אנתרופולוגיה לשבת

מדע המיקרוביום האנושי (Human Microbiome) הוא תחום מסעיר דמיון, שכן הוא פורע הנחות לגבי האינטראקציה של האנושי עם רכיבים חיים ודוממים, ואף מעלה שאלות לגבי ׳העצמי׳ שלנו והייחודיות שלו, שכן מרבית התאים בגופנו הם למעשה תאים של מיקרובים, ושגופנו כולל מיליארדי יצורים חד-תאיים, ויותר מ-1,000 מינים שלהם. רפי גרוסגליק (המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב) ודן קוטליאר (החוג לסוציולוגיה, אוניברסיטת חיפה) מנהלים מחקר מתמשך (בתמיכת מענק מחקר מטעם ה-ISF) הבוחן את האופן בו מתהווה תפיסה חדשה אודות ה״אנושי״ בעקבות פרויקט טכנולוגי וכלכלי של המיקרוביום האנושי, המבטיח אפשרות לתזונה מותאמת אישית. במאמר חדש הם בוחנים את אותה הבטחה שלכל אחד מאיתנו יש קהילת מיקרובים ייחודית, ומה קורה לצרכני הפרויקט הזה, כשההבטחת הייחודיות מופרת. 

.

במחקרם על פרויקט המיקרוביום האנושי (Human Microbiome), גרוסגליק וקוטליאר מראים כיצד התחום הזה מטשטש חלוקות מקובלות, כמו טבע-תרבות, עצמי-אחר, אובייקט אל מול סובייקט, ואף שאלות על מעלה שאלות לגבי ׳האנושי׳. הם שואלים כיצד אפיסטמולוגיות והתפתחויות מדעיות – התפתחויות הקשורות בידע מיקרוביולוגי, במקרה הנוכחי – נודדות ממעבדות המחקר אל השיח הציבורי-פופולארי העוסק בקשר שבין תזונה, גוף, ובריאות; וכיצד חברות סטארט-אפ מנסות לתרגם את המהפכה המדעית של חקר המיקרוביום האנושי למוצרי צריכה ושירותים המבוססים על בינה מלאכותית.

במאמרם, "Commodifying the microbial self: Microbiome-based personalization and the quest for symbiotic singularity" שפורסם בכתב העת Humanities and Social Science Communication, מתבססים גרוסגליק וקוטליאר על עבודה אתנוגרפית הבוחנת פרויקט מדעי מיקרוביולוגי וביואינפורמטי, שעסק בפיתוח מודלים של המלצות תזונה מותאמות אישית והמבוססות על מדע המיקרוביום האנושי. פרויקט מדעי זה ביקש לבחון את ההשפעות השונות של אכילת מזונות דומים על נבדקות ונבדקים שונים, ובהתייחסות למדד בריאותי כלשהו. במסגרת הפרויקט, פותח אלגוריתם המחשב כיצד בני אדם שונים יגיבו (בזיקה לאותו מדד בריאותי) למוצרי מזון דומים, וכך יהיה אפשר לנסח המלצות תזונה המתאימות לכל אינדיבידואל על בסיס הקשר שבין המזון, מאפייניו הגופניים ומאפייני המיקרוביום שבקרבו. הפרויקט נערך באחד ממוסדות המחקר החשובים בישראל וזכה לא רק להצלחה מדעית המגולמת בפרסומים נחשבים, אלא גם לחשיפה ציבורית ותקשורתית רבה. בהמשך, ממצאי הפרויקט המדעי שימשו בסיס לפיתוח אפליקציות ושירותים בידי חברת סטארט-אפ מצליחה. 

בעוד במאמר קודם שלהם קוטליאר וגרוסגליק התמקדו בהתהוות של התפיסת החדשה של ה"אנושי" והפיכתה לפופולרית, במאמר זה הם מתמקדים באופני הצריכה של טכנולוגיות ושירותים מבוססי נתוני-עתק אנושיים ומיקרוביאליים, מנתח את ההבטחות המשווקות לאלו שבחרו לעשות שימוש במוצרים אלה; את הציפיות המתעוררות בקרב הצרכניות והצרכנים; ואת הדימיונים (imaginaries) המתגבשים תוך כדי שימוש באפליקצית תזונה מותאמת-אישית. זאת ועוד, המאמר בוחן את התובנות המתגבשות בקרב הצרכניות והצרכנים על אודות המדע והטכנולוגיה עליהם הם תולים את יהבם בהקשרים בריאותיים ותזונתיים. לבסוף, המאמר מציג דיון במשמעויות התרבותיות הרחבות העולות במסגרת פרקטיקות השימוש באפליקציה ובשיח הצרכני. 

