ברכות, פרסומים חדשים

ברכות לסוציולוג אבי שניידר על פרסום ספרו החדש ״במקום מושבו – סולידריות במושב העובדים המתחדש״ שיצא בהוצאת יד טבנקין. ספרו של שניידר, דיקן הסטודנטים ומרצה בכיר במכללה למנהל, בוחן את המסד הארגוני החדש של מושב בערבה, ומבקש לנתח את היחסים בין ארגונים, קהילות והמרחבים בהם הם פועלים. דרך מקרה הבוחן של המושב, המדגיש את חלקם של המרחב והקהילה ביצירת עבודה משותפת גם ללא ארגון, משמש את שניידר גם להבנה תיאורטית של תופעות רחבות יותר בשוק העבודה העכשווי כדוגמת We Work, חממות פיתוח טכנולוגי ועוד.

שניידר כותב לבחברת האדם על ספרו, עם אירגוניים עכשוויים ועל איך מסקנות הספר שלו משתלבות עם המציאות במרחב הכפרי של אחרי ה7 לאוקטובר: 

״שהתחלתי לעסוק במחקר אודות ההתיישבות העובדת, עוד בימי כתיבת התזה לתואר שני, הזמין אותי למשרדו סוציולוג ותיק ויקר שחפץ ביקרי. בשפתו הייחודית הוא הסביר לי שעל מנת למצוא את מקומי באקדמיה ולפרסם אני צריך למצוא לי נושא יותר אקטואלי ומעודכן מאשר ההתיישבות העובדת. איני זוכר את הציטוט המדוייק אבל רוח דבריו הייתה:  אנחנו בעידן של היי-טק מושבים וקיבוצים לא מעניינים יותר אף אחד במדעי החברה" כך אמר.   למרות דבריו שנאמרו מתוך דאגה כנה התעקשתי לשמחתי. 

 הספר שלי "במקום מושבו – סולידריות במושב העובדים המתחדש"  המרכז את פרי מחקרי בתחום  בחמש עשרה השנים האחרונות יוצא בימים אלה לאור בהוצאת יד טבנקין.

המחקר מציע גישה אנליטית לבחינת יישובי ההתיישבות העובדת  דרך 3 פרספקטיבות:

כארגון – הקואופרטיב ומנגנוני העבודה המשותפת;

כקהילה  – המבנה הדמוגרפי והתרבותי של הישוב;

וכמרחב  – מיקומו של הישוב במרחב וזהותו המרחבית של הישוב.

ההסתכלות הרב ממדית דרך שלושת צירים אלה מאפשרת להסתכל באופן שונה על צורות הישוב הכפריות מושב וקיבוץ ואף מאפשרת לי להציע פרספקטיבה חדשה להבנת תהליכי עבודה משותפת בעידן הפוסט ארגוני. בעשורים האחרונים עיקר הכתיבה על נושא העבודה בהתיישבות העובדת נסוב סביב הפרטת האגודות: בשנות השמונים והתשעים עברה התנועה ההתיישבותית משבר גדול בעקבותיו הקואופרטיבים המושביים רוקנו מתפקידם ורוב הקיבוצים בארץ עברו תהליך הפרטה והפכו ל מה שמכונה הקיבוץ המתחדש. כלומר המבנה הארגוני כמעט התרוקן לחלוטין מתוכן. 

אולם דרך מקרה הבוחן של מושב עובדים בערבה המתואר בספר למדתי כי גם אחרי שהופרטה האגודה חברי המושב ממשיכים לפעול יחד בתחום העבודה: הם מייצרים שיתופי פעולה, הם משתפים ידע והם חולקים זהות מקצועית משותפת ועוד. כך לדוגמה כששאלתי את אחד החקלאים מה גורם לו לעזור לאחד מעמיתיו במושב קיבלתי את התשובה הבאה: 

זה אינטרס של כולנו שיהיה לו משק, יותר טוב ואז הוא לא יהיה עלינו למעמסה. אם לא  יהיה לו כסף לרסס… המזיקים שלו לא יעברו לחלקה שלי, הכל פה ביחד.

