מבשלים זהות: תיעוד אוכל כמרחב של זיכרון, משא ומתן תרבותי והבניית עמיות יהודית
ברכות לחמדת גולדברג על אישור עבודת התזה שלה שנכתבה בהנחיית רפי גרוסליק במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון. התזה עוסקת בדרך שבה פרקטיקות קולינריות משמשות לבניית שייכות קולקטיבית החוצה גבולות ובאופן שבו "אנו – מוזיאון העם היהודי" מקדם באמצעות השימוש באוכל תפיסות של "ניאו-עמיות יהודית" – מודל המשלב עמיות יהודית ולאומיות ישראלית.
.
לאחר יותר מעשרים וחמש שנים של בישול מקצועי בישראל ומחוצה לה, חיברתי בין שני עולמות התוכן המרכזיים בחיי – קולינריה ואנתרופולוגיה. במהלך השנים, צפיתי בשינויים שחלו בשדה הקולינריה הישראלי: בחומרי הגלם, בשיטות העבודה, ובשיח על קיומו ואופיו של "המטבח הישראלי". בד בבד, עלו בי שאלות על מקורות ההשראה הקולינריים שלי; מקורות משפחתי ביישוב הישן בירושלים, מתכונים "אשכנזיים" שעברו מדור לדור, זיכרונות ילדות ונוסטלגיה קולינרית מדומיינת של אוכל שמעולם לא אכלתי.
עבודת התזה שלי, בהנחייתו של ד"ר רפי גרוסגליק מהמחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון החלה מתוך השאלה על קיומו, מיקומו ואופיו החברתי של "אוכל יהודי" בישראל.
עם שאלות אלו, הגעתי אל Foodish, האגף הקולינרי של "אנו – מוזיאון העם היהודי" (לשעבר בית התפוצות), אגף מוזאלי האמון על איסוף ידע קולינרי יהודי. עם התקדמות המחקר צפו ועלו שאלות נוספות ובהן מהי זהות יהודית ומהי עמיות יהודית (Jewish Peoplehood) כפי שהיא מוצגת במוזיאון "אנו", כיצד פרויקט תיעוד המתכונים וסיפורי האוכל היהודיים משמשים את המוזיאון כאובייקט גבול שבאמצעותו מבקש המוזיאון לעצב זהות יהודית, וכיצד כניסת התחום הקולינרי למוזיאון חושפת את המתח בין העמיות היהודית ללאומיות הישראלית.
במשך שנתיים (2022-2024) ערכתי עבודת שדה אתנוגרפית. במהלכה ערכתי תצפיות באגף הקולינרי, השתתפתי בישיבות הצוות, ליוויתי אירועים קולינריים, ניתחתי את האתר האינטרנט, וראיינתי עובדי מוזיאון, וגולשים.ות שמתעדים.ות מתכונים וסיפורי אוכל באתר האינטרנט של Foodish.
"אנו- מוזיאון העם היהודי" נפתח לקהל בשנת 2021, כעשר שנים לאחר סגירתו של מוזיאון בית התפוצות. מחד, ניתן לראות את מעברו של בית התפוצות אל מוזיאון "אנו" כחידוש מבני לאחר התיישנות התצוגות. מאידך, ניתן לבחון את השינוי כשינוי במהות תפקידו של המוזיאון לאור בחינה מחודשת שנעשתה במוזיאון ביחס לרעיונות המקוריים של מקימיו. בעוד שבית התפוצות ביקש להציג נרטיב ציוני קלאסי בו מדינת ישראל היא נקודת השיא של ההיסטוריה היהודית, באופן השולל את החיים היהודיים בגלויות, מוזיאון "אנו" חושף חזון שונה. מוזיאון "אנו" מציע פרספקטיבה רחבה על זהות יהודית פלורליסטית ורב-תרבותית – זהות היוצאת מתוך תפיסת העמיות היהודית, וכזו שאינה תלויה בטריטוריה, בפרקטיקה דתית ספציפית או בתורשה מטרילינארית.
שינויים אלו של המוזיאון נצפים הן בתערוכות הקבע המצגות בחללי המוזיאון והן באגפים השונים ובכללם גם בFoodish. הם משקפים תהליכים חברתיים רחבים של פוסט-מודרניזציה ו"אמריקניזציה" שחלו בשדות התרבות והחברה ושהובילו לעיצוב תפיסות ציוניות חדשות הקושרות בין זהות יהודית וליברליזם פוליטי. באופן זה, הציונות המוצגת במוזיאון "אנו" מגלה השפעות של יהדות ליברלית אמריקאית המדגישה אינדיווידואליזם, פלורליזם ורב-תרבותיות על פני הגדרות יהודיות אתניות או דתיות קשיחות המקובלות בחברה היהודית בישראל.
עם פתיחת המוזיאון החדש הוקם כאמור אגף קולינרי- Foodish. דן תדמור, מנכ"ל המוזיאון (בעת הקמתו ובעת עריכת המחקר) ביקש להקים אגף ומאגר מידע חדש שעיסוקו אוכל כי "אוכל זה אוניברסלי, כולנו אוכלים, כולנו מתעניינים באוכל. הוא נושא איתו זיכרונות, אסוציאציות, מסורת משפחתית. הוא למעשה הכלי הכי טוב לעיסוק בזהות" לדבריו, ותפקידו ב"חיזוק תחושת הזהות היהודית דרך אוכל" לדברי מנכ"לית Foodish.
