תרבות האוכל

לכבוד יום הקפה הבינלאומי נמרוד לוז מתאר כיצד הפך הקפה לסם הפסיכואקטיבי הנפוץ בעולם. מסע בין חכמי דת אסלאמיים ויצרני עניבות בדנבר. וגם, האם עליית הביקוש לקפה בעולם במקביל להרס הסביבה שהוא גורם, תביא להיעלמותו?

שודר במסגרת התוכנית ״שלושה שיודעים 10.10.2020 (החל משעה וארבעים ואחת דקות(

אחד המיתוסים הרווחים ביותר באשר לגילוי הקפה הוא גילויו המקרי על ידי רועה אתיופי במאה התשיעית לספירה עת הבחין כי עדר העיזים שלו מגיב בקופצנות יתרה לאחר אכילת גרגרים של צמח שלא הכיר. לא עבר זמן רב ובני אדם החלו לעשות שימוש בפולי הצמח שקיבל לימים את השם קפה בצורות שונות כדי להנות מאותן תופעות מהן נהנו העיזים האתיופיות. עד שהתקבע השימוש המקובל כיום בפולי הקפה להכנת משקה היה מי שצרך אותו למשל כממרח על לחם. כך או אחרת, הסיבה לצריכת הקפה ולפופולריות העצומה שיזכה לה נעוצה באותה תרכובת אורגנית המצויה בפוליו שזכתה לשם קפאין שהיא לכל דבר ועניין סם פסיכואקטיבי כמוהו נמצא בצורתו הטבעית בתה, בשוקולד, בירבה מאטה המקובל מאוד בדרום אמריקה ועוד.

הקפה הוא כיום ובמרחק רב מכל מתחריו הסם הפסיכואקטיבי הנצרך ביותר בעולם כיום. כ80% מאוכלוסיית כדור הארץ מתחילה איתו את יומה וחלקנו שותים ממנו במהלך יום רגיל מספר רב רב של כוסות. הפופולריות העצומה שלו מתרגמת גם לשטחי גידול עצומים – כ100 מיליון דונם ברחבי העולם ובעיקר באזורים טרופיים מיועדים לגידול הקפה והענף מעסיק מעל 25 מליון משפחות חוואים.

קפה הוא אחד המוצרים הרווחיים ביותר הנסחרים בבורסות ברחבי העולם. השג אדיר לצמח שלא ניתן לאוכלו, שלא ניחן במראה מצודד ושגידולו כרוך במאמץ רב. על חדירתו לתרבות הצריכה העולמית ניתן ללמוד בהקשרים רבים וכך למשל האופן בו הפך המשפט ׳נפגש לקפה׳ ל׳מה שלומך׳ החדש או כדרך המקובלת לקביעת פגישה עסקית או חברתית.

אך מסתבר כי עד למאה ה-16 מעטים מחוץ לעולם הערבי-מוסלמי הכירו אותו. יתרה מכך, הפיכתו למשקה פופולרי בחברות מוסלמיות עורר פולמוס הלכתי רחב היקף משום שמלומדי הדת ראו בו כיין חשיש או אופיום סם המעודד פעילות לא רצויה וכפירה. ככלל השם קהווה שנתן את שמו לקפה, היה במקורו אחד מהשמות הרבים ליין האסור כידוע על פי חוקי האסלאם. שמו זה ניתן לצמח בדיוק בשל תכונותיו המעוררות ומשנות מצב צבירה מחשבתי בדומה ליין ולחומרים פסיכואקטיביים אחרים.

הקפה ותרבות הפנאי שנלוותה לו היו לצנינים בעיני מלומדי הלכה עוד זמן לאחר שכבר הפך פופולרי ומרכזי בתרבות המוסלמית. מלומד מצרי בשם אלחמזאווי כותב במהלך המאה ה-19 את ההסבר הבא לאיסור על השימוש בקפה:

"בתי קפה נבנים במספרים רבים יותר ממסגדים שהם מקום הפולחן וההזכרות באללה ומקומות לידע שימושי בעוד שבתי קפה הם מקומות של חטא, ודיבה והשמצה. וכמו העישון שהפך פופולרי מאוד בימים אלה זהו חידוש אסור בכל הדתות משום שהוא מסיח את תשומת הלב מלזכור את האל".[1]

אך ההשפעות שנלוות לשתית הקפה שעוררו חשש בקרב חכמי הלכה מוסלמיים היו בדיוק אלה שבשלן התאפשרה נסיקתו למשקה הגלובלי הנצרך ביותר. מרביתנו אוהבים מאוד את הקפה לא רק בגלל הטעם אלא בשל העובדה שהוא הופך אותנו לערניים, אנרגטיים ויעילים יותר. הדרמה זו והפופולריות הרבה התאפשרה משום שהקפה סייע ליצור את סוג העולם שקפה צריך כדי לשגשג: עולם שמונע על ידי קפיטליזם צרכני שנשען ומגובה על ידי מסחר גלובלי ונשלט על ידי מין שכיום מתקשה לקום מהמיטה בלעדיו. מספר תהליכים היסטוריים ומקרו כלכליים השתלבו וסייעו למהפך זה.

כך למשל הפיכתו של הקפה למשקה פטריוטי אמריקאי עם ההכרזה על העצמאות והמהלך המורכב של התנתקות מהאימפריה הבריטית ששתיית התה הפכה אחד מסמליה. אך בכך לא היה די. הקפה התאים היטב לאתיקת העבודה הקפיטליסטית שמאפיינת מאוד את היחס לעבודה מאז המהפכה התעשיתית. הוא התאים מאוד לתרבות האמריקאית המצפה מהעובד לתפוקות הולכות וגוברות ולעיתים רבות על חשבון בריאותו. ומשום כך הקפה שווק בהתחלה לא כחוויה גסטרונומית אלא כדרך לספק אנרגיה מהירה כלומר כסם המאפשר לעובדים להיות יעילים יותר. הקפה מאפשר לגופנו להתעלם מהמחזוריות של העייפות והתאים מאוד לעולם שהחל להשתלט גם על הלילה כמרחב זמן שניתן לעבוד בו. בניגוד למשקאות אלכוהולים שהיו מקובלים באירופה בקרב מעמד הפועלים לקפה אין השפעה הדומה לשכרות האלכוהולית. 

הקפה ובעיקר הרווחים ממנו מתאימים מאוד לתפיסה הקפיטליסטית שאינה בוחלת בשימוש ובניצול כוח עבודה זול לעשיית רווחים מהירים ללא התחשבות בהשלכות החברתיות והסביבתיות של המהלך. במהלך המאה השמונה והתשע עשרה יזמים אירופיים החלו לקנות אדמות במרחבים טרופיים שונים המתאימים לגידול קפה. ומשום שהעבודה במטעי הקפה קשה הם העדיפו להעסיק עבדים וכך בדיוק קרה בברזיל. אך לא בכל מקום במרכז אמריקה המתאימה לגידול קפה מותר היה להעסיק עבדים. כך למשל באל-סלוודור שבה נאסרה העבדות החקלאים המקומיים שבמקורם היו צאצאי שבטים ילידיים חיו היטב מאדמתם ונהנו משפע ורווחה ולפיכך לא היתה להם שום סיבה להמיר את אורח חייהם המוצלח בחיים קשים כפועלי דחק. הפתרון היצירתי נמצא בדמות הפעלת לחץ על הממשל שדאג להלאים את האדמות הפרטיות ולהפוך קהילות שבמשך מאות שנים חיו בהרמוניה עם סביבתם למנושלים ובעיקר רעבים. וכדי לוודא שהמקומיים לא מצליחים עדין לחיות מהאדמה דאגו היזמים האירופיים להעלים את כל שפע הגידולים שהתברכה בו האדמה באל-סלבדור ולהפוך אותה למונוקולטורה של קפה.[2]

כדי להשלים את המהלך צריך היה לייצר צורך וביקוש לסם החדש באדמות העולם החדש. בהנתן תפיסת העבודה הקפיטליסטית המחייבת שעות ארוכות ובוחנת תשומות של יעילות ותפוקה החלה להיווצר דרישה הולכת וגוברת לקפה. כך גם נולדה הפסקת הקפה שהיא היום אחד הריטואלים הבולטים במרבית מקומות העבודה בעולם.

כיצד התרחש המהלך הזה? דומה שהתמורה התרחשה לאחר הצטרפותה של ארצות הברית למלחמת העולם השניה דרש גיוסם של גברים רבים. מפעלים נותרו ללא כוח עבודה ובלית ברירה החלו לגייס גברים מבוגרים ונשים כפועלות למקצועות שנחשבו גבריים. אך בשונה מהגברים הצעירים כוח העבודה החדש הזה התעייף יותר והדבר ניכר בתפוקות. בעל מפעל לעניבות בדנבר קולורדו אפשר לעובדיו לבקשתם חמש עשרה דקות להפסקת קפה פעמים ביום. התוצאה המיידית היתה הגדלת היעילות בעבודה וכמובן הגדלת כמות העניבות המיוצרת במפעל בשעה. זהו בדיוק היתרון שמציע קפה למערכת הקפיטליסטית: הוא מאפשר רווחים רבים בתהליך ייצורו תוך התעמרות בכוח עבודה זול ובה בשעה מצליח להפר את חוקי התרמודינמיקה המוכרים ביצירת עודף, במקרה זה בצריכתו והגברת היעילות של הפועלים. התארגנות של מגדלים דרום אמריקאים הפכה את הרעיון הזה להברקה שיווקית: תן לעצמך הפסקת קפה וקבל את מה שקפה נותן לך.

אבל התהליך הגלובלי הזה של הקפה הוא דוגמה נוספת למיצוי היתר הקפיטליסטי של הסביבה. שינוי האקלים הדרמטיים של השנים האחרונות מובילים לכך שפחות שטחים בעולם מתאימים לגידול הקפה. האם משום כך נראה בקרוב את העלמותה של הפסקת הקפה? בהכירנו את ההגיון הקפיטליסטי והתושיה והיצירתיות המאפיינת יזמים כלכליים ובעלי מפעלים דומה שבעתיד הם ימשיכו לאפשר לעובדיהם את ההפסקות האלה ויספקו להם בהעדר המשקה המקורי טבליות קפאין המיוצרות כמובן במפעל.

הגלובליזציה והיזמות הקפיטליסטית אינן כמובן רעות אינהרטי אך כל עוד נתעלם מההשלכות הסביבתיות של היצירתיות הזו והדחף לרווח על חשבון כל דבר אחר יעלמו לנו יותר ויותר מרכיבי מזון ובשנים הקרובות יתכן ולא נצליח לחגוג כראוי את יום הקפה הבינלאומי

[1] תודתי לפרופ' יוחנן פרידמן על מראה מקום.

M, Hatim and C. Nissim, (2018). Ṣūfīs and coffee consumption: religio-legal and historical aspects of a controversy in the late Mamlūk and early Ottoman periods. Journal of Sūfī Studies 7:140-164.

[2] A. Sedgewick, (2020). Coffeeland: One Man's Dark Empire and the Making of Our Favorite Drug. New York: Penguin Press.

Image by Alexas_Fotos from Pixabay 

עוד בנושא:

כלכלת הדמעות של מגדלי הקפה: איך מוכרים סיפור שירגש את הצרכנים? – כתבה בגלובס על עבודתה של נועה ברגר

נועה ברגר ודניאל מונטרסקו על איך הפסקנו לפחד ולמדנו לאהוב קפה איכותי

נועה ברגר ודניאל מונטרסקו על חטא קדוש: ההיסטוריה הפרועה של יין וקפה

נועה ברגר ודניאל מונטרסקו על טעם המקום הישראלי: למזוג זהות בין קפה ליין

נועה ברגר – האובססיה לאותנטיות – מסע אל המחקר על האותנטיות באוכל

נמרוד לוז על צ'רלי צ'פלין ומודרניות בלתי אכילה

מסמני דרך – דפנה הירש על סידני מינץ: אוכל, תרבות ויחסי כוח