ספר חדש של דניאלה אריאלי- An Ethnography of Care Work Across Borders
ברכות לדניאלה אריאלי על פרסום ספרה החדש! אריאלי כותבת על ספרה החדש “An Ethnography of Care Work Across Borders” שהתפרסם בהוצאת Routledge, העוסק בעובדי סיעוד מחו"ל (עובדים זרים). אריאלי כותבת על עובדי הסיעוד בראי התקופה הנוכחית, אחר שמאורעות ה7.10 טרפו את חיינו. היא כותבת על סיפורי הגבורה של רבים מהם בשבעה באוקטובר, על הטיפול שהם מעניקים לאורך המלחמה – ועל החשיבות שלהם עבור המשפחות בהם הם מועסקים ומיצובם החברתי:
ההודעה המשמחת מהוצאת Routledge על החלטתם להוציא לאור את ספרי “An Ethnography of Care Work Across Borders” במסגרת הסדרה "אנתרופולוגיה ובריאות" הגיעה אליי לפני קצת יותר משנה, שבועות ספורים לאחר פטירתה של אימא שלי, שבעקבות מחלתה הפכנו למשפחה שמעסיקה עובדת סיעוד מחו"ל (מה שנקרא: "עובדת זרה"). המחלה והעסקת העובדת הם שהניעו את היציאה שלי למחקר – הרגשתי שזו מעין "סגירת מעגל", ובמשך חודשים רבים שקדתי על כתיבה, עריכה, הגהה והתכתבות עם עורכי ההוצאה שהציבו לי לוחות זמנים הדוקים לכל שלב בתהליך. המשימה הושלמה בהצלחה, וקצת לפני חגי הסתיו הספר יצא לאור, בכריכה קשה וגם בגרסה דיגיטלית, ואני שמחה לבשר על כך לקוראי "בחברת האדם".
מאז, חיי כולנו החיים על פני הארץ הזו עברו תהפוכות. אי אפשר עדיין לסכם שום דבר, אבל נדמה לי שהמלחמה, לצד אינספור ההשלכות הקשות שלה, תיזכר גם כנקודת ציון ביחס החברה הישראלית אל מהגרי העבודה שחיים פה ומטפלים באנשים קשישים וחסרי ישע. סיפורי הגבורה שלהם פורסמו וריגשו רבים: סיפורה של קמיל אשר הסתתרה עם ניצה המטופלת שלה בממ"ד בקיבוץ נירים, וכשהמחבלים פרצו לבית הציעה להם את כל הכסף שהיה לה בארנק וכך הצילה את עצמה ואת ניצה; סיפורו של ג'ואי שנפצע תוך כדי חילוצו תחת אש בקיבוץ בארי לאחר שהיה עד לרציחת המטופל שלו; ספורה של איירין ששהתה שלושים שעות בממ"ד וסכנה את חייה כדי לצאת החוצה מספר פעמים להטעין את הנייד ולהביא לזוג שבהם היא מטפלת מעט אוכל ומים; ועוד.
כ-150 עובדי סיעוד מחו"ל הועסקו ביישובי העוטף בעת שהותקפו. עשרות אלפי עובדי סיעוד מחו"ל נוספים מתמודדים כבר חודשים עם מוראות המלחמה: עם פינויים מהבית הקבוע בישראל ושהייה בחדרי מלון קטנים עם מטופליהם, עם אזעקות ועם מטופלים שמסרבים או שלא יכולים ללכת במהירות למרחב המוגן, עם הפחד להסתובב בחוץ, עם חרדות של בני משפחתם שבארצות המוצא, ועוד. המלחמה המחישה את הקשר ההדוק בין שתי האוכלוסיות הפגיעות האלו: אזרחי ישראל חסרי הישע ומהגרי העבודה אשר גורלם נכרך זה בזה. ברגע האמת, מי שנמצא שם, עם המטופל או המטופלת – הוא המטפל או המטפלת, ולא אף אחד אחר.
המצב הקשה בישראל הוליד חשש כבד: שרבים מעובדי הסיעוד מחו"ל יחליטו לעזוב את הארץ, מה שיביא למצוקה איומה לעשרות אלפי משפחות בישראל שנסמכות עליהם. המלחמה הדגישה ש"עובדים זרים" הם זרים מסוג מיוחד – "זרים חיוניים". זרים שלמרות הפער הלא נוח בין אחרותם האתנית-גזעית-לשונית-תרבותית העמוקה, לבין האינטימית הפיזית הטוטלית שבמגע עימם, המקומיים אינם רוצים 'להיפטר מהם', אלא להפך. המקומיים, במקרה זה, נוכחו לדעת עד כמה הם תלויים בזרים, ואפשרות הסתלקותם של הזרים נחוותה אצל המקומיים כמאיימת ומסוכנת הרבה יותר מנוכחותם.
מתוך כך נולדה התגייסות יוצאת דופן לפעולות שנועדו להגדיל את המוטיבציה של עובדי הסיעוד מחו"ל להישאר כאן ולתמוך בהם: סקר צרכים מטעם ג'וינט אש"ל, וובינרים לעובדים ולבני המשפחה המעסיקים שאורגנו בשיתוף פעולה בין מספר גופים כגון משרד הרווחה ועמותת קרגיברס, יוזמות כגון מיזם "מטפלת"–מעין מהדורת חדשות בכמה שפות שמותאמת לעובדים מהפיליפינים, הודו ודוברי רוסית. במפגשים שאורגנו השתתפו מאות "עובדים זרים" ובני משפחה מעסיקים, והם קיבלו הסברים ומענים שקשורים בהתנהלות יומיומית, וגם תמיכה רגשית לרבות כלים להפגת מתחים כגון טכניקות של נשימה, יוגה ועוד.
המלחמה העלתה את שאלת האחריות שלנו כחברה לשלומם וביטחונם של מהגרי העבודה שנמצאים כאן לצידנו. באותו זמן, המלחמה גם חידדה את הקושי שבלהיות 'בני משפחה מטפלים' אשר מעסיקים "עובדים זרים" לטיפול ביקיריהם חסרי הישע. בני משפחה רבים מצאו עצמם מתקשים יותר מתמיד להגיע לביקורים אצל הוריהם החולים, להתמודד עם חרדותיהם והידרדרות בריאותם, ובנוסף לכל אלו להתמודד גם עם החרדות של העובדים מחו"ל, עם הצורך להדריך אותם כיצד לנהוג במצבים אבסורדיים כגון כשהורים קשישים מסרבים ללכת למרחב המוגן בעת אזעקות, לארגן מרחבים מוגנים בבתים שלא ערוכים לכך, ולעמוד מול תביעות שכר שעולות בשל הפערים המתגברים בין ביקוש והיצע של "עובדים זרים" בסיעוד.
הספר אשר לו מוקדש פוסט זה כמו נכתב ב"עידן אחר" שכן החיים שלנו מאז השבעה באוקטובר 2023 אינם אותם חיים. אבל רוב מה שאנו פוגשים בו היום, כבר היה קיים גם קודם בצורות אחרות, והיחסים בטיפול הביתי אשר עומדים בליבו של הספר היו מתמיד, ועודם, מורכבים. עם זאת, לצד האתגרים הגדולים, ואם מבינים לעומק את נקודות המבט של השחקנים השונים ואת הצרכים שלהם, היחסים בטיפול הביתי יכולים להפוך למקור של משמעות ועניין ולהיזדמנות לקשר אנושי חם, נדיב ומיטיב. אני מקווה שהספר An Ethnography of Care Work Across Borders” יתרום לכך. זוהי מטרתו.
לקריאה נוספת:
הקישור לבלוג שמופיע באתר האישי של דניאלה אריאלי:
המאמרים הרלבנטיים לנושא:
Arieli, D., & Yassour-Borochowitz, D. (2023). Decent care and decent employment: family caregivers, migrant care workers and moral dilemmas. Ethics & Behavior, 1-13.
Arieli, D., & Halevi Hochwald, I. (2023). Family Caregivers as Employers of Migrant Live-In Care Workers: Experiences and Policy Implications. Journal of Aging & Social Policy, 1-19.
כתבות נוספות של בחברת האדם: