מאמרי אורח

גיא בלזם ונופר לופו (התוכנית למדע, טכנולוגיה וחברה בבר אילן) יוצאים כנגד השיח הבינארי סביב הקורונה והמקרה האיטלקי, אשר משתיק ולא מאפשר שום שיח ביקורתי או אלטרנטיבי

במהלך "משבר הקורונה" אנו נחשפים מידי יום לנתונים רבים, גרפים, שקפים כיאה לעידן המידע בו אנו חיים. אולם ניחן כי השיח סביב 'המשבר' מאופיין בהבלטת נתונים אשר מגיעים ספציפית, ממדינת איטליה (כל מדינת איטליה). כך שבחודש האחרון שגרת חיינו מלווה כל יום, כל היום, בעדכונים בנושא מניין החולים והמתים במדינה. במאמר זה אנו טוענים כי סביב וירוס הקורונה מתקיים שיח המדגיש ומכונן את איטליה כמוקד אסון אשר היה ניתן למנוע אותו. שיח זה מתוחזק דרך הדיון סביב הנתונים המדווחים מאיטליה על בסיס יומי. שיח זה מוביל לתפיסה של איטליה כטראומה אשר מאפשרת את החלת הנחיות אשר טרם ברורה יעילותן. השיח מתרחש במספר מישורים : פוליטי-מדיני-תקשורתי-ציבורי אותם נרצה לחקור במאמר זה.

״שלא נהפוך להיות איטליה״

החיים בכפר הגלובלי מאפשרים לנו, היום יותר מתמיד, לבחון את המתרחש במדינות ברחבי העולם ולייצר תפיסות לגבי אופיים. בהקשר האיטלקי, בתקשורת הישראלית בעיקר ובהלך הרוח הציבורי גובשו מתחילת "משבר הקורונה" מספר הנחות יסוד בנוגע לחומרת המצב באיטליה, אשר סובבות סביב התפשטות המחלה. ההנחות מתרכזות בכך שהמדינה לא זיהתה בזמן את האיום וכי ההוראה על סגר הגיעה מאוחר מדי. הנחות היסוד הללו יצרו לגיטימציה 'אמיתית' להמנע מהטעויות של איטליה והחלת מדיניות שונה אבל דומה כתוצאה מאותן טעויות. ("שלא נהפוך להיות איטליה").

בפועל, התגובה האיטלקית היתה מתוזמנת ובהתאם להנחיות הארגון הבריאות העולמי (WHO).  יום למחרת אשפוז הנדבקים המאומתים הראשונים במחוז לומברדי בצפון איטליה, הורה שר הבריאות המחוזי לסגור את כל בתי הספר, בוטלו אירועי ספורט וחל איסור על התקהלויות באזורי ההדבקה העיקריים ברחבי צפון איטליה. צעדים אלו אינם מובנים מאליהם וזאת לאור העובדה שצפון איטליה נחשבת ״המנוע״ של הכלכלה האיטלקית וקבוצות הספורט שלה נחשבות מהטובות בעולם. למרות הצעדים האלו, כחודש אחרי באיטליה ישנם כ-16 אלף מקרי מוות כתוצאה מנגיף הקורונה. השאלה מדוע באיטליה התרחשו מקרי מוות רבים כל-כך נותרה עדיין פתוחה.

הבינאריות של הנגיף

הנשיא האמריקני טראמפ מדגים את השיח הבינארי סביב נגיף הקורונה. מצד אחד, הוא טוען, כי מדובר בלא יותר משפעת פשוטה ומהצד השני צפויים מאות אלפי מתים מהנגיף. במקום לחשוב על טראמפ כעל שוטה אפשר לראות בדבריו דווקא כיצד התפרצות הקורונה היא אירוע בינארי – ברגע אחד היא יכולה להיות שום דבר וברגע שני היא אסון בקנה מידה גלובלי, אך לעולם היא לא גם וגם.

ה"פיצול" הבינארי החל עם תחילתו של המשבר, ההנהגה הסינית התכחשה להגדרתו של הנגיף כמגפה. בפרשנות המקובלות היום ניתן לראות בכך ״רשלנות״ או ״הסתרה״ מצד השלטונות הסינים, אך אפשר לבחון זאת בצורה שונה: הנגיף בשלב הזה היה קונטינגנטי – הוא לא היה הרסני מצד אחד וגם לא כזה שניתן פשוט להתעלם ממנו. גם לאחר התערבותו של ארגון הבריאות העולמי, אשר למעשה חייב את הממשל הסיני להגדיר באופן מוחלט את האירוע כאירוע משמעותי, לא מיהר בעצמו להכריז על התפרצות הנגיף כמגפה. ההכרזה הגיעה רק בשלב מאוחר, הרבה לאחר שהאירוע בסין הסתיים ובעיצמה של ההתפרצות באיטליה.

רובד נוסף בהקשר הבינארי מתייחס לשאלה של המעבר של מדינה להיותה קורבן. בפועל, ההתפרצות של הקורונה ב״איטליה״ לא התרחשה באיטליה, היא התרחשה בצפון איטליה, בחלקה העשיר, היציב והעסקי של המדינה ולא בחלקה הדרומי, העני. חלקה הצפוני של איטליה ניתן להקבלה לכל מדינה מערבית, אירופאית מבחינת מערכת הבריאות, הרווחה והכלכלה ומכאן היכולת שלה להציב הנחיות ולוודא כי האזרחים יש ביכולתם לעמוד בהן. כך שבפעם הראשונה מחוץ לגבולותיה של סין מתרחש אסון אשר ממש בתחילתו הוביל לאלפי מתים בתוך המסגרת של מדינות המערב. כאמור, התמונה בשטח היא כמובן מורכבת וגם היום קשה מאוד להסביר כיצד ואיך התקדם האירוע בצפון איטליה, אך לנרטיב הבינארי איך צורך בכך.

מרגע שאיטליה הפכה לקורבן, קורבן לאומי של נגיף הקורונה, אזור מוכה התפרצות, ניתן להשתמש בה בתוך השיח הבינארי. במיוחד על-מנת לחזק את התפיסה כי יש רק דרך אחת להתמודד עם מגפת הקורונה, דרך כואבת ויקרה אשר יש לה מחיר חברתי וכלכלי אדירים. ״איטליה״, עוד בזמן ההתרחשות של ההתפרצות הפכה ל״שטוחה״, גרף עולה של מתים שאין דרך לעוצרו. קריסה של מערכת בריאות תוך כדי התמקדות באוזלת ידם של השלטונות להגיב בזמן.

השאלה האם יש שחר לטענות האלו אינה רלוונטית בשיח הבינארי של הקורונה. השאלה האם יש להגיש סיוע למחוזות בצפון איטליה, עוד בשלב המוקדם של ההתפרצות ובוודאי בשלבים המאוחרים נדחקת לצד. השאלות המהותיות אודות ההתפרצות באיטליה, מדוע מניין המתים גבוה כל-כך והאם בכלל היה מה לעשות נעלמות מהדיון.

מסולידריות לאנוכיות – מאפייניה של פאניקה קולקטיבית

השיח הבינארי חילחל בהדרגה גם לאמצעי התקשורת אשר נאחזים בכל פיסת מידע חדשה ומדווחים מדי שעה כותרות סותרות בנוגע למשמעות הנגיף, התחלואה, ההחלמה והתמותה ממנו. רוב הכותרות הינן דיכוטומיות בסגנון "שיא מתים חדש באיטליה" או "שיפור באחוז ההדבקה באיטליה". לדוגמה, באתר ynet במהלך כל חודש מרץ 2020 דווח על בסיס יומי על מספר המתים, כמספר אבסולטי, באיטליה, יחד עם כתבות יומיות על קריסת מערכת הבריאות והחברה באזור.

לתקשורת יחסים מורכבים עם מושג הטראומה, השימוש בו וכינונו על-ידה. מצד אחד חזרתיות החשיפה התקשורתית לאירועים טראומטיים, יחד עם תחושת איום אישי מובילה לתסמינים השייכים לתסמונת פוסט-טראומטית. מן הצד השני, ישנם ממצאים סותרים אשר מתמקדים בתחושת השליטה שהמידע בתקשורת מקנה לנו, ככל שאנחנו מקבלים יותר מידע כך אנו חשים שהמצב יותר בשליטה. כך שהתקשורת משתמשת בחשש מטראומה וביצירה של טראומה ככלי רטורי מורכב.

בהקשר הישראלי, כשם שאנחנו מסתכלים על איטליה וסין כמדינות מוכות קורונה, כאשר בפועל מדובר על מחוזות ספציפיים ולא מכת מדינה, כך אנו גם מסתכלים על עצמנו כניצבים אל מול "אויב" אשר מצדיק את "מצב החירום" שבו יש מפסידים ומנצחים ונוצרות כותרות הצובעות את המציאות האפורה בצבעים של שחור ולבן. ניתן לראות דוגמה מוחשית לכך דרך בחינת ההנחיות שיצאו מטעם משרד ראש הממשלה ומשרד הבריאות מתחילת חודש מרץ. נמצא כי התייחסות למצב החירום באיטליה מדווח רק כתגובה להחמרה בהנחיות שניתנו באותו יום על-ידי שימוש באחוז התמותה באיטליה בכדי להצדיק את החמרת הנחיות הסגר בטענה שבמידה ולא נציית להנחיות, נהפוך להיות איטליה. 

״אני רוצה לתת לכם דוגמה אחת חשובה, הדוגמה הזאת היא איטליה. איטליה, שהיא מדינה מתקדמת מאוד, קצב ההתפשטות בה הוא גדול מאוד, ואני חייב להגיד שיש שם קצב תמותה של בין ארבעה לחמישה אחוז, וקצב של מקרים קשים של כעשרה אחוז. זו איטליה והיא מדינה מתקדמת.״ – 4.3.20 – סיכום ישיבת עיתונאים מלשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו

השיח התקשורתי האינטנסיבי ותחושת המאבק מול אויב משותף הופכת לכלי יעיל בידי גורמים פוליטיים אשר משתמשים בטראומה האיטלקית בכדי לטעון טענות, לכפות הנחיות מבלי צורך להסביר אותם. כך, שרק בדיעבד נוכל לדעת אם ההנחיות האלו היו מוצדקות, נכונות ויעילות. מה שנותר רלוונטי הוא ההגדרה של המשבר האיטלקי כמצב חירום, כאסון ומכאן כטראומה. ערב ערב בחדשות ישראל ובפתח העיתונים המובילים בעולם ניצבים מספרי הנדבקים באיטליה, אשר לאט לאט מוחלפים במספרי המתים. ״איטליה״ הופכת לאירוע שכל העולם מתבונן בו, לא באירוע עצמו, אלא בבינאריות של האירוע כאסון – לא אסון מתמשך, לא אסון מתהווה – אסון במובן היציב של המילה.

המגדלור של ״איטליה״ כמקרה בוחן טראומטי, מאותת לכל כי יש להחמיר את הצעדים, כי יש להחיל מצב חירום בצורתו הקיצונית ביותר מכל הצדדים של השיח – הפוליטי, הרפואי, החברתי האפידמיולוגי. התוקף של מצב החירום הוא מתוקף היותו כבר קיים, הרי איטליה היא מצב החירום המובהק ורק הניסיון לדחות אותו הוביל למצבה הנוכחי, לאסונה.

"הממשלה תאשר הערב, הלילה, תקנות לשעת חירום להגבלת התנועה. בהגבלות הללו, אתם, אזרחי ישראל, נדרשים להישאר בבית. עכשיו זו כבר לא בקשה, זו לא המלצה, זו הנחייה מחייבת, הנחייה שתיאכף על ידי גורמי האכיפה […] מדובר בהצלת חיים רבים, הצלה ממוות של בני משפחה, של חברים, של שכנים. אם מישהו חושב שאני מגזים, תסתכלו על התמונות שמגיעות מספרד, מאיטליה, תסתכלו מה קורה שם. תסתכלו על הצוותים שכבר לא מטפלים בחיים, הם מעמיסים את המתים בכלי רכב מיוחדים. אסור שזה יקרה כאן, צריך לעשות הכל כדי שזה לא יקרה כאן. ולכן הלילה התקנות הללו יכנסו לתוקפן, מיד לאחר שיאושרו בממשלה." – 19.3.20 – נאום ראש הממשלה בנימין נתניהו

שאלות, או ספקות, למשל אודות הרלוונטיות של כמות המתים באיטליה מועמסים על כלי רכב מיוחדים, בדבריו של ראש הממשלה, אולי לא מרמזות על מגמה. הם בעיקר נובעות מתוך אותו נרטיב המחפש לראות את האסון כישות יציבה ומוחלטת. שאלות או ספקות נוספים אודות הייחודיות של האירוע המתהווה מתוך המאפיינים הייחודיים של צפון איטליה הן מבחינת גיל האוכלוסייה והן מבחינת הרגישות למחלות ריאה נעלמות מן השיח. הן נעלמות כי הן מעולם לא היו שם. הן לא משרתות את הבינארי, הקורנה כאן, אם לא נגיב נמות ואם נגיב לא נהיה כמו איטליה.

נופר לופו – דוקטורנטית בתוכנית מדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר אילן. מנהלת פיתוח קורסים טכנולוגיים בחברת ההשכלה האירופית Global University Systems
גיא בלזם – סטודנט בתוכנית מדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר אילן. חוקר את תרבות היזמות, כלכלה וקרנות הון סיכון. יועץ בכיר לחברות הזנק

Image by Argo Images from Pixabay