"הכישלון המושלם" של הטמעת פרקטיקות הנצחה מערביות להנצחת רצח העם בקמבודיה
קרול קדרון מציגה במאמר חדש את כישלונם של ארגנים ללא מטרות רווח להטמיע ערכים ופרקטיקות מערביים של זיכרון קולקטיבי להנצחת רצח העם בקמבודיה, ואת השימושים הפרגמטיים והשונים של בני המקום בפרקטיקות ההנצחה הללו
—
מאמר חדש של ד"ר קרול קדרון מהחוג לאנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה פורסם לאחרונה בכתב העת Current Anthropology. המאמר, The “Perfect Failure” of Communal Genocide Commemoration in Cambodia, מציג את כישלון המאמץ להטמעת פרקטיקות הנצחה מערביות של רצח העם בקמבודיה. המאמר מבוסס על מחקר שערכה קדרון בקמבודיה בין השנים 2010 עד 2018, שהתבסס על תצפיות וראיונות עומק עם בני המקום ועם פעילים מערביים מארגונים ללא מטרות רווח שפעלו בו.
לטענת קדרון, ההנצחה הקולקטיבית של רצח העם בקמבודיה איננה מובנת מאליה בגלל המתח והחיכוך המתמיד בין השיח הבודהיסטי לשיח ההנצחה המערבי במקום: הגישה הבודהיסטית מאמינה בהשכחה של אסונות והיעדר עיסוק בהם, ולכן נמנעת מכל ייצוג ציבורי של העבר; מנגד, האליטה המקומית מושקעת בשיח המערבי-גלובלי שמטיף להנצחה קולקטיבית של אסונות ככלי חיוני לעיבוד העבר, שיקום הקורבנות ומניעת רצח העם הבא.
למרות חיכוך זה, המחקר העלה כי בקמבודיה נבנו לאורך השנים עשרות אתרי הנצחה ציבוריים הממומנים על ידי ארגונים מערביים ללא מטרות רווח ושותפיהם באליטה הקמבודית. אתרי ההנצחה נבנים בצורת "סטוּפּוֹת", או מגדלי הנצחה, היברידיים באופיים. האתרים הללו משלבים בין מרחב הנצחה בודהיסטי מסורתי שמאכלס את אפר בני המשפחה המתים, הממוקם בספרה הביתית בלבד ומאפשר אינטראקציה יום-יומית אינטימית של בני הבית עם אבותיהם שהלכו לעולמם, לבין פונקציה מערבית-גלובלית של אחסון והצגה גלויה של עצמות קורבנות רצח העם – פרקטיקה שאסורה במסורת הבודהיסטית-קמבודית. מגדלי הנצחה אלה משמשים כאתר פדגוגי קולקטיבי-ציבורי להנצחת קורבנות רצח העם ולהפצת ערכים מערביים של זיכרון פרטי ולאומי, זכויות האדם, פיוס, שלום גלובלי ובריאות הנפש של הפרט והקהילה הפגועה נפשית.
ממצאי המחקר מעלים תהליך פרדוקסלי כפול: מצד אחד, הקמבודים מן השורה נמנעים מכל פרקטיקה של הנצחה קולקטיבית ושימור זיכרון קולקטיבי בסטופות הציבוריות, ובכך הן מבטאות כישלון גמור בהטמעת ערכי ההנצחה המערבית בקהילות הכפריות ובאתרים האורבניים בקמבודיה – במהלך של תרגום תרבותי שהיה אמור להתאים את ההנצחה המערבית-גלובלית וערכיה לצרכים ולערכים המקומיים. מצד שני, בסטופות הללו מתקיימים אירועים טקסיים להנצחה פורמלית ביוזמתם של ארגונים מערביים ללא מטרות רווח ושל האליטה הקמבודית, והמקומיים מתבקשים-נדרשים לקחת חלק בהם.
ראיונות עומק ותצפיות שערכה קדרון בקמבודיה העלו שהמקומיים אכן משתתפים בטקסים הללו, אך הם עושים זאת רק מתוך נאמנות או מחויבות לפטרונים שלהם – האליטה מהארגונים ללא מטרות רווח, או ראשי כפרים ונזירים הקשורים לארגונים אלה או לממשלה שמשתפת פעולה עימם. הרוב המוחלט של הנוכחים בטקסים מספק בנוכחותו חזות חיצונית בלבד של זיכרון מערבי-אוניברסלי, שמסתירה את הכישלון בהפנמת עבודת ההנצחה או ערכי המערב הקשורים להנצחה ציבורית של זוועות העבר.
יתר על כן, ראיונות עומק עם קמבודים שעובדים עבור ארגונים ללא מטרות רווח הפועלים לכאורה כדי להפיץ ערכים ופרקטיקות של הנצחה ציבורית בקמבודיה גילו ממד מסחרי וכלכלי ב"הנצחה" זו. מרואיין קמבודי ביקורתי אחד כינה זאת "Bone Buisness", וכפי שעלה מהממצאים – גורמים מסוימים מהאליטה הכלכלית בקמבודיה מנצלים את ה"הנצחה" הזו לעידוד תיירות במדינה ולהפקת רווח פוליטי, כלכלי או סימבולי ממנה. אף כי הכסף המגיע לממשלה לצורך ההנצחה זולג גם מטה לדרגים נמוכים יותר, כמו ראשי כפרים או נזירים, המקומיים הפשוטים – רוב העם – נותרים אדישים כלפי פרקטיקות אלה ופרגמטיים לגבי התלות הכלכלית שלהם בארגונים ללא מטרות רווח. חלקם אף מגלים ביקורת כלפי התערבות המערב בפרקטיקות ההנצחה שלהם וכלפי הנצחה ציבורית שנחשבת זרה ואסורה לפי המסורת המקומית. כך משמר ה-Bone Buisness את השיטה הפטרונית שבה לקמבודי הכפרי אין השפעה על גורלו.
ממצאי המחקר מלמדים מצד אחד על השחיתות של האליטה בקמבודיה, ומצד שני על העיוורון של הגופים המערביים – הממשיכים לנסות ולבסס הנצחה מערבית בקמבודיה, מבלי להבחין כי פרקטיקות ההנצחה הללו אינן מוטמעות בפועל בקרב רוב בני המקום אלא רק מנוצלות בידי האליטות למטרותיהן. הממצאים מאירים את מה שקדרון מכנה במאמרה "הכישלון המושלם" (The Perfect Failure) של התרגום הגלובלי-לוקלי, ומאפשרים להבין איך ולמה החזות החיצונית של התרגום המותאם-תרבותית יוצרת רק אשליה של הצלחה. אתרי ההנצחה הקמבודיים ההיברידיים והבלתי-יעילים מגלים, אם כן, עמידות לבשורה הפדגוגית של ערכי ההנצחה המערביים, אך למרות זאת מאפשרים למתבונן המערבי להאמין באשליית הגלובליזציה "מרצון" של ערכי המערב במדינות עם מסורות תרבותיות אחרות.
—
עוד על ד"ר קרול קדרון