אנתרופולוגיה לשבת

רמאז עיד על עבודתיה של זוכת פרס הנובל אלינור אוסטרום, כוחה של האנתרופולוגיה ובשבחו של המחקר ההשוואתי

מאמר של ראמז עיד (מרצה לאנתרופולוגיה באוניברסיטה הפתוחה) "השמעת קולות חלשים: על אלינור אוסטרום והעלאת קרנו של המחקר האנתרופולוגי המשווה בעידן הניאו ליברלי", אשר פורסם כחלק מגיליון מיוחד של מגמות: ידע אנתרופולוגי בחברה הישראלית: רלוונטיות, שימוש ופוטנציאל המאגד מספר מאמרים העוסקים בצורות ובאפשרויות של שימוש ויישום של ידע אנתרופולוגי, ובפוטנציאל לייצורו של ידע אנתרופולוגי רלוונטי בזמננו.

עיד מדגיש בפתיחת המאמר את ההקשר שבו התפתחה האנתרופולוגיה: בשיא התפשטותו של האימפריאליזם הקפיטליסטי, בתקופה שבה נעלמו מעל פני היבשות קבוצות אתניות שלמות כתוצאה מהאלימות הפיזית או התרבותית שהפעיל שלטון זה על גווניו. לאור כך, ערכה המקורי של האנתרופולוגיה כתחום מחקר בחברות המערביות נבע, בין היתר, מכוח יכולתה לתעד ולייצוג חלק מאותו עולם חלש ההולך ונעלם. היסטוריה זו של עמידה בעד אותו "האדם הקטן" והמוחלש, שמתמודד עם שינויים מאולצים של גבלוזציה, אימפריאליזם וכוחות אחרים, באה לידי ביטוי גם בהתמודדות מול הניאו-ליברליזם של השוק החופשי ומדינת הלאום המודרנית, מה שהופך את האנתרופולוגיה, לטענתו של עיד, לדיסציפלינה העיקרית כיום המנסה לתת ביטוי לנורמות ולחיים הנשכחים של המודרים. כאשר לפי עיד האנתרופולוגי עושה זאת תוך גילוי המשותף ביניהם, לפעמים בצורה די מפתיעה, של דרכי המאבק וההתמודדות עם אותם כוחות גלובליים הפועלים מלמעלה למטה.

כדי להדגים את הפוטנציאל הזה של האנתרופולוגיה, עיד מציג את חשיבות מחקריה האינטרדיסציפלינריים של זוכת פרס נובל לכלכלה אלינור אוסטרום, והדרך שבה היא השתמשה בידע האנתרופולוגי כתחום ידע רלוונטי ומרכזי בתוך דיאלוג עם תחומי ידע אחרים כמו הכלכלה ומדע המדינה. בכדי לפתח את התיאוריות שלה, אוסטרום השוותה בין מספר רב של מחקרים אנתרופולוגיים, והצליחה לתאר את האלמנטים המשותפים במוסדות החברתיים של קבוצות אתניות ממספר מקומות שונים בעולם, בבואם לפתור בעיות הקשורות לשימוש וניהול בר-קיימא של משאבי טבע שבנחלת הכלל, ואת תכונותיהם המיוחדות המאפשרות "עמידות" גבוהה מול כוחות הקפיטליזם המודרני. אוסטרום הצליחה, לפי עיד, לתרגם את "יתרונותיהם" ויעילותם של מוסדות חברתיים 'מסורתיים' אלו, ופיתחה תובנות שונות הרלוונטיות גם לחברה המודרנית. מחקריה של אוסטרום השפיעו על מדיניות השימור וניהול משאבי הטבע מסביב לעולם, והיו לבסיס של נטישת גישות מרכזיות לניהול, ומעבר לגישות דמוקרטיות המאפשרות שיתוף מהותי של התושבים המקומיים. עיד גם מציג שורה של מחקרים עדכניים מתחום האנתרופולוגיה הסביבתית שהושפעו מעבודותיה של אוסטרום.

עיד טוען שהרלוונטיות של עבודתה של אוסטרום נבע ביסודו מעצם ההשוואה של מספר מחקרים אנתרופולוגיים בקרב אוכלוסיות קטנות ומוחלשות בעולם, וכתוצאה ישירה של המידע המפתיע כביכול, אך המשכנע, שהשוואה זו ייצרה לשימושם של תחומי ידע אחרים. קריאה למחקרים משווים כאלה הושמעו על ידי מספר אנתרופולוגים בולטים לאורך ההיסטוריה של הדיסציפלינה, והמאמר סוקר חלק  מקריאות אלה. בנוסף, תובנות אלה המתארות את עושר הניסיון האנושי בפיתוח יחס בר קיימא עם הסביבה מהווה "מאגר מידע" יקר מערך ודי רלוונטי לעולם של משברי אקלים.

לבסוף, טוען עיד כי המקרה של אוסטרום מלמדנו שהצגת המידע שבידינו באמצעות מחקרים השוואתיים יכולה לייצר את החיבורים הנשכחים, של האנשים הנשכחים. לפעמים, מציע עיד, מספיק להשמיע את קולותיהם של נחקרים אלו ביחד ובו זמנית, בכדי להשמיע את קולה של האנתרופולוגיה עצמה. על כן, פעולת ההשוואה הופכת להיות כלי חשוב המחבר לא רק את הידע האנתרופולוגי עם דיסציפלינות אחרות ועם הקהל הרחב, אלא גם בין תושבי העולם.