או במילים אחרות האגודה אמנם הופרטה ולא אוכפת שיתופי פעולה אבל המרחב והקהילה עדיין עומדים על תילם: השדות עדיין מחוברים מרחבית וחברי הישוב עדיין תופסים את עצמם כיחידה חברתית אחת – חרף ההפרטה. הצלחתו של משק אחד היא הצלחת כולם, כישלונו עלול ליפול על מעמסה לכולם.  

הספר מציע מסגרת תיאורטית חדשה, פוסט ארגונית, לבחינת רמת סולידריות בהתיישבות העובדת  המכונה בספר מודל צין לבחינת ישובים כפריים: המודל מציע לבחון ולברר בכל ישוב כפרי, מושב קיבוץ או ישוב, את מגוון וכמות הפרקטיקות החברתיות והמקצועיות המתקיימות מן הישוב פנימה; את רמת הזהות המרחבית של התושבים ואת את מנגנוני הלמידה ושיתוף הידע הפנים ישובים. ככל שרמות אלה יהיו גבוהות בישוב נתון כך מציע המחקר כי מדובר בישוב כפרי המקיים רמה גבוה של סולידריות.  לעומת זאת ככל שפחות ופחות פרקטיקות מתקיימות מן הישוב פנימה ככה עשוי הישוב להפוך לפרבר כפרי או עירוני ותו לא.

בנוסף, הספר מציע המשגה חדשה לעולם התיאוריה הארגונית, Work Ground   –  שדה התַחוּם בגבולות מרחביים ותרבותיים, כאשר ניתן להבין את פעולות העבודה של הסוכנים הפועלים בתוכו כתהליך עבודה משותף, גם בהיעדר ארגון. מסקנות המחקר מלמדות כי תרבות ומרחב יחד יכולים לפעול כמנגנון מאחד של תהליכי עבודה, גם במצבים שבהם לא קיים ארגון עבודה. המונח Work Ground, נבחר על ידי על משקל הביטוי Play Ground, בעברית, מגרש משחקים. במגרש משחקים הרשות המקומית מציבה מתקני משחק, כלומר, יוצרת תנאים מרחביים. אך לא די בכך – על מנת להפוך את המקום החדש למגרש משחקים בפועל, צריך להוסיף אליו קולות צחוק ובכי של ילדים, קריאות של הורים מודאגים, וספסלי רכילות, לראות ולהיראות בהם. כלומר, אמצעים מרחביים אינם מספיקים כדי להפוך מקום למגרש משחקים במלוא מובן המילה – נדרשת לשם כך גם פעולה אקטיבית של סוכנים. נדרשת קהילה, נדרשת תרבות. המשגה זאת רלוונטית לניתוח ישובים כפריים אך היא יכולה לתת גם הסבר למרחבי עבודה משותפים כדוגמת wework וצורות עבודה אחרות. 

הספר יוצא לאור בתזמון שאי אפשר היה לדמיין אותו מראש. השאלה, כיצד נוצרת ומשתמרת סולידריות במושב קיבוץ או ישוב קהילתי, שאלה שעד לפני חודש עניינה רק אותי ועוד כמה משוגעים לדבר הפכה להיות שאלה כמעט מרכזית בחברה הישראלית. על הפרק של סדר היום המדינתי מונחת השאלה: מה עתידים של הישובים החקלאים, הקיבוצים והמושבים באזור עוטף עזה ובצפון הארץ? ואיך מייצרים משמרים ומחדשים סולידריות חברתית מלמטה בישובים אלה? ומה מייצר את החיבור העמוק של הקהילות האלה למרחב. כולי תקווה שהידע האקדמי שמציע הספר יהיה לעזר בידי מקבלי ההחלטות והאמונים על הפרחה מחדש של יישובי מערב הנגב.

עוד בנושא: