על פרפורמנס ומחאה – דוגמת השוטרת אז-אולי
רוני אוהד כותבת לבחברת האדם על השוטרת אז-אולי, כדוגמא לשילוב בין אומנות, פרפורמנס ומחאה בירושלים. הניתוח מבוסס על עבודת הדוקטורט של אוהד, אותה היא כותבת במסגרת המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, בהנחיית פרופ׳ לואיז בית-לחם וד״ר גילי המר:
צילום תמונה ראשית: יאיר מיוחס.
עבודת הדוקטורט שלי עוסקת בניתוח אירועי אמנות תלויי מקום בעיר העתיקה בירושלים וסביבתה, באזור הקרוי ״האגן הקדוש.״ מרחב זה רווי במאבקים של ניכוס וזהות – וגם בתיירים. המשמעות ההיסטורית והדתית של העיר העתיקה מזמינה אליה מיליוני תיירים בשנה ומקיימת בתוכה מגוון שפות, תרבויות ודתות. מורכבות זו מעודדת אמנים שונים ליצור ולבטא את השקפתם על ירושלים. ביניהם פועלים אמנים היוצרים מופעים תלויי-מקום המתייחסים לדינמיקת הכוח הפוליטית המקומית. מתוך מקרי הבוחן במחקרי, דמות מרכזית אחת מציגה תמונה ביקורתית במיוחד של כוחות הביטחון.
השוטרת אז-אולי, הופיעה לראשונה בהפגנות בבלפור שהתקיימו בין יוני 2020 למאי 2021 להדחת ראש הממשלה. סקרנית לשמע קולות המחאה שהדהדו ברחובות, נמשכה השחקנית להשתתף במפגן ולהיות קול אחר. לבושה במדי משטרה מאולתרים, נעלי צבא גדולות במיוחד, פאה מתולתלת, מדבקות לב ואף אדום, היא נעמדה כחיץ בין כוחות המשטרה לבין המפגינים. בנוכחותה, פנתה לליבם של הנוכחים בבקשה לעצור את האלימות. מאז הופעתה בהפגנות בבלפור, היא הופיעה בהפגנות של חרדים ובהפגנות השבועיות בשכונת שייכ ג׳ראח (الشيخ جراح) בירושלים. מדי פעם, לבושה במדי צבא, היא גם נוכחת בפעילויות צבאיות בדרום הר חברון. במהלך עבודתה היא נעצרה פעם אחת, עוכבה והותקפה פעמים רבות. כמו כן, תגובות הקהל כלפיה מגוונות – חלק מהקהלים מקבלים אותה כדמות לגיטימית בהפגנות, וחלק לא.
השם המלא והשיוך של השוטרת הוא: השוטרת אז-אולי, יהיה יותר טוב; משטרת ישר אל-הלב. שם המשטרה דומה מבחינה פונטית וקולית למשטרת ישראל. שמה הפרטי אז-אולי, מהדהד את דמותו של "השוטר אזולאי", גיבור הסרט בבימויו של אפרים קישון (1971), המתאר את האתגרים במילוי תפקידו של שוטר זוטר לאור אופיו טוב הלב. משחק המילים של אז-אולי וההדהוד לדמותו של אזולאי, סודק את מעמדה של המשטרה, ומבליח פנימה אלמנטים משחקיים ותרבותיים. החזית המלוכדת והמאיימת של השוטרים נשברת באמצעות הופעתה של ליצנית לבושת מדים; כאשר היא עומדת לצד השוטרים, היא מסייעת למפגינים בכך שהיא מתנגדת לפעולות המשטרה.
״… זה מה שאני מנסה לעשות. לפרק את הנרטיבים שלנו, שלא זזים ולא זזים. ואתה רק נעמד במקום הנכון ובזמן הנכון והסיפור, אין לו אין לו בשר יותר. כאילו מי זה השוטרים, מה הכוח שלהם? מי אמיתי? אני או הם? זה בלי לעשות כלום בעצם. … זאת אומרת אני תמיד בעניין של לפרק את המרחבי כוחניות. … פתאום אהה דמות שהיא רכה והיא לא נאבקת, להפך, היא עם, וזה הכוח שלה. היא לא נגד אף אחד. היא עם, אני אתכם״ (מתוך ראיון, 22.08.2022).
מכיוון שרוב האזרחים הישראלים משתתפים בשירות צבאי כלשהו, בחירתה של השחקנית להשתמש בדמות השוטרת קושרת אותה למציאות המקומית המעורערת ומהווה נקודת השקה למרבית המשתתפים. כמו כן, בעוד שקבוצות פוליטיות/חברתיות/דתיות הסובלות מדיכוי ועוולות מערכתיות מודעות לאלימות של כוחות הביטחון, לאחרונה אלימות זו מופנית גם כלפי קהלים רחבים יותר שאינם רגילים להיות קורבנות של המשטר. על כן, השימוש בדמות שוטרת מעורר שיח בנוגע לתפקידם של השוטרים בחברה ומעלה ביקורת כלפי התנהלותם אל מול האזרחים והמפגינים.
בפעילותה, השוטרת אז-אולי ממקמת את עצמה בסכסוכים צפויים, ומציבה את עצמה כמחסום אנושי בין האזרחים לכוחות הביטחון. היא יוזמת דיאלוג המאתגר את מבנה הכוח המוכר כאשר היא ניגשת ומתגרה בשוטרים בשאלות כמו "מה מניע אותך, מה המטרה שלך?". היא מכריחה אותם להכיר באלימות שלהם טרם הפעולה או בעודם מבצעים פעולות אלימות כלפי מפגינים. על אף היותה סמל להתנגדות, המבקרת ומאתגרת את כוחות הביטחון, הופעתה ופעולותיה הליצניות מאפשרות לה להיות בלתי מזוהה עם אף צד: היא דומה למשטרה, אך שונה ממנה באופן קומי; מה שהופך את נוכחותה למוכרת אך לא מפחידה.
המפגשים הראשונים של השוטרים עם השוטרת לוו בתחושת בלבול, התנגדות ולגלוג. ליצנית העומדת לצידם ומלווה אותם בכל צעד היוותה מבחינתם מחזה משעשע ולא מאיים. אולם במאחר שהייתה במרחבי המחאה והתערבה גם ברגעים אלימים, הפכה השוטרת לגורם מפריע והיא אף חוותה התנגדות אלימה כלפיה. יחד עם זאת, בראיון עמה, סיפרה השוטרת כי נוכחותה העקבית יצרה היכרות עם השוטרים שלעיתים היוותה מנגנון הגנה עבורה – ההיכרות האישית יצרה עבור שוטרים מסויימים קושי להפעיל נגדה אלימות.
הבחירה להשתמש בדמות של שוטרת מעידה הן על המשמעות של אכיפת החוק עבור האזרח, והן על רצונה של השחקנית ליצור שינוי בתפיסתם של דמות השוטר במציאות היום-יום. פנייתה של השחקנית לציבור באמצעות דמות זו מעידה על רצונה לערער את הסדר הקיים ולאתגר את חלוקת הכוח המוכרת. וכן, נוכחותה במרחב הציבורי מזמינה תגובות – לעתים חיוביות ולעתים שליליות ואלימות. כך או כך, תגובות אלו עשויות להוביל לשינוי פרספקטיבה.
השוטרת אז-אולי מודעת לסצנה הדרמטית שהיא יוצרת ופועלת בה. בעוד פעילים (אקטיביסטים) אחרים מנסים להעלות מודעות לעוולות באמצעות דיבור ישיר על הנושא או פעולה מעוררת עניין, השוטרת מציבה עצמה במרחב הציבורי, למען שינוי תפיסתי באמצעות נראות וחוויה תאטרלית. המפגשים שלה עם כוחות משטרה וצבא מרמזים על הזדמנות להתבוננות עצמית: בפניהם מוצגת מראה מעוותת ומאתגרת של עצמם בתחפושת, המקדמת שאלות כמו מה הם עושים שם, למה הם נוכחים ואיך הם פועלים. הסכמתם של נציגי כוחות הביטחון להתמודד עם שאלות מאתגרות אלו, מעביר אותם מצד של התנגדות והתעלמות מהן להכרה ואינטראקציה עם הדמויות.
#סרט על פועלה של השוטרת מוצג בימים אלה בפסטיבל הקולנוע ירושלים.