המאמר מראה כי הידע המדעי המיקרוביאלי מתגלם לכדי הבטחה המשווקת לצרכנים. גרוסגליק וקוטליאר מכנים הבטחה זו "סינגולאריות סימביוטית" – כלומר, הבטחה הניתנת על ידי החברה לזיהוי של הקשר הסימביוטי והייחודי בין כל אישה או איש והרכב המיקרובים שבגופו/ה, זיהוי המאפשר כביכול המלצות תזונתיות מדויקות ומותאמות אישית. באמצעות ראיונות עם משתמשות ומשתמשי האפליקציה, גרוסגליק וקוטליאר מראים כיצד הבטחה זו – שהיא פוסט-אנושית באופייה – מתרסקת אל קרקע המציאות. 

המאמר מראה כי בתחילה, הצרכניות והצרכנים מאמצים בהתלהבות את התובנות החדשות על גופם ובריאותם ככאלה השעונים על קשרים אנושיים-מיקרוביאלים סימביוטיים וייחודיים. כך למשל, כאשר גרוסגליק וקוטליאר שאלו את רבקה (שם בדוי), מה הניע אותה להשתמש באפליקציה היא השיבה: 

"אההמממ… קודם כול – זה שזה מבוסס על חיידקי מעיים. בתור בן אדם שהוא ריאלי ומדעני, זה עשה לי שכל. בוא נבחן מה קורה בתוכך. וגם הקטע הזה שהם אומרים – זה בלי דיאטה, אפשר לאכול נכון בשביל מי שאת. אין ספק שה 'הילה הזאת' של ההתאמה האישית קורצת."

אך עם חלוף הזמן, נראה שההתלהבות מההיבטים המיקרוביאליים והסינגולאריים נעלמים, ובמקומה מופיעה פרקטיקה של מציאת דפוסים תזונתיים כללים, גנריים. כך למשל, רבקה מספרת:

 "גיליתי שכשאני [מקלידה באפליקציה] מַלַָבּי טבעוני, שזה מלבי על בסיס קרם קוקוס – זה נותן לי ציון 9.1, שזה ממש ציון אחלה". כשהיא נשאלה אם היא מבינה את ההיגיון מאחורי ההמלצה, היא השיבה: "כן. הרבה שומן. העיקרון של [האלגוריתם] זה אם אתה אוכל סוכרים, תאכל עם זה שומן ואז הוא יתפרק יותר לאט. […] מהר מאוד הבנתי את העניין הזה של האפליקציה, הבנתי איך האפליקציה הזאת עובדת, זיהיתי את ה-'pattern'."

 ובנוגע למיקרוביום היא אמרה: 

"הם [חברת ההי-טק המציעה את שירות התזונה המותאמת-אישית] כאילו אומרים: 'סמוך עלינו, אם יש לך את החיידקים האלה – זה מה שאתה צריך'. מה הקשר בין זה לבין ההמלצות התזונתיות – אולי הם יודעים."

כך, עם הזמן, ולאור אכזבות שונות משימוש באפליקציה, רבקה, ושאר הצרכניות והצרכנים שרואיינו במסגרת המחקר, "נסוגים" בחזרה לתפיסה מודרניסטית (אנתרופוצנטרית) של העצמי האנושי. המשתמשות והמשתמשים באפליקצית התזונה המותאמת אישית מתקשים "לראות" או "לתקשר" עם המיקרובים החיים בקרבם ומגלים שההמלצות האלגוריתמיות שהם מקבלים רחוקות מלהיות אישיות או ייחודיות (סינגולאריות) כפי שהובטח.

המאמר מראה כיצד הניסיון לתרגם את המדע המעבדתי הדרמטי ופורץ הדרך של חקר המיקרוביום למוצר צריכה שימושי נתקל בקשיים מהותיים, שכן בפועל הצרכניות והצרכנים נותרים עם אמונה מהוססת בישויות בלתי נגישות ובלתי ניתנות להבנה – מיקרובים ואלגוריתמים. מהלך זה משקף, כך לטענת גרוסגליק וקוטליאר, מתח רחב יותר בחברה בת זמנינו; מתח עליו הצביע הסוציולוג הגרמני אנדרס רקוויץ (Andreas Reckwitz) – בין השאיפה לייחודיות (סינגולריות) לבין מגבלות היכולת לתרגם שאיפה זו למציאות. מחקרם של גרוסגליק וקוטליאר מאיר את הפער בין ההבטחות הגדולות של המדע והטכנולוגיה, במקרה זה של מדע המיקרוביום והבינה המלאכותית, לבין המציאות המורכבת של יישומם בחיי היומיום. 

קרדיט תמונה ראשית: Photo by Monstera Production

עוד בנושא: