דנה בויד: אינטרנט, תרבות נוער ורשתות חברתיות
מיה ולנשטין על דנה בויד, הראשונה שהסבירה איך אנשים משתמשים באמת ברשתות החברתיות המקוונות.
פינה שבה אנתרופולוגים מציגים אנתרופולוגים בולטים, משפיעים ומעוררי השראה בתחומם
דנה בויד (danah boyd, השם כתוב באותיות קטנות במקור) היא אנתרופולוגית של האינטרנט, של תרבות נוער ושל רשתות חברתיות מקוונות. את עבודת הדוקטור שלה היא השלימה ב- School of Information באוניברסיטת ברקלי, בית ספר שמשלב בין בוגרי מדעי החברה, מדעי המחשב ומדיניות ציבורית כדי לעצב תובנות באשר לחיפוש של מידע מקוון, השימוש בו ושיתופו.
המחקרים שלה היו הראשונים בנוף בתולי יחסית שממש הסבירו איך אנשים משתמשים ברשתות החברתיות המקוונות. ואין זה פלא, כי היא עשתה זאת מנקודת המבט של בני נוער, קבוצה שממש חיה את האתרים האלה. היא חקרה ועדיין חוקרת את מייספייס, פרינדסטר, פייסבוק וטוויטר, והמאמרים שלה הם ממש "מדריך למשתמשים" – הם כוללים תמונות והסברים מדוקדקים של המשמעויות החברתיות העדינות של תרבות האינטרנט באתרים הללו. כך, למשל, היא מסבירה (במאמר Friends, Friendsters, and MySpace Top 8", 2006") את המשמעות החברתית של "לסרב להצעת חברות" של מישהו במייספייס. לדידה, הדבר יוצר דרמה חברתית וסרבול בין-אישי כה גדול עד כי אנשים מעדיפים לאשר חברים אפילו שהם לא מעוניינים בהם. עוד היא מסבירה כמה זה מביך "לאשר כחברים" אנשים שהיו לך יחסי כוחות בלתי שוויוניים איתם בעבר (למשל, בוסים בעבודה) או מערכות יחסים מביכות (למשל, סטוץ). כך נראה כי היא מספקת מפת דרכים וקודים התנהגותיים לתרבות זרה ולא מוכרת, שהיא במקרה, תרבות אינטרנטית.
אך בויד אינה מסתפקת בתיאורים גדושים של תרבויות אלו, ואף לא בסקירה היסטורית-חברתית של אתרי הרשתות החברתיות (כך למדתי שמייספייס הייתה פופולרית בקהילה הגאה בניו יורק לפני שהתפשטה בקרב בני נוער והפכה למיינסטרימית). היא גם מסבירה מה עושה ה"ארכיטקטורה" האינטרנטית, או המסגרת האינטרנטית ליחסים חברתיים עצמם; כך אנו למדים כי באתרי רשתות חברתיות קורסים ההבחנה והניואנסים בין יחסים בין-אישיים שונים. למשל, בפרינדסטר (וגם בפייסבוק אם ניקח דוגמה עדכנית יותר), איננו יודעים להבחין בין חבר, מכר, קולגה, ידיד מזדמן, בן משפחה וכן הלאה (Reflections on friendster, trust and intimacy, 2003).
עם זאת, בויד מתעקשת לתת את הבכורה ליחידים עצמם, ולא לאינטרנט, והיא טוענת כי הם משתמשים בכוחם אפילו לשנות את מטרת היסוד של האתר, כדי שזה יאפשר להם ליצור את האינטימיות החברתית שהם מעוניינים בה (ibid). לדוגמה, אתר פרינדסטר התחיל את דרכו כאתר היכרויות ואילו המשתמשים הפכו אותו לרשת חברתית מקוונת על ידי שימוש שונה ממה שיועד לו (חשוב לציין כי אתר פרינדסטר כבר נעלם מאז מהנוף האינטרנטי).
מבחינה מתודולוגית, בויד נוהגת כאנתרופולוגית ומשקיעה את עצמה בתרבות האינטרנטית – יש לה בלוג פעיל והיא מצייצת תכופות בטוויטר. היא גם התבטאה ואמרה שחשוב לדבר על האינטרנט מחוץ לאינטרנט, וכי בתרבות בני הנוער האמריקאית הם עושים זאת (היא הסתובבה איתם בקניונים ושמעה אותם מדברים על הרשתות החברתיות המקוונות עם חבריהם גם במציאות). כלומר, תרבות האינטרנט יוצאת אל מחוץ לאינטרנט, הנחה שהיום אולי היא מובנת יותר מאליה, אבל בתקופה המחקרית של לפני עשור הייתה פחות ידועה.
בצעד שנוי במחלוקת הצטרפה בויד למחלקת המחקר בחברת מייקרוסופט וכיום היא חוקרת שם ובמקביל ב-NYU. למרות הביקורות מהכיוון האקדמי, חוקרים נוספים של האינטרנט הלכו בעקבותיה, למשל החוקרת Nancy Baym.
אנקדוטה לסיום, בויד מתעקשת לכתוב את שמה באותיות קטנות, כהומאג' לתרבות הכינויים האינטרנטית.
* מיה ולנשטין היא דוקטורנטית לאנתרופולוגיה של האינטרנט באוניברסיטת תל אביב.
—
הגהה: נילי גרבר