אנתרופולוגיה לשבת

ליאה טרגין זלר, כיום פוסט דוקטורנטית באוניברסיטת קיימברידג' ובטכניון ובן קשטן, פוסט דוקטורט באוניברסיטת בריסטול במאמר שפורסם בכתב העת Anthropology & Education Quarterly מציגים מודל אנתרופולוגי להבנת קונפליקטים שמתגלעים בין קבוצות דתיות וקובעי מדיניות בנוגע לחינוך מיני המעלה שאלות לגבי שוויון מיני, חירות דתית, מדיניות של מיעוטים, וזכויות אדם. בן קשטןליאה טרגין זלר, כיום פוסט דוקטורנטית באוניברסיטת קיימברידג' ובטכניון ובן קשטן, פוסט דוקטורט באוניברסיטת בריסטול במאמר שפורסם בכתב העת Anthropology & Education Quarterly מציגים מודל אנתרופולוגי להבנת קונפליקטים שמתגלעים בין קבוצות דתיות וקובעי מדיניות בנוגע לחינוך מיני המעלה שאלות לגבי שוויון מיני, חירות דתית, מדיניות של מיעוטים, וזכויות אדם. 

טרגין זלר וקשטן יציגו את המחקר שלהם גם במסגרת סמינר ב CRASSH המתקיים אונליין בשבוע הבא, ב- 17 לנובמבר.

State interference in religious education is “possibly the most serious” issue facing Jews in the UK since the expulsion ordered by Edward I over 700 years ago. 

 Rabbi Zimmerman, Chief Rabbi of Haredi Jews in Gateshead, England, 2018

בדבריו, משווה הרב זימרמן, רבה הראשי של קהילת גייטסהד החרדית, בין גירוש יהדות אנגליה בשנת 1290 לבין התערבות המדינה במערכת החינוך הדתית. הרב זימרמן אינו לבד. במהלך השנה האחרונה, לפני שהקורונה תפסה את כל הכותרות, העיתונות הבריטית דיווחה על התנגדות עזה של קבוצות דתיות (נוצרים, מוסלמים ויהודים כאחד) לחקיקה חדשה המאלצת בתי ספר דתיים לכלול חינוך מיני בתוכנית הלימודים. ההתנגדות התעוררה בעיקר לאור הצורך לכלול בין נושאי הלימוד עיסוק בהפלות ובמערכות יחסים להט"בקיות – נושאים שעוררו מאבקים דומים גם בפולין ובארה"ב. מאבקים אלו מדגימים כיצד קובעי מדיניות מתקשים ליישב בין הדרישות השונות של קהילות מגוונות, ומלמדים על האתגר במציאת האיזון בין זכותו של כל ילד וילדה לחינוך מיני מקיף אל מול הזכות של כל ילד וילדה לקבל חינוך מתאים להשקפת עולמו.ה. 

עצמאות חינוכית היא תמיד תוצר של משא ומתן. במקרים רבים, קונפליקטים מתגלעים בין שחקנים מדיניים המנסים לקדם מדיניות חינוך אחידה לכל לבין נציגים של קבוצות שדורשות מהמדינה להיות קשובה  לצרכיהן  הפרטיקולריים. בהקשר היהודי, לאורך ההיסטוריה, חרדים בישראל ובאנגליה השיגו דרגות שונות של עצמאות מפיקוח מדינתי, תוך התאמת תכנית הלימודים לאתגרים שתחומי דעת שונים מציבים לאורח החיים ולאמונות דתיות וחרדיות.  בישראל, קונפליקטים בנוגע ללימודי הליבה שבים וצפים אחת לתקופה, אך דווקא ההתייחסות לחינוך מיני מעטה. 

מידת ההתערבות של המדינה בסוגיות שקשורות בחינוך מיני זכתה לעיסוק נרחב בקרב משפטנים, בעיקר לאור פרספקטיבה של זכויות אדם. בכל זאת, טוענים טרגין זלר וקשטן, מחקר אנתרופולוגי פותח צוהר לשאלות מסוג אחר. הם מראים כיצד אתנוגרפיה מספקת הבנה מעמיקה של האתגרים והדילמות העומדים בבסיס הקונפליקטים ומאפשרת גם לבחון את האופן שבו חינוך מיני מתנהל "בשטח", מעבר למה שמוצהר בתוכניות הלימודים. בעזרת התובנות הללו, אנתרופולוגיה כדיסציפלינה יכולה לסייע ביישוב סתירות ואינטרסים מנוגדים. 

במאמר  על חינוך מיני בקרב חרדים בישראל ובאנגליה, מציגים  טרגין זלר וקשטן, תפיסות מנוגדות של "אחריות על ידע" (Knowledge responsibility) בין המדינה לבין נציגי החברה החרדית. ממצאי המחקר מעלים שאלות קריטיות על שוויון מיני, חירות דתית, מדיניות של מיעוטים, וזכויות אדם. 

טרגין זלר וקשטן,  מתארים כיצד בקרב קהילות חרדיות בישראל ובאנגליה, האחריות על הנחלת ידע מיני קשורה באופן הדוק לשלבים השונים בחייה של האישה 'הנורמטיבית', בהתאם לרגעי המעבר בחייה, קרי, במסגרת ההכנה לחיי הנישואין וההכנה ללידה. אל מול תפיסה זו, מדיניות החינוך ה'חילוניות' מקדמות חינוך מיני שמתייחס אל  גיל כאסטרטגיה המנעותית, בניסיון למנוע, למשל ,"הריונות של צעירים", אלימות מינית וכדי לסייע לצעירים לפתח חיי מין בריאים ומספקים. במאמר, מציגים טרגין זלר וקשטן, את ההבדלים באמצעות שני מודלים אנליטיים:  'ידע מותאם גיל' אל מול 'ידע מותאם שלב' (Age versus Stage).

בעוד המדינה נוטה לקדם תוכניות לימודים מותאמות גיל, חינוך מיני שכזה מהווה איום עבור בתי ספר חרדים כי הוא נוגד את העמדה האתית-דתית בנוגע לתזמון הנכון, השפה המתאימה והתוכן הנדרש לקיום יחסי מין, לכניסה להריון וללידה. כמו כן, תפיסות חינוכיות המבוססת על גיל מתנגשות עם תפיסות דתיות המתנגדות לקיום יחסי מין מחוץ למסגרת נישואים. 

אחת הטענות המרכזיות והנפוצות להתנגדות ללימוד על יחסי מין במסגרת בית הספר, הרבה מעבר למקרה החרדי, היא שחינוך מיני אמור להיות נחלת הבית. אולם, באופן פרדוקסלי, בפועל מתארים טרגין זלר וקשטן, הנחלת ידע על גוף האישה והגבר, על יחסי מין, הריון ולידה אינם נעשים במסגרת המשפחה אלא זוכים למעין אאוטסורסינג דרך מדריכות כלה, יועצות הלכה ודולות. בואקום שנוצר לאור ההתנגדות לעסוק בנושא בבית הספר, מחנכות בלתי-פורמליות אלו עושות מאמצים כבירים לגשר על פערי הידע. הן עושות זאת דרך סדרה של שיחות אישיות, לרוב במסגרת ההכנה לחיי הנישואין, מה שמכונה, 'הדרכת כלות'. הדרכות כלות כוללת לרוב עיסוק בהלכות נידה כמו גם הכנה רגשית, פסיכולוגית ופיזילוגיות לקראת קיום יחסי מין במסגרת חיי הנישואים. (יש כמובן עיסוק מעמיק בחשיבות ההולדה – אבל על זה נרחיב בהזדמנות אחרת). חינוך מיני 'בלתי-פורמאלי' עבור גברים נפוץ הרבה פחות והוא הרבה יותר שטחי. 

במאמר, מדגישים טרגין זלר וקשטן, כי חומר הלימוד במסגרת הדרכת הכלות אינו חופף את תוכניות הלימוד בתוך בתי הספר. המפגשים ודאי לא עוסקים בשאלות של הסכמה (Consent) והתוכן מבוסס על מודלים סיסג'נדרים ועל מערכות יחסים הטרוסקסואליות במסגרת הנישואין.  כמו כן, למרות ההתנגדות העזה של רבנים להכנסת העיסוק בחינוך מיני לכיתות הלימוד, הורים רבים סיפרו שהם היו מעדיפים שהילדים שלהם ילמדו יותר במסגרת בית הספר. לטענתם, בני ובנות הקהילה החרדית מגיעים לנישואים ללא הכנה ראויה, דבר המעורר קושי רב. במילותיה של חוה, שמתארת כי האיכות והכמות של החינוך המיני שקיבלה לא הספיקו  – "לא ידעתי איך להיות עם הבעל שלי".  

על בסיס האבחנה בין 'ידע-מותאם-גיל' לבין 'ידע-מותאם-שלב', טרגין זלר וקשטן, מדגישים גם כי חינוך לה"טבקי אינו רלוונטי לאף שלב בחיים הנורמטיבים של הגבר או האישה החרדית. לכן, בעצם, מדובר בידע שאין שום שלב 'מתאים' לעסוק בו.  לכן ההתנגדות העזה לשילוב העיסוק  במערכות יחסים להט"ביות בתוך מסגרות דתיות היא עמוקה   יותר מתחרות על עולמות תוכן. הוא נתפס כקריאת תיגר על לב החיים והמשפחה החרדית. 

אבחנה אנליטית זו, בין 'ידע-מותאם-גיל' לבין 'ידע-מותאם-שלב', מלמדת לפי טרגין זלר וקשטן, ֿכיצד אנתרופולוגים יכולים לתת כלים אנליטים שיסייעו לקבוצות מיעוט ולקובעי מדיניות כאשר הם מנהלים משא ומתן על נושאים רגישים, אך קריטיים בתחום החינוך. אנתרופולוגיה, כדיסציפלינה המדגישה מתודולוגיה השוואתית של "מחקר מלמטה כלפי מעלה" (Bottom-up) מאפשרת תיאור מעמיק של האופן בו אחריות וזכויות נתפסים באופנים שונים בקרב קבוצות מגוונות. 

את המאמר הזה, כתבו טרגין זלר וקשטן, עוד הרבה לפני שהקורונה כבשה את קדמת הבמה. ועכשיו, שאלות אלו על ידע ואחריות תופסות פתאום גם משמעות אחרת. ככל שמערכות היחסים בין דת ומדינה, ובין תפיסות שונות של אחריות וזכויות ממשיכות להצמיח קיטוב בחברה הישראלית, יש לאנתרופולוגים תפקיד חשוב. לאור משבר הקורונה, יחד עם קולגות מישראל, ארה"ב ואנגליה, פתחו טרגין זלר וקשטן, בסדרה של מחקרים על קבוצות מיעוט וקורונה מתוך מחשבה שהידע והמתודולוגיה האנתרופולוגית קריטיים עכשיו יותר מתמיד. אמנם, עבודת שדה של ממש אין ביכולתם לערוך כעת (פרט לאתנוגרפיה דיגיטאלית כמובן!) אך לתפיסתם אנחנו צריכים.ות למצוא דרכים חדשות לפתח את הכלים האנתרופולוגים כדי להעניק לעולם תובנות רגישות ומורכבות יותר בנוגע לידע ואחריות אזרחית.