מגוון ביולוגי ומגוון תרבותי
״הדמיון בין אזהרותיהם של ביולוגים מפני אובדן מגוון המינים ואזהרות האנתרופולוגים מפני אובדן המגוון התרבותי הוא מדהים״.השבוע ציינו גם את יום המגוון הביולוגי וגם את היום העולמי לגיוון תרבותי – אבל האם יש קשר ביניהם, ואיך זה קשור לאנתרופולוגיה? בעזרת מאמר של האנתרופולוג תומאס היילנד אריקסון קושר לירון שני בין שני המועדים האלו, מצביע על הסכנות באובדן המגוון הביולוגי והתרבותי, אך גם מראה את הסכנה בשימור מגוון מסויים בלבד:
צלם: Blake Everson/Originpng
השבוע ציינו (22.5) את יום המגוון הביולוגי, ואתרי החדשות מתמלאים, בין הדיווחים על המלחמה והמחאה, גם בסקירות של הדוחות האחרונים על כך ש״הטבע הישראלי הולך ונחלש״, ו״הפרפרים, העופות והזוחלים נעלמים, והמינים הפולשים משתלטים״.
אבל השבוע גם ציינו את היום העולמי לגיוון תרבותי ולדיאלוג ופיתוח (21.5), שנוסד כחלק מההצהרה של האסיפה הכללית של האו״ם ואונסק"ו בנושא גיוון תרבותי ב- 2001, וגם כאן היו אירועים וכתבות בנושא.
למרות שאלו שני ימים נפרדים, ניתן למצוא קשר ביניהם. ובעיקר, כיצד המגוון הביולוגי, כמו גם התרבותי, נמצאים בסכנה חמורה. במאמר שתורגם לעברית ב׳אלכסון׳ משווה האנתרופולוג הנורווגי תומאס היילנד אריקסון בין המגוון הביולוגי המצטמצם למגוון התרבותי שהיה קיים ונעלם. לטענתו:
״…הדמיון בין אזהרותיהם של ביולוגים מפני אובדן מגוון המינים ואזהרות האנתרופולוגים מפני אובדן המגוון התרבותי הוא מדהים. בשני המקרים, המודרניות – או אולי הגלובליזציה – היא הסיבה העיקרית לאובדן. זהו מסלול כפול שכדאי לבחון כי הסיבות העיקריות לאובדן בשני המקרים הן זהות.
בנוסף, את אובדן המגוון, בין אם הוא תרבותי או ביולוגי, ניתן להבין כתופעה אחת: העולם הופך לשטוח יותר, מורכב פחות ובעל אפשרויות מעטות יותר….״
מגוון ביולוגי מוגדר כסה״כ המערכות האקולוגיות, על שפע הצמחים והמינים הביולוגיים שבהן. אחת מהנחות היסוד המרכזיות כיום במדע, היא ככל שהמערכת מגוונת יותר ושיש בה יותר מינים שונים, כך היא עמידה יותר לאירועי קיצון, שינויים דרמטיים ומשברים. אובדן המגוון הביולוגי (הנמדד בקצב הכחדת מינים), מוגדר היום כאחד מתשעה גבולות פלנטריים שחצייתם תסכן את המשך הקיום האנושי (יחד עם משבר האקלים, הזיהום הכימי, החמצת האוקיינוסים ועוד), כאשר יש רבים הטוענים שהוא כבר נחצה.
ישנם מחקרים אנתרופולוגים רבים (ראו בתגובות), אשר בוחנים את הממדים החברתיים של אובדן המגוון הביולוגי – בחקלאות, בתיירות, בשמירת טבע, בהשפעות המינים הפולשים, בזהות תרבותית וחברתית וגם על הוויכוחים בתוך המדע סביב נושאים אלו.
דוגמא קטנה לכמה אנחנו תלויים במגוון הביולוגי: מבין מאות אלפי מיני הצמחים שזוהו על פני כדור הארץ, רק כ7000 שימשו את בני האדם לצרכי מזון לאורך ההיסטוריה. אבל כיום בעידן הנוכחי, (או עידן אנתרופוקן – עידן האדם), כמעט 75% מן המזון שלנו מורכב מכ-12 סוגי צמחים וחמישה מינים של בעלי חיים. אם אחד או שניים מאלה ייעלם, התוצאה תהיה משבר או רעב.
המגוון הגנטי ביבולי מזון רבים צומצם בכוונה כדי להגדיל את התפוקה וליצור הרבה יותר מזון. זה הביא ברכה והציל רבים מרעב, לפחות בטווח הקצר, אבל הדבר כרוך בתופעות לוואי אקולוגיות, מוכרות ושאינן מוכרות, וגם בצמצום האפשרויות העתידיות. כיום מושקע מחקר רב בניסיון להחזיר מינים אבודים למזון שלנו ולהרחיב את המגוון הביולוגי והגנטי שלו.
גם המגוון התרבותי שלנו הולך ומצטמצם. שפות רבות נעלמות מן העולם ועמן, עולמות תוכן שלמים של תרבויות שאבדו. זוהי תופעה שאנתרופולוגים תיעדו וכתבו עליה מתחילתה של הדיסציפלינה, כאשר חלק מרכזי בפועלם של אנתרופולוגים רבים היה ״אנתרופולוגיה של הצלה״ – לתיעוד, שימור ותחזוק חלק מהמגוון התרבותי שהולך ונעלם, ככל שהתרבו הכיבושים, הגלובליזציה והאחדה התרבותית.
בהמשך לסכנות של אובדן המגוון הביולוגי, טוען היילנד אריקסון: ״…בנוגע לתרבות ושפה, ניתן לטעון כי אם כולם יילמדו אנגלית, כולנו נוכל לתקשר זה עם זה, אבל ישנם דברים שלנצח לא ייאמרו. השפה הופכת לפלטפורמה כמו מערכת אקולוגית של מטע המבוסס על גידול יחיד. המקבילות הלשונית של מערכת אקולוגית דוגמת יערות הגשם הולכות ונעלמות, בעת שהשפה הולכת ומתפתחת באותו אופן שבו מתפתח מטע…״
״… מאז הקמת התנועה לשמירה על איכות הסביבה ובמקביל התמסרותם של האנתרופולוגים המוקדמים לתיעוד ״תרבויות נעלמות״, הנראוּת של טביעות הרגל האנושיות וההומוגניזציה של התרבות הכלל העולמית הואצו דרמטית. האיומים על השונות הביולוגית והתרבותית גם יחד הם עתה גדולים יותר ומבשרים רעות. הסיבות העיקריות הן התפשטות המדינה וכוחות השוק, ואת התוצאות ניתן לתאר, בשני המקרים, כאובדן של גמישות. בכל פעם שנכחד זן של חרקים, או כששפה מאבדת את אחרון דובריה מלידה, הביוספרה מאבדת אפשרויות…״
אך היילנד אריקסון מצביע גם על הסכנות הקיימות בנסיון להציל ולשמר מינים ותרבויות מסוימות על פני אחרות, כאשר כיום האו״ם וסוכנויות אחרות, מתגאים במגוון תרבותי ובו זמנית קראו לאמות מוסר גלובליות. כלומר, מבחינתם, יש לעודד את כולם להיות שונים ומיוחדים, אבל רק כל עוד הם פועלים על פי כללים מקובלים, כלומר כללי המוסר המערביים. הם חייבים להפוך לדומים כדי שהייחודיות שלהם תהיה לגיטימית.
באופן דומה למגוון התרבותי החדש, הוא מראה כיצד המגוון הביולוגי נשמר בפארקים לאומיים, גני חיות ובנקי זרעים: ״אבל מחוץ למתחמים אלה, הנטייה ברורה מאוד. אובדן המגוון אינו מוטל בספק, גם מבחינה תרבותית וגם מבחינה ביולוגית… ההשפעות לטווח ארוך עלולות להיות קטסטרופליות משום שאנחנו מאבדים את הגמישות שתידרש לנו כדי לפתור את האתגרים שמציב בפנינו האנתרופוקן, ובעיקר שינוי האקלים והרס הסביבה..״.
אז חשוב לציין את המגוון, אבל חשוב גם להבין איזה מגוון אנחנו מציינים, ומה הוא צריך לעבור על מנת להיות מוכר כ׳ראוי לשימור׳.
המאמר של היילנד אריקסון ועוד חומרים בנושא, בתגובות.
המאמר באלכסון