Foodish מתמקד בתיעוד ושימור מסורות אוכל יהודיות מקהילות יהודיות שונות ברחבי העולם ופועלות בשתי זירות מרכזיות: במרחב דיגיטלי, אתר האינטרנט Foodish.org, בו נאספים מתכונים וסיפורי אוכל מהקהל הרחב, ומרחב פיזי, אירועים ותערוכות במוזיאון ומחוצה לו, בהם מקודם פרויקט איסוף הידע הקולינרי ומופצים תכניו השונים.
אתר האינטרנט של Foodish, משמש כאכסנייה לידע קולינרי אתני-יהודי, המגיע מגולשים וגולשות אתר האינטרנט, ממערכת Foodish ומשפם.יות וא.מנשות קולינריה ישראלים. איסוף הידע נעשה בעברית, מהקהל הישראלי, והוא משקף זיכרונות הגירה של יהודים ישראלים. ניתוח השיח באתר Foodish.org העלה כי על אף שFoodish הוא הלחם המילים Food+ Jewish+ Dish ועל אף התעתיק התמידי באנגלית, מיקומו ואופיו הלוקלי-ישראלי השפיע רבות על אסטרטגיית איסוף וקידוד הידע הקולינרי.
במטרה להימנע משיח עדתי ישיר, כפי שהוא מוכר בציבוריות הישראלית, שיח המעלה את המתחים העדתיים הפנים-ישראליים, נעשה באתר האינטרנט של Foodish שימוש במושג "קהילות אוכל" כדרך שיוך לקהילת מוצא אתנית וציון גיאוגרפי של המשפחה (כגון מרוקו, עירק, רומניה), כתחליף להתייחסות ישירה על המוצא האתני/עדתי של כותב.ת המתכון וסיפור האוכל. באמצעות אסטרטגיה זו מאוגדים הזיכרונות הקולינריים הפרטיים והמשפחתיים תחת קהילת המקור האתנית. אופן החלוקה מדגיש כי "יכולים להיות 7000 מתכונים לדג מרוקאי", לדברי עובדת Foodish, אין "מתכון אֵם" אותנטי אחד לכל מאכל וריבוי הוא חלק מאופיו של הזיכרון הקולינרי הקהילתי. איסוף נרחב זה מאפשר למוזיאון לכונן "מטבח יהודי" כמטבח הבנוי על ידע אקוויוולנטי, נטול היררכיה ושאיננו בנוי על קורפוס קולינרי.
כתיבת המתכונים כטקסטואליזציה של הידע הקולינרי, שעבר באופן מסורתי כידע גופני ואורלי ואיגודם באתר האינטרנט מאפשר את שימורם כזיכרון דיגיטלי. כך מתמיר המוזיאון את הידע הקולינרי הפרטי והמשפחתי לזיכרון קולקטיבי-תרבותי. המתכון הכתוב משמש את המוזיאון כ"אובייקט גבול", אובייקט שמאפשר לשחקנים השונים בשדה המוזאלי (עובדות Foodish, גולשים.ות האתר, מבקרי.ות המוזיאון ואחרים) לעבוד יחד בעיצוב זהות יהודית. על אף שכל שחקן.ית בשדה תופס.ת את מושג ה"זהות יהודית" באופן שונה, מקדם המוזיאון את תפיסותיו לגבי זהות ועמיות יהודית, שאינן בהכרח עולות בקנה אחד עם תפיסת היהדות הישראלית שבבסיסה היא אורתודוכסית-דתית.
הבנות אלו, הובילו לפיתוח המושג "גסטרו-עמיות" (Gastro-peoplehood) כהרחבה של המושג "גסטרו-לאומיות"Gastronationalism)) והתאמתו למקרה של זהות יהודית רב-תרבותית. בעוד שגסטרו-לאומיות מתארת כיצד מדינות משתמשות באוכל לבניית זהות לאומית הנסמכת על תפיסות טריטוריאלית, גסטרו-עמיות מתארת כיצד פרקטיקות קולינריות משמשות לבניית שייכות קולקטיבית החוצה גבולות – זהות המבוססת על מורשת משותפת, לוח השנה היהודי וכללי הכשרות היהודיים.
פרקטיקת הגסטרו-עמיות, כפי שהיא מופיעה בלוקליות הישראלית, מעלה על פני השטח ביתר שאת את מיקומו הגיאוגרפי של המוזיאון. בעוד ש Foodish מבקש לייצג עמיות יהודית גלובלית ופלורליסטית, הוא פועל למעשה ממקום ישראלי-מקומי ובכך מקדם תפיסות זהות יהודית שאינן בהכרח עולות בקנה אחד עם תפיסת העמיות היהודית הפלורליסטית המיוצגות במוזיאון עצמו. טענתי היא כי באמצעות העיסוק באוכל ובאמצעות Foodish, מקדם המוזיאון תפיסות של "ניאו-עמיות יהודית" – מודל המשלב עמיות יהודית ולאומיות ישראלית. כלומר, רעיונות ציוניים בהם הקיום היהודי איננו תלוי טריטוריה והחיים היהודיים בגולה הם חיים יהודיים מלאים אך המרכז התרבותי והרוחני של העם היהודי מצוי בישראל.
עוד בנושא: