אנתרופולוגיה לשבת

כיצד התמקדות אתנוגרפית בסימון האשטג – כלומר תיוג נושא בעזרת סולמית (#) ברשתות החברתיות ובאתרי האינטרנט – מאפשר להבין מחאות וזהויות עכשויות? מאמר של עומר קינן המתמקד במתודולוגיה של אתנוגרפית רשת, מראה כיצד האשטג הוא גם מרחב להתרחשות תרבותית וגם סוכן טכנולוגי שמעצב אותה. לכן, מראה קינן, הוא מהווה זירה תרבותית-טכנולוגית וכן אמצעי למחקר נרטיבי-אתנוגרפי.

מאמר של עומר קינן, כיום מרצה במכללה האקדמית תל אביב יפו ומכללת ספיר העוסק במחקר והוראת תרבות דיגיטלית, אשר התפרסם בגיליון מיוחד של כתב העת "עיונים בשפה וחברה" שהוקדש לנושא "ויזואליזציה בשיח ובתקשורת במוסדות בישראל". במאמר "האם #כולנו_יוסף_סלמסה? שימוש של צעירים ממוצא אתיופי בהאשטג כחלק ממחאתם נגד אלימות משטרתית", מתמקד קינן באופני השימוש של צעירים ממוצא אתיופי בנוסחי האשטג (תַּג הַקְבָּצָה) בפייסבוק והפצתם כחלק מתהליך מסגור מחאתם נגד אלימות משטרתית בשנת 2014. קינן מציג ניתוח של קמפיין דיגיטלי שבמסגרתו הופצו נוסחים שונים של האשטג הכולל את שמו של יוסף סלמסה, צעיר ממוצא אתיופי שהותקף על ידי שוטרים בשנת 2014, לצד צירוף של אמצעים ויזואליים כגון תמונות, איורים וקטעי וידאו. קינן מראה כיצד מעצרו האלים של סלמסה ומותו לאחר מכן הוצגו על ידי המשתמשים כתופעה חברתית מדאיגה של אלימות משטרתית ולא כמקרה פרטני שאירע לצעיר אחד ממוצא אתיופי.

קינן מנתח את הקמפיין באמצעות תמות אנליטיות מתיאוריות של תנועות חברתיות ואקטיביזם דיגיטלי. אך כיצד ניתן לבצע אתנוגרפיה של האשטג? כיצד ניתן בעזרת התמקדות בשיח ופעילות משתמשים שתויגו עם נוסחי האשטג שונים, לתחם את שדה המחקר הדיגיטלי ולהפיק תובנות תרבותיות מעניינות? לפי קינן ההאשטג מהווה זירה תרבותית-טכנולוגית וכן אמצעי למחקר נרטיבי-אתנוגרפי. כלומר הוא גם מרחב להתרחשות תרבותית וגם סוכן טכנולוגי שמעצב אותה, ולכן לפי קינן, הוא חלק משמעותי שיש לכלול במלאכת אתנוגרפית הרשת.

אתנוגרפית האשטג

קינן מראה כיצד המחקר הדיגיטלי התפתח רבות בשנים האחרונות בעקבות הופעתן של הרשתות החברתיות. חוקרים מדיסציפלינות כמו אנתרופולוגיה דיגיטלית, תקשורת ו STS, החלו להביע עניין באופן שבו שיח ופעילות בסביבה דיגיטלית משקפים הלכי רוח, פרקטיקות תרבותיות ורגשות. במקביל, החל עניין בתפקידן של הרשתות החברתיות בעיצוב החוויה האנושית.

עניין מחקרי זה קידם את השימוש בשיטת המחקר "אתנוגרפית הרשת" (נטנוגרפיה). רוברט קוזינטס, מנסח השיטה, כותב בספרו Netnography, שהתפקיד של חוקר הרשת הוא "To unpack the cultural codes". כמו שהאנתרופולוג מסמן את הנרטיבים, הטרמינולוגיה, הטקסים והמשאים ומתנים על משמעויות של התרבות הנחקרת, כך נדרש מחוקרי רשת ביחס לקבוצות הפועלות בסביבה דיגיטלית.

