אנתרופולוגיה לשבת

חן משגב וגילי הרטל על טראומות קולקטיביות של קהילות מיניות קוויריות ולהט״ביות. דרך ניתוח אירועים כגון הרצח במועדון הבר-נוער ורצח שירה בנקי, משגב והרטל בוחנים את הקשר בין הממד הקולקטיבי-פוליטי של המונח טראומה, המקום שבו הטראומה מתרחשת, אופן הפעילות שמקבלות תנועות חברתיות וארגונים אקטיביסטיים שפועלים בעיר, והקהילה הקווירית והלהט"בית בישראל.

הקהילה הקווירית והלהט"בית (לסביות, הומואים, טרנסג׳נדרים, ביסקסואלים) בישראל חוותה מאז שנת 2009 מספר אירועים טראומטיים, ובראשם הרצח במועדון הנוער התל אביבי בר-נוער שבו נפצעו מספר צעירים ונרצחו המדריך ניר כץ והחניכה ליז טרובישי ז״ל, והדקירה למוות של הצעירה שירה בנקי במצעד הגאווה הירושלמי בקיץ 2015. ישראל היא מדינה למודת טראומות קולקטיביות, החל מהשואה והנכבה – שתי טראומות קולקטיביות שבצילן נולדה, דרך מלחמות ופיגועי טרור. לכן זה אך טבעי שמדעי החברה והרוח בישראל עסקו לא מעט בהבניית טראומה, בהשלכותיה הפסיכולוגיות והסוציולוגיות, הן ברמת היחיד והן ברמת הקבוצה והלאום. יחד עם זאת, ישנם מספר היבטים של טראומה קולקטיבית שנעדרו כמעט כליל מהמחקר במדעי החברה, בישראל ובכלל, ובהם התמקדנו במחקרנו.

מחקר זה התמקד בטראומה קווירית, כלומר בטראומה הקשורה לזהות מינית הלא-הטרונורמטיבית. מצאנו כי המחקר והכתיבה הקוויריים אשר עסקו בטראומה מיעטו מאוד לעסוק בטראומות קולקטיביות של קהילות מיניות (קוויריות ולהט״ביות), ולרוב התמקדו במימד האישי של הטראומה. יתרה מזו, הן התיאוריה הקווירית והן מדעי החברה מיעטו מאוד לעסוק בהשלכות הפוליטיות של טראומות קולקטיביות, ובאופן שבו הן מבנות ומכוננות תנועות חברתיות ומחאות אזרחיות. לבסוף, המחקר מתמקד בממד המרחבי והאורבני של טראומה קווירית, מימד שנעדר ממרבית המחקרים על טראומה קולקטיבית. המחקר הנוכחי שואל, לפיכך, האם לאירועים טראומטיים קולקטיביים יש השפעה גם על ארגונים להט"ביים ועל אקטיביזם להט"בי? האם למרחב שבו התרחשה הטראומה הקולקטיבית ובה התארגנה גם התגובה הפוליטית לאירועים יש משמעות? האם התגובה האקטיביסטית של הארגונים והתנועות  לאירועים הטראומטיים תלויה במקום שבו אירועים אלו התרחשו? 

במאמר Queer Urban Trauma and its Spatial Politics: A Lesson from Social Movements in Tel-Aviv and Jerusalem שהתפרסם בכתב העת Urban Studies בוחנים חן משגב וגילי הרטל את הקשר בין הממד הקולקטיבי-פוליטי של המונח טראומה, המקום שבו הטראומה מתרחשת, אופן הפעילות שמקבלות תנועות חברתיות וארגונים אקטיביסטיים שפועלים בעיר, והקהילה הקווירית והלהט"בית בישראל.

משגב (החוג לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי באוניברסיטת בן-גוריון בנגב) והרטל (התוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן) מתמקדים באירועים הטראומטיים בתל-אביב ובירושלים ומראים, בהתבסס על אתנוגרפיה אורבנית וניתוח מסמכים ודיווחים בתקשורת, כיצד אירועים טראומטיים קהילתיים המתרחשים בקונטקסט עירוני משפיעים על הפוליטיקה המרחבית של תנועות חברתיות עירוניות להט"ביות וקוויריות ועל האקטיביזם הפוליטי והמרחבי שהן מייצרות. לטענתם, הפוליטיקה של הטראומה מתעצבת באופן שונה בסביבות עירוניות שונות, בהתאם להקשרים חברתיים, תרבותיים ופוליטיים ולמרחב שבתוכו היא מתרחשת. בתוך כך נוצרים אקטיביזם עירוני ופוליטיקה מרחבית מובחנים. בניגוד לטראומה קווירית אישית, הטראומה הקווירית האורבנית מגלמת צורה של פוליטיקה קולקטיבית שבכוחה להניע אקטיביזם, לאתגר מבנים חברתיים ותרבותיים ולאתגר היחסים בין הקהילה והממסד ברמות שונות, מהרמה העירונית ועד רמת המדינה. 

במאמרם מראים משגב והרטל כי לטראומה קווירית אורבנית יש גיאוגרפיה שנטועה בפוליטיקה של זיכרון והנצחה, אך לא די בכך, שכן הגיאוגרפיה של הטראומה אינה רק אישית – היא גם קולקטיבית ומניעה מהלכים פוליטיים במרחב האזרחי והאורבני. הטראומה הקווירית העירונית קשורה לאובדן ולאבל, ובפרט לאובדן של "מרחב בטוח". המחקר מציע שמאחר ותביעה להחזרתו ולקיומו של מרחב בטוח היא פוליטית (ומרחבית), תביעה כזו מחייבת דיון על הפעולה הפוליטית הנדרשת לשם כך. 

המחקר מדגים כיצד פערים במקום ובזמן משמעותיים להבניה ולהבנה של הטראומה הקווירית בעיר. כך למשל,  האירוע הטראומטי והתגובה לו לא בהכרח ממוקמים באותו העיר או באותו האזור בתוך העיר, ולעיר, על מאפנייה החברתיים-תרבותיים המשתנים יש משמעות בסוג התגובה, ההיקף שלה והרכב המשתתפים. בנוסף לכך, לפוליטיקה המרחבית שאחרי הטראומה יש קשר ישיר לתחושת המקום ולגיאוגרפיה הרגשית שקשורה במקום – כך למשל המאמר מראה כי חלק גדול מתהליך העיבוד והאבל בשני המקרים הטראומטיים התרחש במרכז הגאה בתל אביב. 

המאמר אם כן מראה כי מבחינה טמפורלית קיימים שני דפוסים מרכזיים של תגובה לאירועים הטראומטיים: תגובה מיידית, קווירית ורדיקלית שמשתתפיה היו בעיקר אקטיביסטים קהילתיים והתבססה על כעס וזעם; ותגובה ארוכת טווח ואינקלוסיבית יותר שמשתתפיה הן והם לרוב תומכות ותומכים רבים מחוץ לקהילה. תגובה זו היא בעלת מסרים ודרכי פעולה פחות רדיקליים, שהתבססה על התארגנות רחבה יותר. כמו כן, ההקשר המרחבי-טמפורלי של הפוליטיקה של הטראומה מתבטא בשני ״גלים״ שונים מבחינת הזמן והסמיכות לאירועים עצמם, וגם מתארגן אחרת בכל עיר, בהתאם להקשר החברתי-תרבותי והפוליטי השונה של הערים. תגובה זו משפיעה גם על יחסי הקהילה  עם הממסד, הן העירוני והן המדינתי.

משגב והרטל מראים שדפוס הפעולה הטמפורלי מעיד במידה רבה על מידת המיסוד של הארגונים, תוך הדגשה של חשיבות ממד המקום והזמן בתהליך ההתמודדות של ארגונים בקהילה הגאה עם אירועים טראומטיים שהטביעו את חותמם ושינו הן את הקהילה והן את האגונים.

החוקרים מתמקדים בפוליטיקה, מיניות ומרחב. המחקר נולד מתוך עבודה משותפת על תנועות חברתיות קוויריות אורבניות, ובמאמר משותף אחר עסקו משגב והרטל בפוליטיקה האקטיביסטית הלהט"בית והקווירית בערים ירושלים ותל אביב. מחקר זה, והמיקוד בערים הללו ובמרחבים האקטיביסטיים בהן, גם נפרש בעבודות הדוקטורט שלהם. בקיץ 2018 נסע משגב לכנס האגודה הגיאוגרפית העולמית (IGU) שהתקיים בקוויבק סיטי שבקנדה, ובמסגרת סדרת מושבים שעסקו בפוליטיקה קווירית ומרחב הציע מתווה ראשוני למחקר בנושא טראומה קווירית אורבנית. לאחר חזרתו ארצה הצטרפה הרטל למחקר, שכן היה ברור שמחקר זה הוא המשך טבעי לעבודה המוקדמת המשותפת של השניים והיא תתעשר מחיבור התובנות והחומר האמפירי שכל אחד אסף בנפרד. בעקבות העבודה המשותפת שבאה לידי ביטוי בשני המאמרים, יצא לאור לאחרונה גיליון נושאי שמשגב והרטל ערכו במשותף תחת הכותרת Queer Urban Movements from the Margin(s): Activism, Politics, Space בכתב העת הבינלאומי Geography Research Forum. בנוסף, בשנה הקרובה עתיד להתפרסם בכתב העת ״מפתח״ מאמר לקסיקלי בעברית שבו הם מתמקדים בפיתוח נוסף, פוליטי-פילוסופי, של המושג ״טראומה קווירית אורבנית״. 

צילום ראשי – ההתארגנות בחצר המרכז הגאה התל-אביבי זמן קצר אחרי הרצח בירושלים בקיץ 2015. צילום: חן משגב