הכנס השנתי ה־54 של האגודה האנתרופולוגית הישראלית!
ב־3–4 ביוני יתקיים הכנס השנתי ה־54 של האגודה האנתרופולוגית הישראלית. השנה נושא הכנס משקף באופן מדויק את הרגע הנוכחי: "שגרה ומשבר: אתנוגרפיה של יצירת משמעות במצבי חירום." לקראת הכנס, רוית תלמי-כהן, נשיאת האגודה האנתרופולוגית, כותבת לבחברת האדם על האופנים שבהם מצבי חירום מתמשכים מחלחלים אל תוך היומיום, על החיים בתוך תנאים של אי־ודאות מתמשכת, ועל תפקידה של האנתרופולוגיה בניסיון להבין כיצד בני אדם וקהילות מייצרים משמעות, שייכות ותקווה בתוך מציאות משתנה ומתוחה:
השנים האחרונות מאופיינות בתצורות שונות של התמודדות עם מלחמות, הגירה כפויה, קיטוב פוליטי, אי ודאות כלכלית, משברים סביבתיים וטכנולוגיות חדשות, המשנות — במקומות רבים בעולם ובקרב חברות וקבוצות שונות — את האופן שבו נשים וגברים, ואנשים בכלל, פועלים, מתקשרים ומבינים את עולמם. בתוך מציאות עולמית של חוסר יציבות מתמשך, גם החיים באזורינו מתנהלים במסגרת תנאים שבהם קו הגבול בין שגרה למשבר הולך ומטשטש. נדמה כי קשה לנו לחשוב על משבר כאירוע זמני או חריג, ואנו חווים את התמשכותו ואת "יומיומיותו" של מצב החירום. מלחמה מתמשכת, פינוי קהילות, שכול, חטופות וחטופים, אלימות גוברת, שתיקה והשתקה, וכן שחיקה של תחושת הביטחון הפכו, במידה רבה, לחלק מחיי היומיום, כאן ובמקומות רבים בעולם.
במסגרת מציאות זו מתעוררת שאלה מטרידה: מה קורה כאשר מצבי חירום מתמשכים הופכים למובנים מאליהם? מה קורה כאשר אי הוודאות, הפחד והערעור הופכים לרקע קבוע ובלתי משתנה של החיים התרבותיים והחברתיים? הכנס השנה מבקש לא רק לעסוק בהתפרצותו של משבר, אלא גם לשאול על אודות ההשתגרות שלו, על האופן שבו מציאות מתמשכת של חירום מחלחלת אל תוך היומיום ולעיתים הופכת להרגל – גם כאשר המחירים האנושיים, החברתיים והפוליטיים של מצב החירום המתמשך ממשיכים להתרחב ולהעמיק.
רבות מהעבודות שיוצגו בכנס עוסקות בנקודת מפגש זו שבין שגרה למשבר: באופנים שבהם אנשים, קהילות ומוסדות מנסים לייצר משמעות, שייכות, יציבות, ותקווה בתוך מציאות משתנה ומתוחה. הן עוסקות לא רק באירועים הדרמטיים עצמם, אלא גם במה שנבנה סביבם ובתוכם, ביחסים חברתיים, בפרקטיקות של טיפול, זיכרון, אמונה, התנגדות, שימור של קהילה ולעיתים גם בהתמודדות עם פירוקה.
החוויות וההתמודדויות בתוך מצבי משבר אינן אחידות. הן משתנות בין קבוצות, קהילות ומרחבים שונים; ולעיתים מתקיימות זו לצד זו חוויות שונות מאוד של אובדן, שייכות, פחד, תקווה, וחיים משותפים. במובן זה, הכנס לוכד רגע מקומי מאוד, אבל פונה גם לשאלות רחבות יותר על האופן שבו בני אדם וחברות חיים בתוך תנאים מתמשכים של אי ודאות ושינוי.
שאלות על אודות שגרה, משבר, קהילה ומרחב באות לידי ביטוי גם במבנה הכנס עצמו, שיתקיים השנה בקריה האקדמית אונו ובעיר רמלה.
הבחירה בקיום הכנס ברמלה אינה מקרית. רמלה היא מרחב שמרכז בתוכו שאלות עמוקות על חיים משותפים, הפרדה, אי שוויון, דת, לאומיות, זיכרון ומשבר אזרחי. ההרצאות והסיורים שייערכו שם מבקשים לא רק לדבר על החברה הישראלית, אלא גם לפגוש אותה בשטח, תוך כדי מפגש עם הקהילות השונות, ודרך המתחים, הפערים, השותפויות והאפשרויות שמתקיימים בו זמנית.
התוכנית השנה משקפת את רוחב היריעה של האנתרופולוגיה בישראל כיום: מחקרים על מלחמה, טראומה, הגירה, יחסים בין קבוצות, מחאה, חינוך, טכנולוגיה, דת, מגדר, קהילה, סביבה וזיכרון. חלקם עוסקים בישראל, אחרים נעים בין מרחבים והקשרים גלובליים שונים. יחד הם מציעים מבטים מגוונים על האופן שבו בני אדם וקבוצות מתמודדים עם מציאות משתנה ומעצבים בתוכה צורות חיים, משמעות ושייכות.
כנס אקדמי הוא לא רק מקום לדבר על המציאות. הוא גם רגע שבו קהילה מקצועית מתכנסת: מפגש בין חוקרות וחוקרים ותיקים, חוקרות וחוקרים בתחילת דרכם, סטודנטים וסטודנטיות, והזדמנות נדירה בתוך שגרת ההוראה, המחקר והכתיבה לעצור, להיפגש, להתווכח, לחשוב יחד ולהיחשף לעבודות חדשות. זהו גם מרחב שבו קשרים מקצועיים נוצרים ומתחדשים, שיתופי פעולה נולדים וידע חדש מתהווה. דווקא בתקופה שבה האקדמיה הישראלית, וגם האנתרופולוגיה בתוכה, מתמודדות עם מתחים בזירה הבינלאומית, עם חרמות וניתוקים מוסדיים, יש חשיבות גדולה עוד יותר לשימור מרחבים של שיחה, מחקר, חילופי ידע – ואף תמיכה, סולידריות וחברות בתוך קהילת האנתרופולוגיות והאנתרופולוגים באזורינו.
הכנס יתקיים ב־3–4 ביוני בקריה האקדמית אונו ובעיר רמלה, ופתוח לחוקרות וחוקרים, סטודנטים וסטודנטיות, ולאנשים מהשטח שמעוניינים לחשוב, לשוחח ולהכיר מקרוב מחקר אנתרופולוגי עכשווי.