אולם טוען קינן, חוקרי רשת מתקשים לתחום את שדה המחקר, משום שהפעילות בו מתרחשת בסביבות שונות (למשל במספר רב של קבוצות פייסבוק וערוצי יוטיוב), ובאופן א-סינכרוני. במאמר בוחן קינן את תפקידו של ההאשטג כזירה תרבותית מעניינת לניתוח פעילות של משתמשים שקוראים לשינוי חברתי.

תפקודיו של ההאשטג

ראשית, קינן מראה כיצד מבחינה טכנית האשטג משמש כאינדקס מקוון לסידור וקטלוג של מילים ומשפטים תחת התיוג "#". משתמשים מתייגים מילים ומשפטים עם האשטג ברשתות חברתיות שונות כגון טוויטר (בה ההאשטג פותח), פייסבוק ואינסטגרם. לכן פעמים רבות ההאשטג חוצה כתיבה ברשתות חברתיות שונות. למשל, פוסטים שעסקו בתקיפות מיניות ותויגו #metoo, יצרו שיח ער ברשתות חברתיות שונות. בתוך השיח הטקסטואלי של הפוסטים והתגובות. מה שמסומן בהאשטג ניתן להקלקה והוא זוכה לבולטות על פני יתר הטקסט. בכך ניתן לראות בו כמוביל שיח רעיוני.

בין האישי לקולקטיבי

אחד מתחומי המחקר המרכזיים במדעי החברה ובדיסציפלינה הצעירה יחסית –  תרבות דיגיטלית, לפי קינן, הוא הקשר שבין החוויה האישית לקולקטיבית. מחקרים שהתפרסמו בשנים האחרונות, מראים כי ההאשטג משמש כדבק המחבר בין אירועי חיים של פרטים שונים לכדי נרטיב קולקטיבי משותף. כשנוסח ההאשטג מדויק ביחס לחוויה אותה חולקים רבים, מנסחיו מצליחים לגשר על מחלוקות אידיאולוגיות, פערים תרבותיים וגיאוגרפיים.

כדוגמה, קינן מראה כיצד במחקר שבחן את נוסח ההאשטג WeAreAllPussyRiot#, נותחו אופני השימוש של משתמשים ברחבי העולם בהאשטג כאות הזדהות עם חברות להקת הפאנק הפמיניסטית מרוסיה, Pussy Riot, אשר נשפטו ונכלאו לאחר שקיימו הופעת מחאה בכנסייה אורתודוקסית במוסקבה בשנת 2011. אליזבת גרינוולד (Groeneveld, 2015) הראתה שהסיבה שמשתמשים ברחבי העולם, וביניהם סלבריטאים כמו מדונה ופול מקרטני הביעו תמיכה בחברות הלהקה ודרשו את שחרורן, הייתה שמהמסר שהמאבק ואמצעיו (בדגש על נוסח ההאשטג) הצליחו ליצור סולידריות בקרב משתמשים החרדים לחופש הביטוי. גרינוולד טוענת, שעל אף שבכל מדינה הגבולות של חופש הביטוי שונים, ועל אף שהתומכים הנלהבים הגיעו מרקעים תרבותיים ואזורים גיאוגרפים שונים, הרי שעצם שימוש בסיסמת ה"כולנו" יחד עם שם הלהקה יצרה נרטיב שרבים יכלו להזדהות איתו. כביקורת, גרינוולד מציינת כי מעולם אותם סלבריטאים לא הפגינו היכרות מעמיקה עם פועלן האמנותי והמחתרתי של חברות הלהקה ואף לא הביעו דאגה כנה לשלומן. מה שעניין אותם היה הסמליות של המקרה שנארז עם נוסח ההאשטג. "כולנו פוסי ריוט", משמעו אם כן, שאנו שותפים לערכי חברה מודרנית השומרת על זכותו של הפרט לבוא לידי ביטוי ללא חשש.

גם מקרה חאלד סעיד, צעיר שהוכה על ידי שוטרים במצרים ותמונת גופו החבול ומותו מאוחר יותר הופצו ברחבי הרשת, והצית את ההפגנות במצרים כחלק מתנועת האביב הערבי ב-2011, הראה על מגמה דומה. צעירים פתחו דף פייסבוק וקראו לו WeAreAllKhaledSaid#. דף הפייסבוק והתמונות והפוסטים שפורסמו בו תחת סיסמת ה"כולנו" המתויגת בהאשטג, הפכו את המקרה של סעיד לעוד אירוע מיני רבים המלמד על האופן שבו המשטר תחת מובארק מתעמר באזרחיו. המשתמשים מחו בטענה שהמקרה הפרטי של סעיד הוא סממן של מצב חברתי מדאיג, אשר מאיים על "כולם".

חוויה רגשית משותפת

קינן מראה שההמחשה החברתית שנוצרת מתיוג של אירועים פרטיים, כמו במקרים של Pussy Riot וחאלד סעיד, זקוקה למנוע רגשי שיגרום לרבים להתחבר ולפעול בהתאם לעולם הרעיוני שנוסחי ההאשטג מייצגים. לצד צירוף החוויות האישיות לכדי חוויה קולקטיבית, גם רגשות פרטיים מתקבצים לרגש קולקטיבי. חוויות ומקרים מתויגים זוכים לפופולאריות כאשר נוסחי ההאשטג מקפלים בתוכם משמעויות רגשיות עמוקות. ההאשטג והאמצעים הוויזואליים והטקסטואליים המצורפים אליו בפוסטים ותגובות משתמשים, צריכים להעביר מסר שרבים יכולים להזדהות איתו ולדמיין את עצמם ואת חלקם בסיפור הוויראלי, ולכך דרוש רגש.

במחקר הדוקטורט של קינן, הוא בחן התפקיד של נוסחי האשטג, לצד אמצעים דיגיטליים נוספים, ביצירת הזדהות רגשית בקרב קהילות מגוונות. קינן הראה שנוסחים שונים של האשטג העבירו את קהל המשתמשים לאורך זמן בין סוגים שונים של רגשות – תחילה כעס ופחד ובהמשך תקווה לשינוי. תובנות אלה מלמדות כי שיח ופרקטיקות של משתמשים שתויגו בנוסחי האשטג שונים, הופכים לשדות מחקר מעניינים עבור חוקרים המתעניינים ברגשות קולקטיביים.   

בין הגיאוגרפי לסימבולי  

לפי קינן ההאשטג משמש כשדה מחקר מעניין גם עבור חוקרים המעוניינים לבחון את היחס שבין מרחב פיזי גיאוגרפי, המכונה offline (או לאחרונה onlife), לבין זה הסימבולי שמצוי בonline. מחקר שהתפרסם ב2015 ומדגים את המגמה, בחן את האופן שבו משתמשים אפרו-אמריקאים השתמשו בתיוג #Ferguson לאחר הריגתו של האזרח השחור מייקל בראון (אחד מהאירועים שהובילו להתפשטות תנועת Black Lives Matter). החוקרים ניתחו את נוסחי ההאשטג וגילו שהעיירה פרגוסון בה בראון נורה למוות על ידי שוטר, הוצגה על ידי המשתמשים בטוויטר כמרחב פיזי, מעין אנדרטה גיאוגרפית בה האירוע המזוויע התרחש. אולם, מעניין מכך מציין קינן, החוקרים מצאו כי הביטוי המתויג "פרגוסון", הפך למוקד סימבולי, כאשר התיוג של העיירה הוצג על ידי המשתמשים כמרחב סימבולי שנמצא בכל מקום בו חיי שחורים בסכנה, גם מחוץ לארצות הברית.

האשטג ואתנוגרפית רשת, סיכום בסקירה זו הציג קינן מספר מאפיינים מרכזיים במחקרים שעוסקים בנוסחי האשטג כסוכנים טכנולוגיים וכסביבות חברתיות ותרבותיות למחקר אתנוגרפי. לתפיסתו, ניתוח שיח ופרקטיקה המתויגים בנוסחי האשטג שונים מלמדים על תהליכים עמוקים של הבניית משמעות, בחינת היחס שבין האישי לחברתי, התעוררות של רגש קולקטיבי וסימבוליקה. מאפיינים אלה ורבים נוספים, הופכים את ההאשטג לטענת קינן לשדה מחקר חשוב כחלק ממלאכת אתנוגרפית רשת.