אנתרופולוגיה לשבת

"מה זה בכלל אתנוגרפיה היסטורית ואיך עושים את זה?" זו פחות או יותר השאלה שעלתה לניר רותם (האוניברסיטה העברית) במהלך עבודת הדוקטורט שלו כאשר הוא החל לחשוב על המתודה בה ישתמש. הוא ידע בעיקר שהוא עובד על מקרה שהוא היסטורי אבל רצה לחשוב עליו אתנוגרפית. מבחינתו, בסופו של דבר, מדובר באימוץ נקודת המבט האתנוגרפית לצורך ניתוח של מציאות חברתית-תרבותית שנעוצה בעבר והגישה אליה מתווכת באמצעות מקורות מסוגים שונים. במאמר מתאר רותם את הדרך שהובילה אותו לשיטת המחקר הזו ומשרטט מעין מדריך נבוכים ראשוני לגישה:

הסיפור של מאמר זה מתחיל בראשית ימי הדוקטורט שלי. למעשה, עוד בשלב ההגשות לצורך הקבלה ללימודים ידעתי שברצוני לבחון את הקשר בין הומנטריזם, פיתוח בין לאומי וזכויות אדם. מהן נקודות ההשקה, נקודות השוני, וכיצד כל זה בכלל קרה? מצד אחד, פעילים בשדה ההומניטארי מדגישים את הנבדלות שלהם, את היותם ניטרליים. מצד שני, היה ברור שקיימות נקודות השקה, ומעבר לכך, שההיסטוריה של השדות החברתיים השונים האלו משיקה בצורה כזו או אחרת.

על מנת למקד את המחקר החלטתי לעבוד על המקרה של נציבות האו"ם לפליטים (UNHCR) ותוך כדי קריאה ועבודה על הצעת המחקר הלך והתבהר עבורי שהמחקר יהיה בעל אופי היסטורי. פשוט לא הצלחתי למצוא מרואיינים שיכלו לספק לי פרספקטיבת אורך מספקת – אחרי הכול, הסוכנות הוקמה בשנת 1950 ואותם אנשים שליוו אותה בימיה הראשונים כבר לא היו בין החיים. מהרגע שהבנתי שהעבודה האמפירית תהיה בעלת אופי ארכיוני, עלתה השאלה של איך עושים את זה. אחד מהמנחים שלי במיוחד דחף אותי להתמודד עם השאלה כיצד אנתח את הנתונים: האם אשתמש בניתוח תמות, ניתוח שיח, בחינה יותר כמותנית או דווקא איכותנית וכו'. עם רקע בעבודה אתנוגרפית ומתוך רצון להעמיק בסיפור האיכותני, היה לי ברור שברצוני לחשוב על המקרה שלי כאתנוגרפיה היסטורית. השאלה הבאה שעלתה בי היתה – מה זה ואיך עושים את זה? וזה בדיוק מה שהמאמר בא לעשות.

המאמר אתנוגרפיה היסטורית: המאפיינים המרכזיים והמסע לפני, תוך כדי ואחרי השדה הארכיוני מתבסס על "טבילת האש" שלי ומיועד לספק הצצה ראשונית לגישה איכותנית זו. המאמר בנוי משני חלקים מרכזיים – בראשון אני סוקר עבודות שהשתמשו באתנוגרפיה היסטורית על מנת לאפיין גישה זו, ובשני אני מספק תובנות שמטרתן לסייע לחשוב ולהתארגן לקראת שלבי העבודה המחקרית עצמה.

מאפיין מרכזי אחד של אתנוגרפיה היסטורית הינו קנה המידה ההיסטורי. עד כמה רחוק הולכים בזמן? ישנן עבודות שבוחנות את העבר היחסית קרוב ובמקביל בוחנות תהליכים בהווה שמתכתבים עם תהליכי אורך אלו. מדובר בביקור היסטורי שמטרתו לבחון את התהליכים שמחברים בין העבר להווה. כמו שבן יהודה (2009) ניסח זאת, להיות עם רגל אחת בעבר והשנייה בהווה. אחרים בוחנים תהליכים חברתיים שנעוצים בעבר הרחוק יותר, מבלי שיש קשר תהליכי ברור להווה.

מאפיין מרכזי שני הוא השימוש במגוון מקורות. בדומה לאתנוגרפיה רגילה שמשלבת בחינה של מגוון מקורות, גם האתנוגרפיה ההיסטורית נוטה לשלב חומרים מסוגים שונים. ההבדל הוא באופי הרטרוספקטיבי שלהם. כך, ישנן עבודות שמתמקדות בניתוח של מכתבים או רשמים היסטוריים שהועלו על הכתב, ואחרים משלבים מגוון רחב של מקורות כדוגמת תיעוד עיתונאי, ניתוח מסמכים, מידע דמוגרפי, יומנים ועוד. 

בעוד שיש מגוון מקורות רחב והעבודה מסתכלת על העבר הקרוב או הרחוק, מכנה משותף הוא שהיא מתבצעת "בשדה." לא מדובר בהכרח בשדה פיזי, כמו באתנוגרפיה רגילה, אלא תפיסת זירת המחקר כשדה. מבחינתי הארכיון היווה צוהר לשדה, ודרכו יכולתי ללמוד על עולמות חברתיים. הארכיון בתורו תומך היטב בעבודה הדינמית שמאפיינת את האתנוגרפיה, בה יש תהליך מתמשך ותנועה בין גילוי ממצאים ופירושם. 

לבסוף, מאפיין שלישי ומשמעותי של עבודה מסוג זה הינו תפקיד התיאוריה. בקצרה, בגלל סיבות מבניות – הצורך לדעת מה מחפשים בארכיון – אתנוגרפיים היסטוריים יטו לאמץ נקודת מבט דדוקטיבית או אבדקטית. רצונם לפתור פזל אמפירי מסוים יניע אותם להתחיל את מחקרם, וגם אם הם לא יתמקדו בבניית תיאוריה, התיאוריה תנחה אותם משלבי המחקר הראשוניים.

בחלק השני של המאמר אני צולל לשלבי המחקר השונים. למרות שאיסוף וניתוח הנתונים יכולים להתקיים במקביל, ופעמים רבות הניתוח יוביל להמשך איסוף הנתונים, יש יתרון אנליטי בחלוקה לשלבים. כמו כן, בכל אחד מהשלבים ישנם שיקולים רבים ובלתי אפשרי לכסות את כולם. לפיכך, בכל חלק התמקדתי בסוגיה שהייתה רלוונטית בעיני.

תרם היציאה לשדה – בחלק זה אני מתמקד בתפקיד התיאוריה והספרות שמשמשים "מפה" במונחיהם של Timmermans & Tavory (2022). באופן זה ניתן לגבש נקודת מבט תיאורטית שמספקת רקע רחב להבנת המקום האתנוגרפי – התופעה הספציפית אותה אנו חוקרים בהקשרה הרחב. בעבודה שלי גיבשתי טיפוסים אידיאליים שסיפקו לי דרך לבחון את התופעה האמפירית, השינויים שחלו ב UNHCR וזאת מול הידע הרחב מהספרות. תוך כדי קריאה גם הבנתי שהסוגייה של גבולות בין שדות חברתיים לא זכתה להתייחסות מעמיקה ומהווה פער אותו הספרות עוד לא מילאה. באופן זה ׳גבולות השדות׳ נהפכו למוקד המסע התיאורטי-מתודולוגי (Zerubavel 2021) שלי.

ארכיון נציבות האו"ם לפליטים, ז'נבה

בשדה עצמו – מה זה השדה במקרה של אתנוגרפיה היסטורית? היות ומושג זה יכול לעורר משמעויות שונות עבור אנשים שונים, בחרתי להתמקד במיקום הפעיל של האתנוגרפיים בזמן איסוף הנתונים. מול התפיסה המעט רומנטית אודות תגלית מקרית בארכיון – ישיבה ארוכה שמובילה למציאת האקדח המעשן – אני גורס כי "ניסיון מודע" (Tamboukou 2016) הינו חשוב לא פחות ואף יותר. כאן יש חשיבות לאקטיביות, שחייה בחומר שמאפשרת לקיים בחירות מודעות. דהיינו, שליטה רחבה בחומר הרקע מאפשרת בסופו של יום להפריד בין התפל לעיקר. לדוגמה, במהלך הביקור שלי בארכיון הארגון בז'נבה, הבנתי שתיקים רבים שהזמנתי היו בלתי רלוונטיים עבורי. הם תויגו בארכיון תחת "זכויות אדם" אבל בפועל הכילו מידע יבש על אשרור של אמנות על ידי מדינות שזמין בקלות ברשת. לשמחתי תיקים אחרים התגלו כמשמעותיים בהרבה. כך, תיעוד הישיבות השנתיות של הארגון אפשר לי ללמוד על הלך הרוח של בכירי הארגון וכיצד זה השתנה לאורך השנים – מה היה הצורך בישיבה, הנושאים שעל הפרק וכדומה. תוך כדי גם הבנתי את החשיבות של מסמכים ספציפיים אשר פורסמו באופן רציף שנה אחר שנה. קריאה מעמיקה בחומרים אפשרה לזהות דפוסים ושינויים – כיצד פרויקטים שקשורים לפיתוח נכנסו לעבודת הארגון באפריקה בשנות השישים ולאחר מכן נעלמו לגמרי מהשיח של הארגון עד לשובם שוב בשנות השמונים. ממצא הוביל לממצא, אך להבדיל ממקריות גמורה, היכולת שלי לזהות במה כדאי להתמקד נבעה בחלקה הגדול מהיכרות מוקדמת עם תחום הידע.

בחזרה לשולחן העבודה – מה עושים עם כל החומר הזה ואיך בכלל מתמודדים עם סיפור היסטורי? בהתחלה התחלתי בקריאה צמודה של כל המסמכים שאספתי וקידוד שהסתמך על הטיפוסים האידיאליים שגיבשתי. אבל די מהר הבנתי שקידוד של 10,000 עמודים יהיה משימה לא ריאלית. הפתרון שלי היה לפנות לאינדוקס. הכוונה היא להסתכל על יחידות טקסט גדולות יותר, כגון פסקה או סדרה של פסקאות, ולא משפטים. באופן זה ניתן לעבור בקריאה מהירה על הטקסט ולסמן מקטעים רלוונטיים אליהם ניתן לחזור בהמשך לצורך העמקה. כדי להתמודד עם הממד ההיסטורי, הצורך לשמור על כרונולוגיה, ארגנתי את החומרים לפני שנה, ועברתי עליהם באופן זה. באופן זה ניתן לראות את הסדר התהליכי, מה היו נקודות המפנה בעלילה וכדומה. לאחר זיהוי הכרונולוגיה ההיסטורית, ניתן לבסס קידוד-טמפורלי. מדובר ב"קידוד-על" שלוכד את השינויים שחלו לצד הקידוד הנושאי. שילוב טכניקות אלו מאפשר לצלוח את המשימה של היכרות עם הממצאים, ומכאן ביסוס היכרות מעמיקה עם השדה והסיפור שצפון בתוכו.

לסיכום, אתנוגרפיה היסטורית מזמינה אותנו האתנוגרפיים לחשוב בצורה אתנוגרפית על מציאות חברתית-תרבותית היסטורית. אנו נעזרים במגוון של חומרים על מנת לגעת בתופעה שממוקמת בעבר, ועושים זאת בצורה דיאלוגית שמשלבת הישענות על הספרות מצד אחד ועל החומרים האמפיריים מצד שני.

המאמר המלא.

עוד על עבודתו של רותם: