פרסומים חדשים

 ^{איך להסביר את המדיניות של ממשלות ישראל בשני העשורים האחרונים שמקדמות שילוב כלכלי של האזרחים הפלסטינים בתוך גל עכור וגואה של הדרתם האזרחית המתגברת? איך משלבים – בלי באמת לשלב? עמליה סער כותבת על הספר "שילוב מתוך הפרדה: האזרחים הפלסטינים בישראל בכלכלה הניאו-ליברלית" בעריכת מיכאל שלו:}

^{באיחור אלגנטי של שנה, בערך, אני רוצה לכתוב כאן על הספר, שהיה לי הכבוד לכתוב לו פרק. בנוסף, מיכאל זכה השנה בפרס מפעל חיים של האגודה הישראלית למדעי המדינה, וזו הזדמנות מעולה לחגוג גם את הספר החשוב הזה.}

^{בשנים האחרונות, לפחות עד המלחמה שפרצה באוקטובר 2023, נדמה ש”משהו זז”. יותר נשים ערביות יוצאות לעבודה, יותר צעירים וצעירות פלסטינים נכנסים להשכלה גבוהה, ויש נוכחות גוברת של עובדים ערבים בהייטק, בבריאות, בשירותים ובמרחבים כלכליים שבעבר הודרו מהם. המדינה מצידה משקיעה סכומי כסף חסרי תקדים, בעיקר דרך תוכניות חומש ובראשן החלטת ממשלה 922 והחלטה העוקבת 550. לכאורה – סיפור הצלחה. אבל הספר הזה שואל שאלה פשוטה ומטרידה: איזה מין שילוב זה בעצם? מי מרוויח ממנו, מי נשאר מאחור, ואילו מחירים חברתיים ופוליטיים הוא גובה?}

^{הספר הוא אסופה של מאמרים מחקריים שנכתבו במסגרת פרויקט של מכון ון ליר. יחד הם מציעים מבט מפוכח, ביקורתי אך לא ציני, על המדיניות הכלכלית כלפי החברה הפלסטינית בישראל בעשורים האחרונים, ובעיקר על המתח שבין פתיחת שערים כלכליים לבין שימור עמוק של הפרדה אתנית ולאומית. אחד הרעיונות המרכזיים בספר הוא שהשילוב הכלכלי הוא מהלך שמונע בראש וראשונה משיקולים ניאו־ליברליים: הצורך של הכלכלה הישראלית בכוח עבודה מיומן, זמין וזול יחסית; הרצון להעלות פריון ולהרחיב את בסיס משלמי המיסים; והשאיפה לייצר יציבות פוליטית דרך שיפור תנאי החיים בלי לערער על יחסי הכוח הקיימים. במילים אחרות: המדינה מוכנה “לשלב” פלסטינים כעובדים, כסטודנטים וכיזמים, אבל הרבה פחות כאזרחים שווי זכויות, כקולקטיב לאומי או כשותפים פוליטיים. שני תחומים זוכים לתשומת לב מיוחדת: שוק העבודה והדיור. מצד אחד, הספר מצביע על שיפור אמיתי בהשכלה ובתעסוקה; מצד שני, הוא מראה כיצד ההפרדה במגורים, בבתי הספר, בשפה ובמרחב החברתי ממשיכה להגביל ניידות, לקבע פערי שכר ולצמצם אפשרויות קידום. גם כאשר פלסטינים משתלבים בעבודה אצל מעסיקים יהודים, הם עושים זאת לעיתים תוך לחץ “להיעלם”: להצניע זהות, לוותר על קול פוליטי ולהתאמץ יותר כדי להוכיח שהם “שווים”.}

^{השער הראשון מוקדש ניסיון להבין את ההיגיון של מדיניות השילוב הכלכלי. בפרק הפותח שלו, עמוס זהבי טוען שהשילוב הכלכלי אינו סותר את הדמוקרטיה האתנית אלא מתקיים לצידה. הוא עומד על מוגבלות הסיכוי לצמצם אי שוויון כאשר השילוב הכלכלי נעשה מתוך היגיון תועלתני (הגדלת התל"ג הלאומי של ישראל, לא הקטנת האי שוויון החברתי) שנטוע בתוך הדרה פוליטית והחלשה אזרחית, תוך שהוא מדגיש את ההקשר של הפרדה מרחבית, הדרה פוליטית וחסמים מבניים עמוקים נוספים.}

^{אילת מעוז גם היא עומדת על הצימוד בין מהלכי השילוב להדרה הפוליטית המתמשכת ולהעמקת השליטה וההפרדה במרחבים אחרים. היא בוחנת את מדיניות השילוב הכלכלי כחלק משינוי רחב בכלכלה ובמדיניות המדינה בעידן של קפיטליזם ניאו־ליברלי ופיננסי־ביטחוני, במסגרתו המדינה עוברת לחשוב על אזרחיה הפלסטינים כמקור לא ממומש של הון אנושי שיכול לתרום לצמיחה הכלכלית וליציבות המשק. מעוז מציעה להבין את המדיניות הזו דרך מושג ה”סיכון”: השילוב הכלכלי נועד להפחית סיכונים כלכליים וביטחוניים למדינה, אך בו בזמן הוא יוצר תלות של הכלכלה הישראלית בכוח העבודה הפלסטיני, שעשויה להעניק לפלסטינים פוטנציאל חדש בעת משבר.}

^{השער הבא, על אי שוויון בשוק העבודה במבט הצטלבותי, כולל שני פרקים: מיכאל שלו ועמיד סעאבנה מציגים בפרק משותף ניתוח כמותי רחב של מגמות תעסוקה, השכלה ושכר בקרב אזרחים פלסטינים ויהודים בין השנים 2001–2019. הם מראים כי חלה התקדמות משמעותית בהשכלה ובהשתלבות בעבודה של פלסטינים, בעיקר בקרב נשים ואקדמאים, אך הפערים בשכר ובקידום לא נסגרו ואף העמיקו לאחר 2015. הניתוח ההצטלבותי שלהם מדגיש הבדלים חדים לפי מגדר והשכלה, ובמיוחד את הפגיעות של נשים פלסטיניות לא־אקדמאיות. מסקנתם היא שהשכלה ושילוב בשוק העבודה אינם מספיקים לבדם לנטרול נחיתות מבנית הנובעת מהפרדה, מרחק גיאוגרפי והיעדר הון חברתי.}

^{אני, עמליה סער, מציעה את המושג “אזרחות כלכלית” לתיאור הכלה מותנית של האזרחים הפלסטינים המבוססת על השתתפות בשוק העבודה, אך מנותקת מהכרה פוליטית ולאומית מלאה, ובוחנת אותו על המקרה של נשים פלסטיניות ממעמדות שונים. הממצאים שאני מציגה מעלים שהשילוב הכלכלי אינו חוויה אחידה: נשים משכילות נהנות מפתיחת אפשרויות אך נאלצות להתמודד עם ניכור וזהירות מתמדת, בעוד שנשים לא אקדמאיות נתקלות בתעסוקה לא יציבה ובשכר נמוך. באופן לא מפתיע, גם המאמר שלי מגיע למסקנה שהשילוב הכלכלי מציע נתיב אזרחי מצומצם, שאינו מערער את גבולות ההדרה המבניים אלא פועל בתוכם.}

^{השער השלישי, על קרקעות ודיור כמנגנונים מרבדים, כולל אף הוא שני מאמרים:}

^{מהא אלתאג׳י דגש בוחנת את יישום החלטת ממשלה 922 – ההחלטה הממשלתית הראשונה להעביר תקציבים חסרי תקדים לפיתוח תשתיות בחברה הפלסטינית בישראל – דרך פעולתן של הרשויות המקומיות הערביות, ומתמקדת בעיקר בתחומי הדיור ואזורי התעשייה. היא מראה שהעברת האחריות לפיתוח לרשויות נעשתה ללא מענה מספק לחסמים מבניים כמו מחסור בקרקע, חולשה מוסדית ותלות בגורמי תכנון חיצוניים, ומדגישה את הפער בין הציפייה שהרשויות יובילו פיתוח כלכלי לבין התנאים המגבילים שבהם הן פועלות. כפועל יוצא של כל אלה, תוצאות התוכנית משתנות מאוד מיישוב ליישוב והשילוב הכלכלי לא מבטל אי־שוויון קיים אלא לעיתים אף משעתק אותו.}

^{עמיד סעאבנה מתאר שינוי עמוק בדפוסי הדיור: מעבר ממודל משפחתי־קהילתי של בנייה עצמית לשוק דיור ממוסחר. השינוי הזה יוצר הזדמנויות חדשות אבל גם מגביר אי־שוויון, פוגע באוטונומיה המקומית ודוחף יותר ויותר צעירים פלסטינים לחפש דיור ביישובים יהודיים או מעורבים. כך, דווקא השילוב הכלכלי מערער בהדרגה את ההפרדה המרחבית ומעורר תגובות נגד חריפות. (להרחבה ראו גם פרסום חדש של עמיד בערבית).}

^{לבסוף, בשער החותם את הספר, מריק שטרן (שבדיוק התפרסם ספרו כיכר החתולות: מסע אל התת מודע הירושלמי) מציע את מושג ה“שילוב המרובד” כדי לתאר שילוב כלכלי המאפשר ניעות אישית לפלסטינים, אך רק בתנאי של קבלת כפיפות קולקטיבית והצנעת זהות. הוא בוחן את אירועי מאי 2021 על רקע הניגוד החריף בין נראות מתגברת של פלסטינים במרחבים יהודיים מצד אחד, ועלייה תלולה בפופוליזם המדיר מצד שני. לטענתו, השילוב הכלכלי מערער חלקית את נורמת ההפרדה, ובכך מעורר חרדות ותגובות נגד בקרב קבוצות שלא נהנות ממנו. עם זאת, שטרן סבור שהאינטרסים הכלכליים החזקים התומכים בשילוב ימשיכו להגן עליו, חרף המתחים שהוא יוצר.}

^{ובכל זאת, הספר אינו רק פסימי. לצד הביקורת, הוא מזהה גם פוטנציאל: השילוב הכלכלי מייצר סוכנות, ביטחון עצמי, קשרים ומשאבים שעשויים בעתיד לשמש גם למאבק אזרחי ופוליטי רחב יותר. הוא אינו פתרון קסם, אבל הוא גם לא תהליך שולי. שאפו ענק למיכאל שלו על ההובלה היצירתית של פרויקט מורכב – וכמובן למכון ון ליר על התמיכה הנדיבה – ועל הספר החשוב והרלוונטי הזה.}

עוד בנושא: