משברי הסביבה והסוציולוגיה הישראלית
ההרצאות מתוך ״משברי הסביבה והסוציולוגיה הישראלית״ – מיני מליאה של קהילת סביבה וחברה באגודה הסוציולוגית הישראלית, בכנס האגודה הסוציולוגית הישראלית של 2021. בהשתתפות של טלי כץ-גרו (אוניברסיטת חיפה), דני רבינוביץ׳ (אוניברסיטת תל אביב), תמר אלאור (האוניברסיטה העברית), רמי קפלן (אוניברסיטת תל אביב). יו״ר לירון שני (האוניברסיטה העברית)
בעידן זה של משברים סביבתיים שמקורם בהשפעת האדם (עידן האנתרופקן), ובתוכם משבר הקורונה ובייחוד משבר האקלים, עולה בצורה ברורה יותר מתמיד חשיבות הבנת הקשרים בין הסביבה ובין החברה. במוקד מיני מליאה זו עומדת הטענה כי הסביבה היא זירה המעצבת את הזהות החברתית ואת יחסי הגומלין בין חברות ותרבויות ומהווה מקור למאבק מתמשך על משאבים קיומיים וסמליים. שימור ופיתוח, הגירה כפויה, מחסור וזיהום מים, השפעות התיירות על הסביבה ומניפולציות בטבע, לצד שאלות על ביטחון תזונתי, הנדסה גנטית ואתיקה ומוסר ביחסי אדם-חיה הם סוגיות מרכזיות וחובקות עולם המציפות שאלות נוספות על יחסי כוח, ריבוד, מעמד ומאבקים חברתיים. אין די בהסברים החברתיים-פוליטיים-תרבותיים הנהוגים כיום בזירה הסוציולוגית בישראל כדי להבין לעומק תופעות סביבתיות או אנטי-סביבתיות המתרחשות לעינינו. בעוד שבשיח האקדמי במקומות אחרים כבר ניכרת ההבנה שהסביבה היא מרכיב מרכזי ובלתי נפרד בניתוח הסוציולוגי-חברתי במרחב המקומי והגלובלי, בישראל תהליך זה עדיין בראשיתו.
מיני מליאה זו פורסת ארבעה ניתוחים של משברים סביבתיים-חברתיים, הממחישים את הרלוונטיות והחשיבות שבהכנסת הסביבה לתוך הסוציולוגיה מצד אחד, ושל מבט הסוציולוגי על משברי סביבה מצד שני.
דני רבינוביץ׳, טלי כץ-גרו ורמי קפלן מתמקדים במשבר הסביבתי (וגם החברתי) הגדול ביותר כיום: משבר האקלים מזוויות סוציולוגיות שונות. רבינוביץ׳ מתמקד במשבר האקלים במזרח התיכון ובאי השוויון האקלימי הקיצוני שמתקיים בו, לצד ההבטחה לשינוי דרמטי במשטר האנרגיה והכלכלה בתוכו. כץ-גרו מציגה גישה תיאורטית מתפתחת המשלבת תאוריות הנובעות מהדרום הגלובלי עם תאוריות מהצפון הגלובלי. היא מסתכלת על ערים שונות בעולם ומצביעה על ממדי אי שוויון מצטלבים בין הניסיון לקדם שינוי בתרבות הצריכה בעקבות משבר האקלים ובין ההתמודדות עם גלי ההגירה, שחלק גדול ממנה נובע ממשבר האקלים עצמו. קפלן מנתח את זירת הפוליטיקה הסביבתית הגלובלית ומשרטט את המנגנונים שבאמצעותם כוחות הגלובליזציה ושחקניה מסמסו את רפורמת האקלים. אך הוא גם מצביע על התקרבות אפשרית לשינוי מגמה. לסיום, תמר אלאור קוראת לסוציולוגים ואנתרופולוגים לשנות את הדרך בה אנחנו מתארים את המציאות ומצוא ׳קוסמולוגיה׳ אחרת, לתיאור העתיד המידי, אשר משלבת את האנושי והלא אנושי לתוך גישה חברתית-תיאורטית חדשה.
משברים מצטלבים: הקשר בין התמודדות עם גלי הגירה ובין השאיפה לקדם קיימות סביבתית ומה אפשר ללמוד מזה על הקשר בין תרבות וקיימות – טלי כץ גרו
״…כשחושבים על פעולות של מדיניות אורבנית בתחומים של צריכה מקיימת והתמודדות עם משבר האקלים יש מספר שאלות פתוחות: מי הקהל אליו פונה המדיניות ועד כמה נלקח בחשבון הגיוון החברתי בקרב תושבי העיר (למשל קבוצות חזקות וקבוצות מוחלשות, צעירים וזקנים, אזרחים ולא אזרחים)? ממי מצפים לשינוי התנהגות ואילו הנחות עומדות בבסיס הציפייה הזאת? אילו ערכים וידע מנחים את המדיניות? מהם יחסי הכוחות והאינטרסים הפועלים בזירה? בקווים כלליים, התשובות לשאלות אלו הן שמודל המדיניות הרווח הוא הומוגני ולא לוקח בחשבון גיוון חברתי, זהו מודל שבסיסו עומדים ערכים וידע מערביים של דמות הצרכן-אזרח, הציפייה המרכזית היא שינוי התנהגות בקרב הצרכנים והכוונה היא שתושבי העיר יישאו בעיקר המאמץ להפוך לעמידים לשינויי אקלים…״
הגלובליציה ומשבר האקלים – רמי קפלן
החברה האנושית כושלת בהתמודדות עם משבר קיומי גלובלי שהיה בכוחה לפתור אם ״עורמת התבונה״ ההגליאנית הייתה מכוונת את ההיסטוריה, אף שעוד לא נסתם הגולל על נצחון התבונה בסופו של דבר (פעולה קולקטיבית להגביל את התחממות כדור הארץ לרמה נסבלת, שמאפשרת הסתגלות). את הכשלון עד כה אני רוצה להסביר במונחי טיימינג היסטורי. הרגע שבו הבשילה ההכרה בצורך לבלום את התחממות כדור הארץ, היה גם הרגע שבו פרצה קדימה הגלובליזציה הסופר-קפיטליסטית של ימינו, תהליך בלתי-תבוני מבחינה אקלימית שהאנושות מתקשה לעצור ולהחליף. אתאר כמה מן המנגנונים שבאמצעותם הגלובליזציה שללה, הסיטה, האטה ודיללה את רפורמת האקלים. אסיים בשאלה אם ההתקרבות לשפת התהום של הקטסטרופה יוצרת הזדמנות למפנה תבוני. ההצגה נגזרת ממחקר על אגודות עסקים גלובליות, תאגידים, אקטיביזם פיננסי אקלימי ומאבקים בזירת פוליטיקת האקלים הגלובלית.
שינוי אקלים והמזרח התיכון: משבר בהתהוות – דני רבינוביץ׳
חם ויבש יותר מרוב האזורים, המזרח התיכון מהווה זירה מוקצנת של הסתירות, הסכנות, אי השוויון והאיום הקיומי המקופל במשבר האקלים העולמי. ההרצאה פותחת בסקירת המודלים העדכניים לחיזוי אקלים האזור. בחלקה השני אנתח את שלושת המרכיבים של אי השוויון האקלימי הקיצוני שמתקיים בין ובתוך מדינות באזור: א. "פער האחריות" להתפתחות המשבר, כלומר משקלן היחסי של מדינות ושל אוכלוסיות בפליטת גזי חממה; ב. "פער ההסתגלות", כלומר השונות הקיצונית ביכולתן של מדינות ושל אוכלוסיות להגן על עצמן מפני הסכנות הרובצות לפתחן במצב האקלימי הפוסט נורמלי (מאפ"ן). ג. "פער הנכונות" להתמודד עם הצורך בצמצום פליטת גזי חממה. שלושת מרכיבים אלה של אי שוויון אינם ייחודיים למזה"ת. אבל בשל מאפייניו הכלכליים והגיאופוליטיים של האזור, הם מופיעים בו במופע מטריד במיוחד. חלקה השלישי של ההרצאה עוסק בשרשרת התהליכים אשר כורכת בין שינוי אקלים, כשלי חקלאות, אי ביטחון תזונתי, הגירה כפויה ואי ביטחון – מושג המקבל ביטוי ברמת החוויה האישית אך מתגלגל לאחרונה גם לתחום הנזיל והנתון למניפולציה המכונה "ביטחון לאומי". חלקה האחרון של ההרצאה מציג את המזרח התיכון כיחידה גיאופוליטית, כלכלית וחברתית שבה ניתן לראות מיצוי מרוכז במיוחד, ובתפקיד הדרמטי שעשוי להיות לאזור בטרנספורמציה מדלקים פוסיליים לאנרגיה מתחדשת.
למאמר המלא
דרושה קוסמולוגיה אחרת: האם יש לנו את הכלים והשפה לדבר את העתיד המידי – תמר אלאור
״…אנחנו חיים בתקופה שבה נדרשת קוסמולוגיה אחרת, כזאת שתספר מחדש את היקום ואת מערכת היחסים בין דייריו, קוסמולוגיה הנשענת כמו כל קוסמולוגיה גדולה, כמו בראשית למשל – על העובדות הידועות לנו המדע, אבל לא פחות מכך על מה שאנחנו לא יודעים. על הדימיון. על מה שלא ניתן להוכיח או לנבא בסבירות מקובלת, על החרדות שלנו, על התקוות. על מה שקשור ליופי להרס , בקיצור על מה שכרגע המדע לא יכול להכיל…״
״…מדענים צריכים לייצר קוסמולוגיות ולא לפחד לחרוג מן הסוגות המגבילות אותנו. האנתרופולוגיה עשתה זאת, היא עושה זאת באוונגרד מסוים שלה כבר עשרים שנה. היא מתארת את האנושי בסביבתו החיה והצומחת בשפות ניסיוניות השאולות לא פעם מסוגת המדע הבדיוני, היא חוצה גבולות דיסציפלינאריים קטגוריות וטיפולוגיות, נושאת באמתחתה את ניסיון מאה השנים שלה בחציית גבולות. משתפת פעולה עם מדעני סביבה רפואה מחשבים אבל גם עם אומנים, חקלאים, ופנטזיונרים…״
.
