיוון העבודה בראשיתה היה, אם כך, במובהק מלמטה למעלה, ללא מסגרת תיאורטית מנחה, ובשדה שהיה קרוב יותר למשרדי בקמפוס הר הצופים מאשר לביתי; אבל השדה הקרוב גיאוגרפית הוליך אותי די רחוק בניתוח ובמסקנות (להלן).

 חשוב לציין, עם זאת, שאת שלל המשמעויות של טקסי גיל שלוש יכולתי להפיק רק בזכות הצלבת הממצאים מעבוד השדה עם מגוון רחב של מקורות מארון הספרים היהודי לתקופותיו השונות – מקורות מקראיים, מדרשיים, קבליים וחסידיים.  כשחוקרים טקסים בקהילה מבוססת-טקסט כמו החברה החרדית, רק ההצלבה בין הרמה האתנוגרפית והטקסטואלית יכולה לקרב אותנו למיצוי המרחב ההרמנויטי שבו פועל הדמיון הדתי.

מהמורות מתודולוגיות. מבט ביקורתי על המאמר חושף שתי נקודות תורפה עיקריות. הראשונה מתייחסת לעובדה שהמצע הפרשני שמתוכו צומח הניתוח של הטקסים מורכב מטקסטים מתקופות היסטוריות שונות ורחוקות, החל מהמקרא וכלה בספרות רבנית מודרנית. טקסטים אלה גם נבדלים מאד במעמדם, תפוצתם והשפעתם. טענת הנגד שלי הייתה שגם אם הטקסטים הללו מייצגים ספקטרום דיאכרוני רחב, הם ניתנים להשגה באופן סינכרוני על ידי גברים רבים בקהילת הלומדים החרדית בת זמננו. אבל טענה זו נקבעה על סמך התרשמות ולא על בסיס נתונים אמפיריים.

נקודת התורפה השנייה מתייחסת למיקום ההיסטורי השונה של שלושת הטקסים שניתחתי. ברית מילה מוססת על מצווה מקראית, ומכאן שהיא פרקטיקה נהוגה אצל יהודים משחר ההיסטוריה. החלקה מתועדת מהתקופה המודרנית המוקדמת, מתקיימת כנוהג מוחלט רק בחברה החרדית, וגם בה רק בדורות האחרונות. ואילו טקסי הכניסה לחדר מקורם בקהילות אשכנז בימי הביניים – וגם הם הפכו להיות אוניברסליים בחברה החרדית רק בדורות האחרונים.  האם לא ערבתי כאן מין בשאינו מינו? התמודדתי עם נקודת תורפה זו על ידי הצבת הניתוח הא-היסטורי שערכתי בהקשר הפרטיקולרי של הקהילה החרדית בת-זמננו. דבקותה של זו בחומרות ההלכה איה פוחתת, והיא נאבקת ביתר שאת להגן על גבולותיה ועל ערכיה כנגד החברה החילונית שבקרבה היא ממוקמת. על מנת לחסן את ילדיה כנגד השפעות עולם החול החיצוני היא שואפת להציבם מהר ככל האפשר במבצרים המוגנים של הלמדנות הדתית. עיתוי מוקדם זה של הטבעת זהות, המתרחש כאשר הילד נתון עדיין בדלת אמותיה של הסביבה הביתית הנשית, מחריף בהכרח את המעבר לעולם הלימוד הגברי, ומסביר – לפחות חלקית -את חשיבותם העולה של הטקסים.

אנתרופולוגיה כמדע השוואתי. "ממילה למילה" מייצג במידה רבה הדואליות המקצועית והמחקרית שלי. כאנתרופולוג אני מכוון לניתוחים ממוקמים היסטורית ורגישים להקשר החברתי, אבל כמי שבא מפסיכולוגיה ומצא לו בית באנתרופולוגיה פסיכולוגית, לא זנחתי את החזון של האנתרופולוגיה כמדע השוואתי, המאפשר – דווקא מתוך הדגש על המקומי, הפרטיקולרי והמבדיל – גם להצביע על דפוסים תרבותיים דומים שעלו מתוך דילמות חיים וצרכים פסיכולוגיים משותפים. 

            על טקסי החניכה האקזוטיים של הסמביה החיים ברמות המזרחיות של פפואה למדתי מעבודותיו של אנתרופולוג פסיכולוגי בן דורי, גילברט הרט (Herdt). בשלב החניכה הראשון נאלצו ילדי הסמביה להיכנס ל"קשר הומוסקסואלי אוראלי" (בניסוח מערבי מובהק) עם נחנכים משלבים טקסיים גבוהים יותר, כדי להבטיח שיזכו במנת הזרע החיונית להתפתחותם – זרע שעל פי האתנו-פיזיולוגיה המקומית אינו מיוצר באופן טבעי על ידי הגוף הגברי. ההשוואה בין ילדי החדר אוכלי האותיות וילדי השבט בולעי הזרע נראתה לי תחילה רחוקה ומאולצת; אבל בהדרגה מצאתי שבצד ההבדלים המובנים מאליהם בין שתי חברות הממוקמות בקצוות המנוגדים של הספקטרום הסוציו-תרבותי, שתיהן ניצבות לפני דילמות התפתחותיות דומות ומתמודדות עמן בצורה דומה. דילמות אלה קשורות, בין השאר, לנבדלות הפסיכו-ביולוגית במהלך ההתפתחות של גברים ונשים ולתפיסות חוצות תרבות של גבריות ונשיות הנובעות מנבדלות זו. התחלתי מעבודת שדה משוללת תיאוריה, אך מצאתי בתיאוריות על גבריות כקטגורית הישג-סטטוס לא בטוחה, הנדרשת להוכחה דרך עמידה באתגרים, מודל מושגי נאות למסגור מערכת הטיעונים במאמר. מדובר אם כך בהשוואות רחוקות – אבל גם ממרחק של עשרים שנה ויותר דומני שיש בהן אמירה בעלת ערך לגבי טבע האדם, שלטעמי צומחת מתוך החומרים האתנוגרפיים ואינה כופה עצמה עליהם.

עוד על בילו:

ראיון מעמיק, מקיף ומרתק עם חתן פרס ישראל וחבר האקדמיה למדעים, האנתרופולוג פרופ׳ יורם בילו שערכו מיכל קרבאל טובי ואדם קלין אורון

יורם בילו על שובו של הדיבוק

ספר חדש ליורם בילו על הנכחת הרבי בחב"ד המשיחית

בין עוורון, קולות של קדושה והנכחת הנעדר – לכבוד הספרים של יורם בילו, נורית שטדלר וגילי המר