סמלי מפתח- תסריט מגדרי
לכבוד יום הנשים הבינלאומי, רותם קליגר חליוא כותבת על "תסריט מגדרי" בפינת #סמלי מפתח ומסבירה על הסתירות הפנימיות המאפיינות את הציפיות מנשים.
"את צריכה להיות רזה,
אבל לא רזה מדי.
ואסור לך להגיד שאת רוצה להיות רזה,
את צריכה להגיד שאת רוצה להיות בריאה.
אבל את גם צריכה להיות רזה.
את צריכה שיהיה לך כסף,
אבל אסור לך לבקש כסף כי זאת גסות רוח.
את צריכה להיות בוסית, אבל לא מרושעת…
את אמורה לאהוב להיות אמא,
אבל אל תדברי על הילדים שלך כל הזמן.
לעזאזל.
את חייבת להיות אשת קריירה אבל גם לדאוג ולטפל באנשים סביבך…
את אמורה לטפח את עצמך כדי למשוך גברים,
אבל לא להיות יפה עד כדי כך שתפתי אותם יותר מדי,
או תהווי איום על נשים אחרות,
את הרי אמורה להיות חלק מה"סיסטרהוד",
אבל תמיד גם להתבלט! ותמיד להיות אסירת תודה…
יש כאן יותר מדי סתירות ואף אחד לא הולך להעניק לך מדליה או להגיד תודה…
ומסתבר, לא רק שאת עושה הכל לא בסדר, גם הכל באשמתך!".
הציטוט כאן למעלה הוא חלק מהמונולוג של השחקנית אמריקה פררה בסרט שובר הקופות "ברבי".
מיד עם יציאת הסרט לאקרנים הוא הפך ויראלי ברשת ונשים רבות שיתפו אותו ברוב הזדהות.
אז מה הפך אותו לכל כך משמעותי?
אחת הסיבות היא משום שהוא שופך אור על כמות הסתירות הפנימיות הקיימות בתוך "התסריט המגדרי" על פיו נשים מצופות לפעול.
"התסריט המגדרי" הוא הנרטיב המקובל שמגדיר כיצד להפוך לאישה או לגבר האולטימטיביים על פי סטנדרטים תרבותיים. לדוגמה, בעבר התסריט האולטימטיבי של הגבר היהודי בישראל כלל גיוס ליחידה קרבית מובחרת, קריירה צבאית ומעורבות פוליטית. לעומת זאת היום ישנו תסריט מקביל שכולל גיוס למודיעין, עבודה רווחית בהייטק ויציבות כלכלית לפני דאגה למדינה. ישנו תסריט גברי נוסף שכולל מעורבות רבה יותר בגידול הילדים, בישול, ניקיון ותחזוקת הבית.
"התסריט המגדרי" הוא מושג מתוך התיאוריה הפמיניסטית אשר עוזר לנו להבין כיצד בני ובנות אדם יכולים "לעשות" או "לקיים" מגדר. הוא יוצא מתוך הנחת יסוד (המשותפת לחוקרות כמו אודרי לורד וג'ודית בטלר) שמגדר נשי או גברי הוא לא עובדה נתונה מראש, אלא משהו שכל אחת ואחד יוצרים ומעצבים במהלך חייהם. הוא לא something that you are, אלא – something that you DO. כלומר, ילד או ילדה נהפכים (becoming) לגבר או לאישה כחלק מפעולות אקטיביות שהם נוקטים, על בסיס תסריטים מגדריים.
התסריטים הללו אולי נדמים לנו פשוטים, לינארים ויציבים במחשבה ראשונה, אבל בפועל הם מלאים בסתירות וכשלים פנימיים. ממש כמו אלו שאמריקה פררה מדגישה במונולוג שלה. התסריטים משמשים יותר כפנטזיה סמלית לגבריות ונשיות בלתי מושגת, מאשר כמטרות ריאליות.
אז למה אנחנו ממשיכים/ות לשאוף להגשים אותם? כיצד הם יכולים לסייע לנו ומתי הם עלולים לפגוע בנו? לכבוד יום האישה הבינלאומי אנחנו מזמינות אתכם/ן לקחת כמה רגעים ולחשוב אילו תסריטים מגדריים מקיפים אתכן/ם.