גן החיות הציוני: ההיסטוריה של גני החיות בישראל
ברכות לשי בן עמי על ספרו החדש- "גן החיות הציוני: ההיסטוריה של גני החיות בישראל" (הוצאת רסלינג 2024)! הספר מתחקה אחר ההתפתחות ההיסטורית של גני החיות בישראל ומבקש להציע מבט הוליסטי ואינטרדיספלינרי על מוסד גן החיות ו"עלייתו" לפלשתינה המנדטורית. הספר מבוסס על עבודת הדוקטורט של בן עמי במחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים ומציג ומנגיש שלל חומרים ארכיוניים ממוסדות מחקר, גני חיות וארכיונים בארץ ובעולם מתוך הבנה כי הקמת גן חיות היא פעולה מקומית בעלת השלכות בין לאומיות.
היו אלה עולים אירופאים אשר הקימו את גני החיות הראשונים בתל אביב ובירושלים, שואבים מהחשיבות של מוסדות תרבות, כמו גן חיות, לפסיפס העירוני האירופאי ולאחר מכן גם לערים קולוניאליות ברחבי העולם. הקמת גני החיות, היוותה ניסיון לתת "תו תקן" לערים היהודיות המתפתחות בארץ, יחד עם הקמת מוזיאונים, ספריות, תיאטראות וגנים בוטניים מקומיים. היה זה ניסיון להביא לתושבים מוסד תרבותי לשעות הפנאי שנחשב מצד אחד לעממי ונגיש לכל ומצד שני פותח פתח לעולם הרחב תוך שימוש בבעלי החיים כייצוגים לאומיים ותרבותיים של המדינות והיבשות מהם הם מגיעים.
לא מפתיע אם כן, שגן החיות הראשון שהוקם בישראל הוקם בעיר המתפתחת ללא הפסקה תל אביב. עם עלייתו לארץ שאף הרב ד"ר מרדכי שורנשטיין להקים את גן החיות העברי הראשון – וחוץ מאוסף הציפורים שהביא עמו רכש ואסף בעלי חיים שונים ואף הצליח להביא זוג אריות ראשונים מגן החיות של קהיר במתנה לגן החיות המתהווה של תל אביב. את בעלי החיים הראשונים היה ניתן לראות על רחוב הירקון, בבית קטן שהוסב לגן חיות בזעיר אנפין וקשה כיום להבין את ההתרגשות העזה שתפסה הגעתם של זוג האריות אל העיר. הרב, בעזרת עדת מעריצים מקושרים, הצליח לשכנע את עיריית תל אביב להקצות לו שטח קטן ומרוחק על מנת לפתוח גן חיות אמיתי והפך את גן החיות מפרטי לציבורי. אולם, הרב שורנשטיין הקשיש הסתכסך במהרה עם אגודת גן החיות שהוקמה והוא גורש בבושת פנים מניהול הגן.
מעט מאוחר יותר, הקים זואולוג צעיר מהאוניברסיטה העברית בשם אהרון שולוב את פינת החי הקטנה שבחזונו תהפוך לגן חיות שיאפשר לכלל הקהלים בירושלים ליהנות מבעלי החיים שחיו בארץ ישראל המקראית ונעלמו ממנה עד שכיום הסטודנטים לביולוגיה לא יודעים "להבחין בין תן לזאב". בניגוד לגן החיות העירוני של תל אביב, זה שבירושלים התפתח בחסות האוניברסיטה העברית ואף התמקם בשטח הר הצופים רגע לפני מלחמת העצמאות שמנעה את פתיחתו לקהל וכך נתקע גן החיות הירושלמי בלב אזור החיץ בין ירושלים המערבית לירושלים המזרחית והפך, בעל כורחו לכלי משחק פוליטי ולאומי ובעלי החיים בו נאלצו להתרגל להשתטח על מנת להימנע מהצליפות של חיילי הלגיון הירדנים. עם ירידתו של גן החיות מההר, לאחר לחצים בינלאומיים אדירים, הוא נבנה מחדש בצד המערבי של העיר תוך קבלת תרומות מהארץ ומהעולם.
אלו הם רק שניים מתוך סיפורי ההקמה של גני החיות הישראליים העומדים בבסיסו של הספר, שנדמה שמראשיתם לקחו חלק פעיל בבניית האומה הישראלית ציונית בחזון,בשפה, בתרבות, בשמירת הטבע ובחינוך וזאת למרות היותם אקס-טריטוריה שבה כמעט כל בני המקום מרגישים בנוח, מקום מפגש לתרבויות שונות, לאנשים בני מעמדות שונים שלפעמים לא נפגשים אף פעם למרות שהם חיים באותה העיר וכמקום מפגש בין בני האדם לבעלי החיים האחרים אותם הגלו, השמידו והחזירו רגע לפני שנעלמו כליל.
העניין האישי שלי בגני החיות החל בילדותי ובביקוריי התכופים בגן החיות התנ"כי. בעלי החיים ריתקו אותי ובגיל 13 התחלתי להתנדב בגן החיות כמטפל בבעלי החיים ומדריך של אנשים, כך במשך יותר מעשרים וחמש שנה עבדתי בגן החיות והתבוננתי באנשים ובבעלי החיים, מנסה להבין את סודות גני החיות המודרניים ומצבם המורכב. את התואר הראשון עשיתי במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית משם המשכתי לתואר שני שעסק בהיסטוריה של גני חיות בצפון אמריקה ואירופה באוניברסיטת רייגנסבורג שבגרמניה. ניסיון זה הביא אותי לספר זה שבו אני בוחן מה מניע אנשים להקים גני חיות בארץ ובעולם וכיצד רעיונות, אנשים ובעלי חיים נעים בין יבשות, בין מדינות וערים ומייצרים נקודת מגע ייחודית, לא בנאלית ומרתקת.