פרסומים חדשים

ברכות לאווה אילוז ואביטל סיקרון על צאת ספרן החדש "רגשות נגד דמוקרטיה". הספר, שיצא בהוצאת מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד, עוסק בקשר שבין רגשות, פוליטיקה ופופוליזם. איך רגשות מניעים אותנו במחשבה הפוליטית? ומעבר לזה – איך רגשות מובילים אותנו לפעולה? מוציאים אותנו לרחוב או לקלפי? אילוז וסקרון מתמקדות ברגשות המניעים תהליכים ומשברים פוליטיים, ובפרט בארבעה מרכזיים – פחד, סלידה, טינה ואהבת המולדת. אביטל סיקרון כותבת לבחברת האדם על הספר:

ביום הבחירות בשנת 2015, פרסם נתניהו סרטון שהפך מאז לאיקוני. בפנייה למצביעיו אמר: "שלטון הימין בסכנה. המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי. עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים. רבותיי, לנו אין V15. לנו יש צו 8. לנו יש רק אתכם. צאו לקלפי, תביאו את החברים, את בני המשפחה, הצביעו מחל, לסגור את הפער בינינו לבין מפלגת העבודה, ובעזרתכם ובעזרת השם נקים ממשלה לאומית שתשמור על מדינת ישראל." 

הסרטון הפך לאחד הסמלים המוכרים של הפוליטיקה הפופוליסטית בישראל. ואכן, קיימים בו כמה מרכיבים קלאסיים של פופוליזם: הצגה של הפוליטיקה כמלחמה בין אליטה מניפולטיבית לבין "העם" הטוב וההגון, התייחסות לאיום מפני סכנה מדומיינת האורבת למדינה, ודמוניזציה של קבוצת מיעוט. אך מעבר לאופן שבו סרטון זה ממחיש מאפיינים רבים של הפוליטיקה הפופוליסטית, חשוב לשים לב שהוא גם מנסה לעורר רגשות עוצמתיים: פחד, סלידה ואהבה למולדת. אלה נועדו להשפיע על הצופים בסרטון ולעצב את פעולותיהם בזירה הפוליטית. 

מדינות רבות בעולם, כולל ישראל, חוות בשנים האחרונות משברים פוליטיים שקשורים לעלייתו של הפופוליזם: שחיקה של מוסדות דמוקרטיים, עלייה בפופולריות של אידיאולוגיות לאומניות ואף גזעניות, קיטוב גובר בשדה הפוליטי, עליית קרנם של מנהיגים חזקים בעלי נטייה לסמכותנות, ועוד. על אף המגוון במשברים אלה, ישנם מאפיינים המשותפים לכולם, ואחד החשובים בהם הוא הרגשות שמניעים את התהליכים הללו. הספר "רגשות נגד דמוקרטיה" בהוצאת מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד, שלקחתי חלק בכתיבתו יחד עם פרופ' אווה אילוז, עוסק בארבעה רגשות כאלה: פחד, סלידה, טינה ואהבה למולדת. מטרתנו במחקר הייתה להבין לעומק את הרגשות האלה, ובפרט את השימוש שנעשה בהם בזירה הפוליטית בישראל ואת האיום שהם מהווים עבור מסורות ומוסדות דמוקרטיים. 

כל פרק בספר בוחן רגש אחר מבין הארבעה. ראשית, פחד. זהו רגש ששזור באופן הדוק בהיסטוריה היהודית, שניתן לפרש אותה כהיסטוריה של רדיפה מתמשכת ואיומים בלתי פוסקים. הפרק בוחן את המשקל הכבד שניתן לערך "ביטחון" בישראל, כך שלשמו ניתן להגמיש את שלטון החוק ולהתעלם מזכויות אדם. העיסוק הבלתי פוסק בביטחון וההיסטוריה הטראומטית של העם היהודי נקשרו יחד בחברה הישראלית, והפכו את הפחד לאחד הרגשות העוצמתיים ביותר בשדה הפוליטי. דורות של מנהיגים בישראל הדגישו כי המדינה עומדת בכל רגע בפני איום קיומי, ובהתאם, סימנו את האויבים שמהם יש להיזהר (ושאת זכויותיהם אפשר לשלול) כדי למזער את האיום. נתניהו שיכלל את האסטרטגיה הזו על ידי עיסוק מוגבר לא רק באויבים מבחוץ, אלא ב"אויבים מבית". הסרטון שמצוטט בפסקה הראשונה מדגים כיצד אזרחים פלסטיניים בישראל מסומנים כאיום, ובהתאם גם השמאל, שמשתף איתם פעולה, מוצג כגורם מאיים ובלתי לגיטימי. הספר נכתב לפני אירועי 7 באוקטובר, וקריאת הפרק על פחד לאחריהם היא חוויה דואלית. מצד אחד, הפרק מתמקד בפחד שמקורו בעיקר בדמיון, ולכן לא נותן כלים סוציולוגיים כדי להבין את הפחד הקיומי שבו נתונים אזרחים ישראלים מאז. מנגד, המבט הביקורתי על כוחו הפוליטי של הפחד, ובפרט על תפקידו בדרדור של הדמוקרטיה, נחוץ במיוחד כעת, כי הפחד נוכח יותר מתמיד בתודעה הישראלית וכך גם הסכנות שהוא יוצר.

הפרק השני עוסק בסלידה. זהו רגש שמקורו ביולוגי, ומטרתו לגרום לבני אדם להתרחק מגורמים מזהמים כמו פסולת או ריקבון וכך לסייע להישרדותם. אם כן, האם בכלל יש משמעות לרגש כזה בהקשר חברתי? מחקרים בתחום הרגשות מוצאים שכן. סלידה היא חלק מרכזי ביצירתן של היררכיות חברתיות, כך שקבוצות מסוימות מוגדרות כ"טהורות" ואחרות נתפסות כ"טמאות". זהו רגש מרכזי בגזענות, ותנועות פופוליסטיות במדינות רבות בעולם מתייחסות בסלידה ל"אחר", כמו פליטים ומהגרים. לעומת זאת, בישראל היעד העיקרי לרגשות סלידה הם פלסטינים. מחקרנו מדגים כיצד רבנים מסוימים משלבים רעיונות דתיים עם גזענות "קלאסית" כדי להצדיק את ההפרדה המלאה שמתקיימת בין יהודים לפלסטינים בגדה המערבית ולקדם אג'נדה דומה גם בתוך גבולות הקו הירוק. 

הרגש השלישי שנבחן בספר הוא טינה. זהו רגש המאפיין קבוצות שמצפות לקבל שוויון זכויות מלא (ולעיתים גם פריווילגיות מסוימות), אך לא זוכות לכך. טינה היא אולי הרגש המתעתע ביותר מבין הארבעה הנדונים בספר, כי היא מצביעה על אי שוויון שחברה דמוקרטית צריכה לשאוף לתיקונו, ובכך יכולה להיחשב רגש בעל השלכות חיוביות. מחקרנו על טינה עוסק במקרה הבוחן של ש"ס והליכוד, והאסטרטגיה שלהן למשוך מצביעים מזרחים באמצעות הדגשה של אי השוויון העדתי. אך הנרטיב של הפוליטיקאים הללו אינו מקדש אידיאל אוניברסלי של שוויון או חותר לתיקון ארוך טווח למען חברה הגונה יותר בישראל, אלא חוזר ומדגיש את נזקי האפליה. זוהי גרסתה הפופוליסטית של הטינה, שבמקום לקדם דמוקרטיה שוויונית דורשת זכויות עבור קבוצה אחת בלבד. 

הפרק הרביעי מתמקד באהבת המולדת. אהבה נתפסת בדרך כלל כרגש חיובי, ומידה מסוימת של פטריוטיות היא חיונית במדינת הלאום המודרנית, אז מדוע היא הפכה למרכיב מרכזי בפופוליזם העכשווי? אהבה כלפי המולדת לעיתים קרובות מבוססת על עבר היסטורי ומוצא אתני משותפים, ולכן היא מדירה אזרחים שאינם חולקים את המאפיינים הללו. כפי שאנו מתארות בספר, הרגש הלאומי המוביל בישראל אינו "ישראלי", אלא "יהודי", ולכן מדיר 25% מאזרחי המדינה. יתרה מכך, בשנים האחרונות הזהות הלאומית נעשית דתית יותר, ומקבלת מימד של קדושה. במקביל, בכל העולם גדל הפער המעמדי סביב הלאומיות. בעוד שקבוצות ממעמד סוציו-אקונומי גבוה נעשות מחוברות יותר לגלובליזם ולערכים אוניברסליסטיים, קבוצות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך הפכו קשורות יותר ללאום וללאומיות. כך רגש האהבה החיובי כביכול הופך בסיס לקיטוב אתני, דתי ומעמדי. הסרטון המצוטט בפסקה הראשונה הוא דוגמה למסר דומה שמקדמים פוליטיקאים ימניים בשנים האחרונות: הימין הוא "לאומי" ו"שומר על מדינת ישראל", ואילו השמאל מעמיד את הלאום בסכנה. במקום להיות רגש שחותר להרחיב את מעגלי השייכות ולאפשר לאזרחי המדינה להרגיש מחוברים אליה, הופכת אהבת המולדת לכלי כדי להרחיק קבוצות שונות אלה מאלה.

בלב התמיכה בפופוליזם האנטי-דמוקרטי קיימת סתירה: אזרחים ואזרחיות רבים מצהירים שהם מעוניינים במשטר דמוקרטי, אך תומכים בבחירותיהם הפוליטיות בהחלשה של מוסדות דמוקרטיים. חקר הרגשות עוזר להבין את הסתירה, כי רגשות הם מניע עוצמתי לפעולה. הם יכולים לגרום לנו להתעלם ממידע ומאינטרסים אישיים. כמו רגשות אחרים, רגשות פוליטיים הם בעלי השפעה אדירה על חיינו, ופעמים רבות השפעה זו סמויה מן העין. הארת הזרקור על הרגשות שעומדים מאחורי התמיכה בפופוליזם הופכת אותם לגלויים, וכך אולי גם עוזרת למתן את כוחם.

עוד בנושא: