אנתרופולוגיה לשבת

מאמר חדש של בת שבע הס, המהווה חלק מעבודת הדוקטורט שלה העוסקת בזהות ושייכות בקרב נשים מוסלמיות בהולנד, שהוגשה בחודש מרץ 2021 (ברכות!). המאמר התפרסם בכתב העת Religions בחודש יולי האחרון, והוא המאמר הרביעי שנכתב והתרסם במסגרת עבודת הדוקטורט של בת שבע שנערך בהנחיית פרופ׳ נורית שטדלר ופרופ׳ תמר אלאור במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בעברית.

במסגרת עבודת הדוקטורט ערכה הס מחקר אתנוגרפי רב זירתי ורב שנים במסגרתו היא השתתפה בשיעורי קוראן, סדנאות, טקסים ואירועים, ניתחתה תוצרי תרבות כגון תרבות חומרית (ביגוד, רעלות) וגם טקסטים, תמונות, חומרים ארכיאוניים וחומרים ממגוון מוזאונים באמסטרם ובעוד מקומות בהולנד. כמו כן, היא ראיינה 44 נשים הולנדיות מוסלמיות (כאשר כ- 30 מהן הינן נשים שהמירו את דתן לאסלסאם והיתר נולדו מוסלמיות וגילו את דתן מחדש).

מאמר זה,  המכונה בעברית 'להיות "מוסלמית לבנה" בהולנד: אתניות, חברות ויחסים – סיפור ההמרה ההולנדי' (‘Being a “White Muslima” in the Netherlands: Ethnicity, Friendships and Relationships – The Dutch Conversion Narrative’) עוסק אך ורק בנרטיבים של מוסלמיות חדשות (מתאסלמות): בנשים שהמירו את דתן לאסלאם. במאמר בחנה הס את האופן שבו באה לידי ביטוי האתניות של אותן הנשים, כלומר היותן מוסלמיות לבנות (כפי שהן נהגו לכנות את עצמן), ולא 'מוסלמיות חדשות' או 'מתאסלמות', וכיצד עיצבה האתניות את נרטיב ההתאסלמות שלהן.   נרטיב ההתאסלמות נבחן בציר של מערכות יחסים: מערכות יחסים עם המשפחה וכיצד בני משפחה הגיבו להתאסלמות ולחיים לצד הבת/האמא/ הנכדה/ הדודה שכעת מוסלמית, מערכות יחסים עם חברים ומערכות יחסים בהקשר של זוגיות. דרך הסתכלות על קשרים אלה (משפחה, חברים וזוגיות) ניתן לראות כיצד הזהות המוסלמית החדשה באה לידי ביטוי, ועולות סוגיות לגבי שייכות וחוסר שייכות, הן לחברה ההולנדית שלא תמיד מקבלת את הנשים עם דתן החדשה, והן לקהילות מוסלמיות מקומיות (בהולנד) וגלובליות (יחסים אלו בעיקר וירטואליים).  הממצא העיקרי של מאמר זה נעוץ במושגי זהות, שייכות וסוכנות (Agency). האסלאם מאפשר לנשים שהמירו את דתן לאסלאם ואימצו את הדת של קבוצת המיעוט, לרכוש זהות שאינה הולנדית לחלוטין, אך גם אינה זרה לגמרי.

האסלאם בחייהן מאפשר להן להיות הולנדיות ומוסלמיות – אישה מוסלמית לבנה, אישה מוסלמית הולנדית, מוסלמית אמיתית, מישהי שמצאה שלום, שמרגישה סוף סוף בבית, כפי שאמרו לעיתים קרובות המשתתפות במחקר. המשיכה אל האסלאם הטהור, והרצון לנתק אותו מהשפעות תרבותיות (למשל, ממרוקו וטורקיה, הקבוצות המוסלמיות הגדולות בהולנד) מאפשרת לנשים אלה לגבש ביקורת מגדרית, כולל ביקורת על מוסלמים מלידה ועל נוהגם במסגרת הדת, וביקורת על החברה ההולנדית מתוך גילוי ההיבטים שבהם החברה ההולנדית אינה סובלנית כפי שהיא נראית. הממצאים מלמדים שזהות המתאסלמת היא זהות היברידית, המורכבת מזהות הולנדית ומרכיבים אחרים, מוסלמיים, וכי נשים רבות מגדירות את עצמן ראשית כל כמוסלמית, ורק לאחר מכן הולנדית.

הרקע האישי למחקר אשר מאמר זה חלק ממנו: הס נולדה וגדלה בהולנד, בעיר אמסטרדם. בילדותה וגם בין התואר הראשון לשני יצא לה להתגורר בשכונות מגוונות מאוד בעיר. ההשראה לעבודה זו באה מסיפור חייה כילדה יהודיה וישראלית בהולנד ומגוון תחושות שהיו לה כשייכת למיעוט דתי במדינה, ושאלות של זהות ושייכות, ומהחברות והשכנות המוסלמיות שלה, איתן היא גדלה בבית הספר היסודי, אליהן היא הצטרפה כבוגרת לאירועים כגון טקסי חינה וחתונות.

בעבודת הדוקטורט הס בחנה את הדרכים שבהן נשים מוסלמיות הולנדיות ממוצא אתני ומרקע דתי שונים מגלות או מאמצות דת חדשה. כיצד הן מאמצות דפוסי התנהגות חדשים המשליכים על נושאים כמו שייכות, זהות, אדיקות (דתית)  ומגדר, וכיצד הן מביעות ביקורת כלפי התרבות ההולנדית ואורח החיים הנהוג, דוחות או משנות אותם.