מאמרי אורח

האנתרופולוג ארז כהן, שעסק במהלך הפוסט-דוקטורט שלו באוסטרליה במאבק בשרפות, כותב על 'אקולוגית האש' האוסטרלית ועל המאבקים סביב יצירת הידע והמומחיות בנושא השרפות בין הילידים, המדענים, הכבאים והתקשורת

אוסטרליה עדיין בוערת. עוצמת השרפות, השטח האדיר שנשרף והנזק לחיי אדם, בעלי חיים, רכוש ואיכות האוויר הם בלתי נתפסים. על פי הנתונים העדכניים, השטח שנשרף משתרע על פני 100 מיליון דונם – פי 4.5 משטח מדינת ישראל. 25 בני אדם נהרגו, 2000 בתים נשרפו ויותר ממיליארד בעלי חיים נקטלו בשרפות. האם המציאות האפוקליפטית הזו מבטאת באופן ישיר את שינויי האקלים וההתחממות הגלובלית? ייתכן בהחלט שכן, בעיקר לאור הבצורת הקשה שהכתה באוסטרליה בשנים האחרונות. בו-בזמן, ולמרות העוצמה וסדר הגודל הנדיר של השרפות העכשוויות, חשוב לזכור שאוסטרליה תמיד בערה. למעשה היבשת מאופיינת ב"אקולוגיה של אש".

מבחינה אנתרופולוגית ידוע כיום כי הטכנולוגיה החשובה ביותר שהייתה בידי האבוריג'ינים היא השימוש באש. הבערת אש עזרה לאבוריג'ינים לשלוט בסביבה שבה הם חיו ולשנותה בהתאם לצורכיהם. הילידים הבעירו אש כדי לצוד ועל מנת לעודד צמיחה של צמחים ובעלי חיים ששירתו את אורח החיים שלהם כציידים-לקטים. אך כאשר השתלט האדם הלבן על אוסטרליה, האש נתפסה כאיום מסוכן: כבר לפני 200 שנים הקימו המתיישבים הלבנים, במימון חברות ביטוח, יחידות כיבוי מקומיות ונלחמו באש. מהר מאד נוצרו מיתולוגיות לאומיות סביב עוצמת האש והיכולת האנושית להילחם בה. יחידות כבאים הוקמו בכל הערים והכפרים, והכבאים נתפסו כגיבורים הנאבקים באש וכחיילים שיוצאים לקרב מול אויב אכזרי. ביטוי הגבורה וההקרבה מיוחס באופן ברור לכבאים שנהרגו בשרפות כמי שנפלו במלחמה. במדינת ניו סאות' וולס הוקם מוזיאון האש שמתעד את ההיסטוריה של המאבק ההרואי בשרפות כחלק ממרכזי מהמורשת הלאומית האוסטרלית.

לאחר מספר שרפות ענק היסטוריות שגבו מחיר יקר בחיי אדם ורכוש, החל להתפתח באוסטרליה ידע מקצועי ואקדמי סביב ההתמודדות עם השרפות. אחת התובנות החשובות הייתה שבכל שנה שבה היער לא בוער נוצר בו עוד ועוד דלק, וכאשר האש פורצת לבסוף – לא משנה מאיזו סיבה – השרפות גדלות כל כך שלא ניתן למעשה לעצור או להאט אותן. באופן פרדוקסלי, הידע הילידי שאבד נתפס כחיוני להבנת דרכי התמודדות עם השרפות. למעשה חוץ מכריתת היערות, שאינה רצויה או מעשית, הדרך היחידה להימנע משרפות היא בעזרת אש – שרפה מבוקרת של שטחי יער שיעזרו לשלוט טוב יותר באש כאשר תפרוץ.

מרתק לחשוב על נושא השרפות באוסטרליה לא רק מהבחינה הסביבתית אלא גם מכיוון הסוציולוגיה של הידע – הן בהקשר של הידע הפופולרי או הקהילתי סביב האש, והן בהקשר המדעי שנוצר על ידי מומחים שחקרו את השרפות ופיתחו אופני ההתמודדות שונים מולן.

במחקר הפוסט-דוקטורט שערכתי בשנים 2004–2006 הייתי חלק מגוף מחקר ייעודי שבחן את נושא השרפות באוסטרליה מכיוונים רבים ושונים. פסיכולוגים התקינו מצלמות על קסדות הכבאים כדי לבדוק את תהליך קבלת החלטות בזמן השרפות; כלכלנים בדקו את העלות של השקעה בחינוך למניעת שרפות ושל התנהלות בזמן השרפות לעומת השקעה במטוס כיבוי או ציוד אחר; אקולוגים בחנו דרכים לשרפות מבוקרות או למיפוי התפשטות האש בזמן אמת לסיוע בהתנהלות מבוקרת יותר, ואחרים בדקו את מרכיבי העשן של עצים שונים ופיתחו אמצעי ניטור לאיכות האוויר; וסוציולוגים בחנו את הכבאים המתנדבים, את הדרכים שבהן הון חברתי עשוי לייצר חוסן קהילתי ועזרה הדדית שתעזור לקהילות להתכונן לאסון ולהתאושש לאחריו; את האופן הראוי להעברת המסרים מצילי חיים בזמן השרפה ואת דרכי התמודדות לפני המשבר ובמהלכו.

המחקר הספציפי שלי עסק בתקשורת ובאופן ההתנהלות מול הציבור ואמצעי התקשורת לפני השרפות, במהלכן ולאחריהן. ראיינו עיתונאים, כבאים, דוברים ואזרחים שחוו שרפות יער ושאלנו אותם על השרפות ועל אופן ההתמודדות איתן. העיתונאים ואנשי התקשורת רצו גישה חופשית לאזורי האש כדי "לשדר מהשטח"; כבאים רצו שהתקשורת המרכזית שתועבר לציבור תסייע קודם כול להצלת חיים ותתמוך בהתמודדות המבצעית עם השרפה; דוברים ואנשי יחסי ציבור של ארגוני כבאות ושירותי ההצלה רצו שהתקשורת תאפשר להם לשדר מסרים רלוונטיים ואמינים, ותימנע ככל האפשר מסיקור סנסציוני או דרמטי של האש או תעסוק בחיפוש אשמים; ואזרחים באזורי השרפות רצו שהתקשורת תעביר מידע עדכני ורלוונטי שיסייע להם להתמודד עם השרפה בזמן אמת, ובעיקר דרשו שההתעניינות התקשורתית בהם תימשך גם לאחר השרפות. לטענתם, גם כאשר התקשורת עוברת לעסוק בנושא אחר הם נשארים בעיירות ובבתים השרופים, בלי שאף אחד יתעניין בתהליך השיקום שאינו מספיק "חדשותי". הרשתות החברתיות יצרו כמובן רובד תקשורתי וחברתי חדש שמאפשר מצד אחד לשירותי ההצלה להעביר מסרים ממוקדים ולפתח מפות אש עדכניות תוך שימוש בחוכמת ההמונים, ומצד שני מאפשר לאזרחים להתארגן ולהעביר מידע בזמן אמת, להתכונן וגם לחפש אשמים ולהציב דרישות כספיות לצורכי שיקום והתמודדות עם תוצאות השרפות מהרשויות הרלוונטיות.

המעניין ביותר עבורי היה בזמנו המסר המרכזי ששירותי ההצלה בחרו להעביר לתושבים, שבניסוח חופשי אומר משהו כמו: "תדעו שביום של האש לא נהיה שם כדי לעזור לכם." המדיניות הזו פותחה לאור ידע שנצבר על שרפות קודמות, מתוך תובנה (ככל הנראה מוטעית) שרוב ההרוגים נהרגו מחוץ לבתיהם כאשר ניסו להימלט מהאש. התפיסה הייתה ש"אנשים מצילים בתים ובתים מצילים אנשים" – כלומר, אם הכנת את החצר והבית לעונת השרפות, תוכל להציל את ביתך. ההנחה הייתה שעדיף להסתתר מהחום הנורא של האש בתוך הבית מאשר להיחשף לעוצמת החום הקטלנית בחוץ. המסר שהועבר לציבור זוקק בביטוי Stay or Go"", או בניסוח המלא:

“Stay if you are able bodied and your property is well prepared, and you have the necessary training and equipment to defend yourself and your house; if not go, and if you go, then go early.”

מדיניות זו עוררה ביקורת קשה לאחר השרפות של 2009, שבה נהרגו 173 בני אדם במדינת ויקטוריה. התחושה הייתה שמסר זה היה אחד הגורמים להרוגים הרבים שניסו להישאר ולהגן על בתיהם, בעיקר כאשר ההצלה וההגנה על הבית נוסחה כמעט כציווי מוסרי. מה שלא הוסבר מספיק טוב הוא שמי שינסה להגן על ביתו עלול למות, ואכן רבים מתו בשל עוצמת האש או בניסיון אחרון להימלט כאשר הם הבינו שאבד הסיכוי להגן על ביתם.

מה שמעניין במדיניות היא הנחת המוצא שמשבר בסדר גודל מסוים מחייב יוזמה מקומית מאחר שבמציאות כזו אין ולא תהיה אפשרות לשלוח כבאית לכל בית או לכל עיירה. אין ספק שעונת השרפות הנוכחית תייצר ידע ותובנות חדשות. מה שברור כיום הוא שיש כשל מובנה בפיתוח מדיניות לאומית למאבק בשרפות. למרות ששינוי האקלים מחריף כנראה את הבעיה, היערות נוטים להישרף בצורה דומה ומחזורית, לכל יער או אזור אקולוגיה שונה, ולתושבים באזורים ספציפיים יש ידע מקומי ותרבות של התמודדות וחיים עם האש. את הידע הזה יש לחקור ולשמר כשבאים לפתח דרכי התמודדות וחיים באקולוגיה של אש.

עוד על ארז כהן

אנתרופולוגיה לשבת – ארז כהן על המפגש עם האבוריג'ינים באוסטרליה כבסיס לידע ולתובנות אנתרופולוגיות

ביקורה של מרגרט מיד בישראל – מסה של ארז כהן וטלי לב, אשר התפרסמה בתיאוריה וביקורת ב2010, 'משימה בישראל: ביקורה של מרגרט מיד בישראל בקיץ 1956'.