מהו תפקידם של סוציולוגים ואנתרופולוגים בזמן המלחמה?
פרופ' אורלי בנימין, נשיאת האגודה הסוציולוגית הישראלית בטור מיוחד לבחברת האדם על תפקידם של חוקרים חברתיים בעת משבר:
כשמרגרט ת'אצר החלה לרסק את איגודי העובדים באנגליה ולבסס את הסדר הכלכלי-פוליטי שלימים יקרא לו דיוויד הארווי נאוליברליזם, היא קידמה את סיסמת ה- TINA) There Is No Alternative). רבים וטובים באנגליה ובאירופה כולה השתכנעו. לא היתה להם גישה לידע חלופי והם שמחו לשתף פעולה עם השלילה השיטתית של איגודי העובדים עד למצב אליו הגיעו הבריטים כיום: ווריאציות שונות של שביתת איגודי הרכבות מופעלות מאז 2016, כמעט עשור! הציבור סובל לאורך שנים מהתעלמות הממשלה, מהפקרת מערכת התחבורה הציבורית, אבל האחיזה ב- TINA חזקה מכל. אין דרך אחרת אלא להרוס את מערכת יחסי העבודה. ידע על אלטרנטיבה עמד גם בבסיס ה- BREXIT. תומכיו הפיצו אז שמועה שלפיה בריטניה מעבירה כספים לאיחוד האירופי, וכשבריטניה תעזוב, הכספים יוכלו להיות מועברים לשיקום ה- NHS. אין אלטרנטיבה האמינו אז בריטים רבים אלא לעזוב את האיחוד האירופי שגוזל בחמדנותו את האפשרות לשקם את ה- NHS. כיום מעטים חולקים על ההרס בכלל המערכות שהתבסס בעקבות עזיבת האיחוד האירופי. מתוך הדברים האלו אני רוצה להגיב לשאלת תפקידו של האנתרופולוג מול המלחמה בעזה. מובן מאליו שמדובר במניפת תפקידים וביניהם הרס מערכות הבריאות, ההשכלה הגבוהה והחיים בצל מוות קרוב כלכך לאורך תקופה ארוכה כלכך. אבל מנקודת מבטי תפקידם ההיסטורי של האנתרופולוגים, אותם אתנוגרפים בעלי היכולת לחדור לתוך קהילות ולהבינן, תפקידם הוא קידום הידיעה שיש אלטרנטיבה There is an Alternative.
בענין זה ניתן ללמוד שיעור מג'ואן טרונטו שבספרה Caring Democracy התמקדה בהצגת אלטרנטיבה לתפיסה הנאוליברלית. בעוד שלפי הגישה הדומיננטית כיום הדרך הרציונלית היחידה היא שירותים חברתיים המתקיימים על בסיס מינימלי בלבד תוך השקעת המינימום ההכרחי בכוח האדם ובאופן שמחייב בתי חולים ובתי ספר לקושש תרומות, טרונטו טענה יש אלטרנטיבה. היא הציגה סדר דמוקרטי חלופי שמציב במרכזו את מערכות הבריאות, החינוך והרווחה שכל אחת מהן מתייחסת לאינספור הצרכים האנושיים והמענים הולכים ומתפתחים תדיר על בסיס הכרה בצורך, דיאלוג עם המציגים אותו ותקצוב.
באותו אופן תפקידם של האנתרופולוגים, מתוך קרבתם לנקודות המבט של תושבי עזה, לסדוק את טענת ה- TINA. להנגיש לקוראיהם בארץ ובעולם את השותפויות האפשריות, את החזונות המשותפים, את המנהיגויות החלופיות. כיום ברור לכל שחמאס הוא מנהיגות אכזרית שאין לה מקום בעתיד האזור. איזו אלטרנטיבה מתקיימת כיום בעולמם של תושבי עזה? עם מי אפשר לבנות כאן עתיד? מיהו המוכן לראות במוות, בהרס, בהחזקת חטופים, באלימות מגדרית ואחרת, מחירים בלתי ניתנים להכלה? בדרכה של דורות'י סמית' שהציגה את האתנוגרפיה המוסדית שלה כ- Sociology for people, תפקידם של האנתרופולוגים הוא להעמיד Anthropology for people שניתן יהיה לשאוב מתוכה תקווה. תקווה למחר שבו רייצ'ל קורי לא נדרסת על-ידי בולדוזר, ומנהיגויות של שוחרי שלום עובדות יחד לקידום אלטרנטיבה בת קיימא.