"יחד ננצח" – העם צועק את שחסר לו?
כחלק מפרויקט הפרסום של "לדבר אחרי 7 באוקטובר", גיליון של עיונים בשפה וחברה, פרופ׳ ורד ויניצקי סרוסי מהאוניברסיטה העברית כותבת על התגלגלות הביטוי "יחד ננצח" לאורך חודשי המלחמה. הניתוח של "יחד ננצח" מנסה לעשות שני דברים. האחד ענינו בפיענוח ההקשר ההיסטורי-פוליטי-חברתי של השימוש בסיסמה הזו, מגלגוליה ההיסטוריים והחברתיים וזליגתה ממרחב למרחב. השני מצביע על היות השימוש התכוף בסיסמא כמזהה את מה שחסר.
תמונה ראשית – גלויה של שושקה (זאב אנגלמאיר).
"מה יחד ננצח מה, אני רוצה לדעת אם יש לי איפה לשים את האוטו", כותב גולש בתגובה לשלט מואר בתל אביב, שבמקום להציג את מצב התפוסה של מגרש החניה מקרין את הסיסמה "יחד ננצח" בשנה האחרונה. אי שם בינואר 2024, עוד כשמדדנו את המרחק מהחטופים ומתחילת המלחמה בשתי ספרות של ימים, פנו אלי תמר, מיכל ועמרי עם הצעה שאי אפשר היה לומר לה לא. גם לא רציתי. ראיתי בהזדמנות לכתוב על צמד המילים המנצח "יחד ננצח" זכות גדולה וגם שחרור מהיום יום. באופן פרדוקסלי, בכתיבה על מילות המלחמה היה משהו שאיפשר שלא לחשוב עליה לכמה שעות, לעשות הזרה, להתרחק, להיות הסוציולוגית של האירוע. המבט הזה כבר הציל אותי בעבר מכמה סיטואציות שהבולטת בהן עבורי היתה חווית האשפוז כיולדת בבית חולים בישראל. הודיתי אז לגופמן שלימד אותי על מוסדות טוטאלים, כשבית החולים התעקש לנהוג בי כאילו אני התינוקת ולא כאילו ילדתי תינוקת.
ואולם, מעבר לחסד של רגעי ההתנתקות, העצירה על המילים, היא בפועל עצירה על התרבות שלנו מזוית שהיא לא הזווית הרגילה במחקר שלי. בדומה לכתיבה של מאמרי דעה לעיתון, וראיונות לתקשורת, בכתיבת המסות הקצרות על הכאן והעכשיו עם הרקע שלנו, יש רענון, ויש גם הזדמנות לשוחח עם הקהילה שלנו בישראל. ויש לכך ערך רב. כאן עולה הויכוח הראוי על הערך המדעי של הסוציולוגיה שכזו, של התגובה המיידית שנשענת על הידע והמתודה שרכשנו עם השנים אבל חסרה את אורך רוח הנדרש במדע, וחסרה את הבדיקות הקפדניות שלא יכולות לעמוד בקצב הנדרש לכתיבה המהירה על העכשיו. אולי בעתיד נקרא לזה now studies. שום כתיבה מהסוג הזה לא יכולה ולא צריכה להתחרות עם המדע כפי שאנחנו מבינים שצריך לעשות וכפי שאנחנו נלחמות שיתנו לנו לעשות. אבל בהקשר הזה זה גם עלינו וזו האחריות שלנו כחוקרות – לכתוב את המסות האלה, ולדעת את המגבלות שלהן.
וכך, "יחד ננצח" שלי מנסה לעשות שני דברים. האחד ענינו בפיענוח ההקשר ההיסטורי-פוליטי-חברתי של השימוש בסיסמה הזו, מגלגוליה וזליגתה ממרחב למרחב, ועד כדי ניכוסה על ידי מחנות פוליטיים מנוגדים ומעברה מהקשר אותנטי למרחב של הומור, סָטירה, וכעס שמבין שמשתמשים בו לצרכים זרים ושהוא טקסט ריק מתוכן. השני מצביע על היות השימוש התכוף בסיסמא כמזהה את מה שחסר.
ראשית השימוש בסיסמא ב- 1941 (8 באוקטובר!) עת מתכנסת ועידת המתנדבים ושליחי החיילים העברים בתל אביב כדי לעודד גיוס למלחמה באירופה. לקראת סיום האירוע פנה המגייס אל יהודי הגולה, שכמובן לא נכחו באולם, ואמר: "יהודים בגולה! יום התגשמות חזוננו קרוב לבוא, אחים אתם לנו. יחד ננצח". כבר אז, ובהינתן האיום וסדר הכוחות אפשר היה לתהות על הבחירה בסיסמא. לימים תתגלגל מטבע הלשון ימינה ושמאלה ותנכח בזירות לאומיות, פוליטיות ותרבותיות שונות, כולל ביחס לעזה: באוגוסט 2014, במהלך מבצע "צוק איתן", הוציאה הזמרת שרית חדד את השיר "יחד ננצח". הסיסמה גם עמדה בלב קמפיין תמיכה של ההסתדרות הציונית העולמית, ובאחד משיאיו נתלה דגל ישראל ושלט ענק שעליו כתוב "יחד ננצח" על גבעה המשקיפה לעבר עזה. בקמפיין החיסונים נגד הקורונה השתמש ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בסיסמה בפנייתו אל הציבור: "זה [החיסון] נותן לנו תקווה… יחד ננצח את הקורונה".
ואולם עיקר השימוש במטבע הלשון הזה הוא בשלושה אירועי מחאה: המחאה החברתית ב-2011, מחאת בלפור ב-2020 והמחאה נגד ההפיכה המשפטית ב-2023. טבח 7 באוקטובר הוליך את "יחד ננצח" לזירות שימוש נוספות, והוא מטולטל כמו החיים שלנו בין ראש הממשלה והקואליציה שלו ובין ארגוני החברה האזרחית שהתגייסו לסייע לצבא ולמפונים בהיעדרה של המדינה בתחילת המלחמה. כבר ביום המקולל, בשעה 11:17 בבקר, כשאנשי ונשות העוטף החזיקו בידיות הממ"ד והמתינו לכוחות הביטחון ומֵתיהם לפניהם, יוצא דף המסרים שמועבר על ידי מטה ההסברה הלאומי לשרים ובו מופיעה הסיסמה "יחד ננצח". הדף הודהד בערב על ידי משרד ראש הממשלה. באותו היום פרסם ארגון "אחים לנשק" (המזוהה עם המחאה) באתר הפייסבוק שלו את המשפט "אנחנו מחזקים את התושבים ומתפללים לשלום הנפגעים, יחד ננצח" (7.10.2023). מאותו רגע ואילך הופיע הצירוף הלשוני "יחד ננצח" בנאומים של ראש הממשלה ושריו וגם במסרים של גופים מסחריים כמו ערוץ 12, שמשתמש בו ככיתוב קבוע למסך החדשות, או בחנויות התולות שלטי "יחד ננצח" בחלון הראווה כמעין תו-תקן לאזרחות טובה בעת מלחמה (ואולי תרצו גם לקנות מאיתנו משהו).
עם הזמן מחלחלת ההכרה שהסיסמה משמשת למטרות ציניות ומסחריות. הבנה זו מעוררת תגובות שיש בהן אירוניה, הומור ואפילו כעס. וכך עמוס בידרמן, הקריקטוריסט של "הארץ", הציג את חלוקת התקציב על-ידי הממשלה בזמן המלחמה בווריאציה: "ביחד נתקצב", כשהוא הציג את שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', פותח את כספת ההון הישראלי ומחלקו לחרדים, למתנחלים ולשר התפוצות עמיחי שיקלי. "ארץ נהדרת" זיהתה אף היא את הסנטימנט הביקורתי והעלתה מערכון שבו שמונה ישראלים ומהגר עבודה מתוודים על "ההתפכחות" שלהם בעקבות הטבח ומסתיים ב"יחד נתפכח".
שאלת התכיפות שבה הסיסמה הזאת מאומצת בישראל מעידה על עניין נוסף שהוא הציר השני במסה זו: הסיסמא "יחד ננצח" מעידה על סימון הדבר שכמהים לו. החשיבות בהאזנה למילים בתרבות היא לא בהכרח בשל מעמדן המרכזי כמייצגות תופעה חברתית קיימת אלא דווקא בשל היותן מסמנות את ההיעדר. בישראל, למשל, אין צורך לצעוק את צמד המילים "ערכי המשפחה". המשפחה היא גורם חזק בחיים ובתרבות הישראליים. לעומת זאת מטבע הלשון הפופולרית "שלום וביטחון" מעידה על העובדה שהביטחון לא קיים והשלום רחוק. "יחד ננצח" ממלא באופן דרמתי פונקציית שיח דומה. היחד הישראלי מפורק זה שנים רבות (אם אי פעם היה יחד כזה), והתרבות הפוליטית היא תרבות של קיטוב ואפילו של שנאה. השלכת ביצים על אביה של התצפיתנית החטופה לירי אלבג בעת שהפגין ליד סניף הליכוד בנתניה השבוע היא רק דוגמה אחת מני רבות, ורק מהשנה האחרונה. מי שמתבסס על פילוג ועל שיסוי וביזוי לא יכול להתפלא שהשימוש ב"יחד ננצח" נהפך במהירות לאירוני. מאיר אריאל ניסח את הרעיון במדויק באלבום שיצא בשנת 2000: "אדם צועק את שחסר לו… חסר לו יחד צועק יחד". וכשחסר לאומה וכשהיא לא בטוחה ש"יחד ננצח", היא צועקת "יחד ננצח".
*
תודה חמה לעוזרת המחקר שלי מיה פוגל, למיכל קרבאל-טובי ועמרי גרינברג שחשבו איתי ולכל אלו שממשיכים לשלוח לי מקומות ורגעים שבהם הם נתקלים ב"יחד ננצח". מתנה שלא מפסיקה לתת.
לקריאה נוספת: