אנתרופולוגיה לשבת

משה שוקד (פרופ' אמריטוס באוניברסיטת תל אביב ומבכירי האנתרופולוגים בישראל) כותב לבחברת האדם על המאמרו החדש "מחקר אתנוגרפי בנסיבות חריגות: החוקר במעמד של משתתף בקהילת הנחקרים" שפורסם בסוציולוגיה ישראלית. המאמר מציג מצב מחקר אתנוגרפי ייחודי שבו החוקר הוא "תצפיתן" אבל גם "יליד" במחלקת שיקום בבית חולים בעקבות תאונת דרכים.

.

המאמר מהווה מסמך עדות לימים יוצאי דופן בחייו של המחבר. וזאת בעקבות תאונת דרכים שאילצה אותו לשהות חודש ימים במחלקת שיקום גריאטרי בבית חולים במרכז הארץ. מנותק מאורח חיי היום יום של חברה, משפחה ועבודה, מרותק בחברתם של כארבעים גברים ונשים, רובם בגיל מבוגר, המייצגים מפגש מגוון של רקעים חברתיים ותרבותיים בחברה הישראלית. תנאי קיום בלתי צפויים אלו והמאפיינים תכונות של "מוסד טוטאלי" (total institution ) באורח המגורים והפעילות כפי שהצטייר בתיאורו המפורסם של הסוציולוג ארוינג גופמן  (Goffman, 1961), עוררו בי את התחושה שאולי נפלה לי הזדמנות למחקר אתנוגרפי ייחודי. סיטואציית מחקר המאגד את דמות החוקר—"הצופה המשתתף" בפרקטיקה האנתרופולוגית, יחד עם דמות הנחקרים—"הילידים" (ציבור הקהילה, הקבוצה או האירגון) שהם נושא התצפיות בסיטואציית המחקר המקובל בשדות מחקר קרובים ורחוקים שנבחרו משיקולים שונים. האנתרופולוגים במסורת הפרופסיונלית מגלמים את דמותו של האורח/ת הבאים לבחון את חיי החברה והתרבות של קהילה שאינם משתייכים אליה.

הטקסט מדווח על חילופי המגעים השוטפים בין הכותב לשותפיו למצב הטיפולי ועם כמה מצוות המטפלים. מצב זה מעלה שאלה אנתרופולוגית מרכזית: ממוקם בעל כורחו במעמד "היליד" (המטופל הנצפה) באיזו מידה יכול הוא למלא גם בתפקיד האתנוגרף הנורמטיבי של "הצופה המשתתף"? הטקסט מעלה גם סוגיות נוספות אודות אופי שדה המחקר וכן לגבי ההנחה המקצועית אודות יכולתו של האתנוגרף "האורח" (החיצון לשדה המחקר) לגלות את תמונת המצב האינטימית של נחקריו. ולבסוף, במחקרי הקודמים, במשך שנתיים של "עבודת שדה" בממוצע לכל פרויקט, נקטתי בשיטת "האירוע המורחב"  (the extended case method) כדרך מעקב לאורך זמן אחר סידרת אירועים בנסיבות משתנות בחברה הנחקרת (ראו Van Velsen, 1967; Burawoy, 1991) . כיצד תוגדר האסטרטגיה המחקרית אשר יושמה בדיעבד במערך הקיומי של חודש במחלקה שיקומית?

נשאלת השאלה (והצעת הסיכום), האם סוג זה של דיווח חוויה יוצאת דופן והקשרה בזמן ובמקום ייחודיים, עשוי לעודד אנתרופולוגים להרחיב את הגדרת שדות המחקר המקובלים ואת נושאי העניין האתנוגרפי?

מחלקת השיקום שכנה בבניין בן קומה אחת, כללה חמשה-עשר חדרי חולים אשר יוחדו לשניים או שלושה מטופלים, גברים או נשים. חלל כניסה מרווח המכיל אולם בו היו פזורים שולחנות עבור הארוחות היומית של כלל המאושפזים ושימשו גם להפסקות קפה, משחקי שולחן, אירוח מבקרים, אירועי בידור וכיו"ב. מסך טלוויזיה גדול ממדים בקצה האולם פתוח בכל שעות היום. גינה מרווחת הקיפה את המבנה וסיפקה מקום מפגש למאושפזים ואורחיהם בכל שעות היום והלילה. 

תקופת השהייה במחלקה היוותה חוויה יוצאת דופן. משולב בחבורה המשקפת תערובת של "נציגים" מסקטורים וזרמים חברתיים שונים: כלכליים-גיאוגרפיים-אתניים-תרבותיים-דתיים-פוליטיים. וכן גם שונים בפגיעה הפיזית. מעבר לזאת, הרכב קהילת השיקום כלל עבורי גם את אירועי הדיאלוג עם נציגי הצוות הרפואי-טיפולי-ניהולי שהיו מאתגרים לעתים מעבר לצפוי. בהעדר המבנה הקהילתי "הטיפוסי" לצביון שדה מחקר אתנוגרפי המאופיין בשוויוניות של תכונות ופעילות , הייתה לי התחושה שפגשתי בייצוג מוקטן תמונת פסיפס דינמי של החברה הישראלית. המפגשים השוטפים במהלך פעילויות היום והטיפולים עודדו קומוניקציה בין דיירי המקום בנושאים שונים אישיים-אינטימיים וחברתיים-לאומיים. הטקסט האתנוגרפי משקף את נסיבות  ואופי המפגשים אליהם נקלעתי, או אף נמנעתי מהם בהיתקלויות עם שותפי לטראומה במתחם השיקום. 

ימי האשפוז בחדשי אוקטובר-נובמבר 2024 חפפו עם תקופת המלחמה המתמשכת בעקבות התקפת החמאס, וכן גם ימי ההפגנות נגד תוכניות הרפורמה של ממשלת נתניהו. נתקלתי במציאות מפולגת של "ימין ושמאל" כבר בימים הראשונים לאשפוז, בדיאלוגים השוטפים, כולל בשיח המטפלים. הייתה זו הארה מאלפת לצביון המגוון ולהיסטוריה של ציבור המאושפזים. כמשתתף מן המניין לא יכולתי להימנע מהשיח המעורר רגשות טעונים בקומוניקציה ערה. נושא בולט אחר עלה בשיחות אודות סוגיית מעמדם של "המזרחים" בחברה הישראלית.

כאמור, לא יכולתי להדגים את מציאות האירועים בהם צפיתי והשתתפתי במתודת האירוע המורחב, אך יכולתי להדגים את ייצוג "חקר הסיטואציה" (situational analysis) שבבסיס גישה אתנוגרפית זו (ראו Gluckman, 1958). הדיון מסתייע גם במונחים אנתרופולוגיים מאוחרים יותר של מחקר ותאוריה, בהתייחסות למושגי "אנתרופולוגיה ציבורית" (Public Anthropology; Fassin, 2017) וכן בסקירה של הלנה וולף (Wulff, 2023) את השינויים שעברו בתקופה האחרונה על מרחב היצירה האנתרופולוגית, בגיוון שדות המחקר, התכנים, התאוריות וסגנון הכתיבה. אני מקווה שסיטואציית התצפיות אליה נקלעתי שלא במתכוון עשויה להציע תחום מאתגר נוסף למרחב שדות המחקר האתנוגרפיים בו החוקר מהווה שותף אינטימי יותר לקהילת נחקריו. 

עוד בנושא:

תמונה ראשית: Miguel Ausejo on Unsplash