אנתרופולוגיה לשבת

מאמר של לירון שני, אשר פורסם בגיליון המיוחד של תיאוריה וביקורת שהוקדש לבעלי חיים, ובו הוא בוחן שני נושאים מקבילים: שינוי היחסים בין החקלאים לחרקים בערבה, וכיצד אם בכלל, אפשר לקיים אתנוגרפיה של אדם וחיה

מאמרו של לירון שני, מאנשי בחברת האדם (שמשנה הבאה יהיה חבר סגל במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית), "איפה שיש אנשים יש זבובים": חרקים, אנשים ושאלת האתנוגרפיה הרב-מינית – המקרה של החקלאות בערבה", מהווה חלק מפרויקט מחקר רחב יותר של שני הבוחן את המשא ומתן על הגבולות בין הטבע לתרבות ובין האנושי והלא אנושי.

בשנים האחרונות אנו עדים לפריחה במחקר על היחסים בין אדם לחיה בפרט, ובין האנושי והלא אנושי בכלל – מחקר אשר לפי שני, קורא תיגר על הגבולות של מה שנחשב עד כה ל"חברתי". אך שני עדיין ספקן בשאלה אם ניתן לערוך אתנוגרפיה של האנושי והלא אנושי או אנתנוגרפיה רב-מינית (multispecies ethnography). דרך ההתמקדות בזבובים ובחרקים, אשר אינם נוכחים בדרך כלל במחקרים על האנושי והלא אנושי, מאתגר שני את הספרות העכשווית בתחום ומציע מבט אחר על יחסי אדם-חיה.

הערבה הצפונית, אזור מדברי שבו מתקיימת פעילות חקלאית נרחבת (ומקום הולדתו של שני), היא מהאזורים המובילים כיום בשימוש בהדברה ביולוגית: חרקים אשר נוצרו וגודלו בידי בני אדם לצורך חיסול חרקים אחרים המזיקים לחקלאות. שני מתמקד בזבוב הים התיכון – מין פולש הנחשב לחרק מזיק אשר מסכן את ייצוא התוצרת החקלאית – ובחרקים נוספים המשמשים להדברה הביולוגית.

המחקר האתנוגרפי אשר עליו מתבסס מאמר זה נמשך לאורך השנים 2010–2017 והתקיים במושבי הערבה התיכונה, בעיקר ב"אזורי מפגש" (contact zones), בניסוחה של דונה הרווי (Haraway) – אזורים שבהם מתנהלים מפגשים ויחסי גומלין בין מינים שונים שאין ביניהם שפה ומאפיינים משותפים, אך שהינם משפיעים זה על זה – במקרה המדובר, בעיקר בחממות הפלפל בערבה.

זבובים מעוקרים שנופלים משמיים

שני מתאר כיצד לחץ כלכלי – הרצון ליצא פלפלים לארה"ב והאיסור על כניסת תוצאת חקלאים הנגועה בזבוב הים התיכון – הובילה לבדיקות אשר הראו שהזבוב נמצא גם בערבה, ולהכרזת מלחמה על הזבוב. כך, חרק שלא ממש הורגש עד אז בערבה הוכרז כאויב, והושקעו מאמצעים רבים על מנת לחסלו. אחת הדרכים לכך הייתה פיזור מהאוויר של אלפי זבובים עקרים, אשר מפותחים במערכת מיוחדת של התערבות גנטית לחיסול נקבות הזבובים והקרנה רדיואקטיבית לעיקור הזכרים.

פיזור הזבובים המעוקרים מתבצע באמצעות מטוס החג משני צידי הגבול, ובשיתוף פעולה עם ממלכת ירדן. בכל שבוע כ-14 מיליון זבובים עקרים תופסים את מקומם של זבובי הבר "הטבעיים" – שמהווים בעצמם מין פולש אשר הגיע לערבה בעקבות ההתיישבות החקלאית – ומזדווגים עם הנקבות, המטילות בעקבות זאת ביצים שאינן פוריות. כך, לפי שני, הזבוב "התרבותי" העקר מוביל אפוא להכחדת המין ה"טבעי" שבעצם פלש לאזור בעקבות האדם ופוגע ב"טבע האותנטי" כפי שהוא נתפס על ידי פעילי הסביבה, שהתקיים באזור לפני כניסת החקלאות אליו. בזכות המיזם הצטמצמה עד מאוד האוכלוסייה המקומית של זבוב הפירות וכך התאפשר ייצוא של פלפלים ועגבניות לארה"ב.

שכירי חרב פרוקי רגלים

בעוד שהרצון לייצא לארה"ב הוביל למלחמה בזבובים שלא הפריעו קודם לכן, שני מראה כיצד הרצון לייצא לאירופה הוביל לשינוי דרסטי ביחס לחרקים אחרים. על מנת לשווק תוצרת חקלאית לשווקים באירופה, החקלאים בערבה נאלצו לעמוד בדרישות מחמירות של רשתות השיווק באירופה וברגולוציה של האיחוד האירופאי, אשר דרשו לשנות חלק מהפרקטיקות החקלאיות שהיו נהוגות בחקלאות בערבה. אחת הדרישות, לדוגמה, הייתה הפחתה דרסטית בשימוש בחומרי הדברה כימיים, מה שהוביל לאימוץ הדברה ביולוגית – שימוש בחרקים "טובים" כדי להילחם בחרקים ה"רעים", המזיקים. חרקים אלו – אקריות טורפות, פשפשים, צרעות ואחרים – מגודלים במעבדות ובמפעלים יחודיים ומובאים לשדות על מנת להילחם במזיקים, לכן מכנה אותם שני "שכירי חרב פרוקי רגלים". הוא מציין שגם החרקים "המזיקים" וגם החרקים "הטובים" אינם למעשה חרקים "ילידים" באזור. החקלאי מפזר את החרקים ה"טובים" מתוך בקבוקון קטן על הצמחים, וכך בדרך כלל נפתרת הבעיה עבורו כמעט ללא הצורך להשתמש בחומרים כימיים. כיום חלקה של ההדברה הביולוגית והמשולבת (כימית-ביולוגית) תופס כמעט 90 אחוזים מן ההדברה במשק הפלפל בערבה.

לפי שני, אומנם המעבר להדברה ביולוגית או השימוש בזבובים העקרים לא היה יוזמה התנדבותית או שינוי אידיאולוגי בקרב החקלאים בערבה, אלא נבע מצורך כלכלי, בכל זאת "הכפייה הסביבתית" הובילה לשינוי משמעותי ביחסים בין חרקים ואנשים בערבה. שני מתאר כיצד חקלאים שעד לפני כמה שנים היו מרססים את שדותיהם בכימיקלים בכמויות עצומות בשל הפחד מהחרקים, צוהלים כעת מאושר בראותם כיצד חרק אחד מחסל חרק אחר. כלומר, הראייה המונוליטית של כל החרקים (חוץ מהדבורים) כמזיקים השתנתה. עם זאת, החרקים "הטבעיים" או "הפראים" עדיין נחשבים לרעים, ואילו החרקים תוצרת האדם או החרקים שחל בהם תהליך ביות כלשהו – לאורך אלפי שנות היסטוריה או לאחרונה במעבדה – נחשבים לטובים. כך נשמרת ההפרדה הקלאסית בין האדם-תרבות-טוב לבין החיה-טבע-רע.

יתרה מזו, שני טוען שבעבור רוב החקלאים באזור זה, השימוש באקרית הפרסימיליס ובזבובים העקרים הוא כלי נוסף בארגז הכלים שתכליתם להביא את החקלאות למרב יכולותיה – רק שכעת, במקום להשתמש בתרסיס כימי הם נעזרים בבקבוקון מלא חרקים. כלומר, בשל לחץ הצרכנים ובשל הרגולציה החותרים להפחית את הריסוסים, נמצא כלי אחר לאותה מטרה. החרקים "המועילים" והזבובים העקרים מאפשרים לחקלאי הערבה לשרוד בעולם החקלאות הגלובלי התחרותי.

יתר על כן, לפי שני החרקים הם לא רק שותפים-חיילים במלחמה הכלכלית, אלא גם משתתפים במאבק הפוליטי-לאומי. אומנם הבדואים כבר לא באזור מאז 1948 וכמעט ואין נוכחות של לא-יהודים במקום, אך האיום של הבדואי או של הפלסטיני – האחר הלאומי בגבול הפנימי – חוזר שוב ושוב בשיחות ובדרכי העבודה של חקלאי האזור בזמן שקרנם של החקלאות ושל החקלאים יורדת בחברה הישראלית. "החקלאות שומרת על גבולות המדינה", מזכיר שלט גדול בכניסה לאחד היישובים בערבה. במובן זה, לפי שני, החרקים הטובים משתתפים במאבק הלאומי משום שבזכותם נשמרת ההמשכיות של הפרנסה מחקלאות, בזכותם נשארים החקלאים היהודים באזור ונאחזים בקרקע, והודות להם נשמרים הגבולות הלאומיים – וגם הגבולות בין האנושי והלא-אנושי.

כך טוען שני כי ההתמקדות ביחסים בין בני האדם לחרקים בערבה מראה כיצד גבולות ההפרדה בין הטבע לתרבות משתנים ומתעצבים מחדש בעקבות לחצים מבית ומחוץ, כמו השפעת הכלכלה הגלובלית ולחצים פוליטיים לאומיים. אם בעבר תפסו אנשי הערבה את הזבובים הרגילים כ"חלק מהחיים", כגורם נסבל, והתעלמו מנוכחותם של זבובי הים התיכון, הרי שיחסם השתנה בעקבות דרישות מצד השוק האמריקני, אשר הוביל להשקעה נרחבת בניסיון לצמצם את אוכלוסיית זבובי הים התיכון עד כדי הכחדתם. לעומת זאת, כניסתם של אוריוס, האקרית הטורפת ושאר החרקים המועילים בלחץ דרישות השוק האירופאי, שינתה את היחס המונוליטי של חקלאי הערבה אל החרקים. אך ההפרדה עדיין נשארת. לעומת זאת מראה שני כיצד גבולות ההפרדה, כלומר המקום המדויק שבו יעבור קו ההפרדה בין הטבע לתרבות ובין האנושי ללא-אנושים הוא דינמי, נזיל ומתעצב מחדש כל העת.

האם ניתן לבצע אתנורגפיה של האנושי והלא אנושי?

לפי שני, המעקב אחרי התריפס, האוריוס, הזבובים והאקריות הוא מרתק. שני מתאר כיצד מראה של צרעה טפילית המטילה ביצה בתוך כנימת עלים ובכך מחסלת אותה הוא מראה מהפנט ומעורר רגשות. עם זאת, טוען שני שבמקרה של החרקים והחקלאים בערבה לפחות, ההבטחה הגלומה בתפיסת האתנוגרפיה הרב-מינית אינה מתממשת. נסיונו של שני ליצור מרחב אתנוגרפי משותף הסתכם בסופו של דבר באתנוגרפיה של אנשים ושל יחסם ותגובותיהם לחרקים. לטענתו של שני, אין מדובר רק במחקר שלו, אלא במאפיין של רוב רובו של הניסיון ליצור אתנוגרפיה רב-מינית. בניגוד להצהרותיהם של רבים הפועלים מתוך מגמות אלה, נדמה שהניסיון ליצור מרחב אתנוגרפי משותף בין האנושי והלא-אנושי עדיין בעייתי מאוד. לתפיסתו של שני, כדי לפתור זאת יש לחזור ולהתמקד באדם וביחסיו עם העולם שמסביבו. כך, לפי שני, ניתן ליצור אתנוגרפיה עשירה של האדם, לנסות להבין את המשמעות שהאדם מעניק למערכת היחסים בינו לבין סביבתו, לנתח את פרשנותו של האדם לפעולתו של הלא-אנושי ולתאר את הדרך שבה הוא מגיב לחרק. אלה, לטענתו של שני, חומרי העבודה של האנתרופולוג.

אך לטענת שני, אין פירוש הדבר שיש להתעלם מהלא-אנושי ולהוציא את הטבע מהתמונה החברתית, אלא להפך: לתפיסתו, הסביבה בערבה היא מרחב טבעי ותרבותי כאחד, רכיב חומרי המקבל משמעות באמצעות פרקטיקות, אמונות ופעולות. בעקבות טים אינגולד (Ingold) ואחרים טוען שני שהצמחים, בעלי החיים, הנוף והחיים מתפתחים ופועלים במציאות, וגם משפיעים על האדם ועל הדרך שבה הוא מבין אותם. יחד עם זאת, שני מדגיש את חשיבות הצניעות ביכולות שלנו לתת קול לאחר ולייצג את הלא-אנושי. עלינו להכיר בכך שאיננו לבדנו בעולם, אך במקביל גם לזכור שאיננו מבינים במלואו את "האחר".

עוד על שני

• לירון שני על הפרדה נזילה ומאבק על הגבולות בין הטבע לתרבות
  שי דרומי ולירון שני על לאומיות וסביבה במאבק בין הכתומים לירוקים
• ברכות ללירון שני על זכייתו בפרס גלקמן לעבודת דוקטורט מצטיינת של האגודה האנתרופולוגית הישראלית
• לירון שני והאנתרופולוגיה של "השטחים הפתוחים" בישראל
• לירון שני על עצי שיטה, אנשים ואנתרופולוגיה של הלא-אנושי
• לירון שני על על אנתרופולוג כמתווך, על אמפתיה ועל פירוק המובן מאליו
• מסמני דרך – לירון שני על יו ראפלס: על עצים, חרקים ואבנים – אנתרופולגיה של האנושי והלא-אנושי
• טריפ-לוג – שיטים נגד פלפלים-שיחה עם לירון שני
• לירון שני על נטיעת עצים ועקירתם כפרקטיקה פוליטית