על פסטיבל השמש באנדים של אקוודור וטקסי היפוך של מחאה ואישור מחדש.
#סמלי מפתח, והפעם, , דניאל זוהר מתאר לנו סוג של טקס אחר, רגע לפני שהוא נכנס לעבודת שדה אנתרופולוגית ביערות האמזונס.
בדרך לעבודת שדה באמזונס של אקוודור, עצרתי לחגוג את פסטיבל השמש (Inti Raymi), אחת החגיגות הגדולות באזור האנדים. כשבוע לפני כן פגשתי בקיטו את Atauchi, בן לעם האוטאבלני, והוא הזמין אותי להצטרף אליו לחגיגה המרכזית באירוע – hatun puncha (היום הגדול). חשבתי שאני בא ליום אחד, נשארתי לחמישה.
ביום הראשון הלכנו לקהילה סמוכה, שם רקדנו ורקענו על האדמה באוניסונו אחיד ("כדי להעיר את פאצ'מאמה" [בתרגום גס: אמא אדמה]). משם יצאנו לטבילה טקסית לילית קולקטיבית בנחל סמוך, כשהקפיטנים של הכפר מכים בכולם בסרפדים. הטבילה היתה בתוך מערה, ככה שכל מי שיוצא משם נולד מחדש, מתוך הרחם של אמא אדמה (כך לפחות הצעתי לאטאוצ'י ידידי, שאישר שמדובר באפשרות סבירה).
למחרת בבוקר כשיצאתי לחצר חיכה לי מעגל אנשים וחזירה ענקית שהמתינה לשחיטתה. אחרי חצי שעה של תפילות מפיהן של שתי קרובות משפחה נכבדות לפאצ'מאמה, לשמש, לארבעת היסודות, וקריאת פסוקים מספר גדול מידות של הברית החדשה המתורגמת לקיצ'ואה (השפה המקומית), אטאוצ'י ביצע את השחיטה הטקסית במומחיות רבה (אותה הוא מבצע כבר מגיל 13), והתחיל במלאכת ההפשטה והחיתוך. החזירה הזו (כ90 ק"ג היה משקלה) עדיין מאכילה את אנשי הקהילה וכלביה.
ביום השלישי של הטקס נערכה טבילה לילית נוספת בנחל. מי שניהלה את האירוע הייתה מרפאת (Yachai) שהכתה כל רוחץ בצרור של עלי סרפד שהאחרון ליקט לעצמו מבעוד מועד. הפעם לא טבלתי, אבל מארחיי דיווחו על דקירות בכל הגוף כולל הפנים עד למחרת. היצ'אי גם ירקה אלכוהול על הטובלים תוך שימוש בחנית טקסית. החוויה הייתה עוצמתית ודרמטית, וארכה מחצות הלילה עד שתיים.
מנקודת מבטי, עד כאן הטקס התאפיין בממדים קוסמולוגיים ושמאניים, כשהמטרה המוצהרת היא לשמר את הכוחות הקוסמיים ובראשם פעולתו של אינטי או השמש. אך בשני הימים הבאים והאחרונים של הטקס הצביון הזה קיבל נופך פוליטי מובהק ונכנס לקטגוריה שנהוג לכנות באנתרופולוגיה "טקס היפוך".
׳טקסי היפוך׳ הם טקסים שבמהלכם מתקיים היפוך תפקידים והפרעה לסדר החברתי. נשים מתחפשות לגברים, עניים לעשרים וכו׳. הקרנבל בברזיל נחשב טקס היפוך, כך גם חג פורים. אלו טקסים התחומים בזמן ובמקום, כך שאחרי סיומם הסדר והמבנה החברתי חוזר למצבו הרגיל. לכן, טען מקס גלקמן, אחד מחשובי האנתרופולוגים במאה הקודמת, שלמרות שטקסים אלו מציגים קונפליקט, מטרתם "לשחרר לחץ״ ומתחים, שלאחר מכן הסדר החברתי מאושרר מחדש. מחקרים מאוחרים יותר הראו שלמרות שטקסים אלו יכולים לשמר את הסדר הקיים, קיים בהם גם פוטנציאל של ערעור הסדר ושל מחאה, מה שהתקיים גם בטקס בו צפיתי.
בכל אחד מהימים צעדנו בתהלוכה כמו צבאית רועשת מהכפר לעיר הסמוכה עם שפע אנרגיות, אלמנטים מלחמתיים (אלות, מדי צבא, כובעי מגן ענקיים איקוניים, פלסטרים על הפנים, חגורות צמר) ואמירות מפורשות על כיבוש העיר הקולוניאלית-נוצרית. המקומיים מדברים על דיכוי של מאות שנים, ע"י האינקה ואח"כ ע"י הספרדים. היעד היה כיכר העיר שבה שוכנת הכנסייה וגם העירייה. שם נפגשו אלפי אוטאבלנים, בני חמש עשרה קהילות שונות מהסביבה שמרכיבים יחד מפגן ילידי עוצמתי. הרוחות הסוערות שהוזנו בכמויות נדיבות של אלכוהול תרמו להתנגשויות עם כוחות המשטרה, כולל מספר עימותים אלימים.
בעיר נחנו ב"בסיס" של הקהילה- בניין בטון בבעלות שיתופית שבנייתו לא הסתיימה – ושם נערכו סעודות קולקטיביות. נכחו גם מסחר מלווה ותיירים. היה מאוד עוצמתי לשמוע את צלילי הכנסייה העמומים שנעלמים בעוצמה האדירה של צעקות הקרב והנגינה הטקסית. המקומיים סיפרו לי שעד 2005 היו הרוגים בכל שנה בעימותים בין קהילות, ואכן הייתי עד לשימוש בגז מדמיע כדי לפזר אלימות בין שיכורים.
למרות שכבר לימדתי באוניברסיטה סטודנטים לאנתרופולוגיה על טקסים, ולמעשה הקדשתי חודשים רבים לתצפית משתתפת בטקסי קורבן לצד קברי קדושים בדואיים במסגרת עבודת התזה שלי, רק במהלך הטקס הזה הבנתי כמה לא הבנתי את העוצמה של טקסים לפני כן. לדעתי רק תצפית משתתפת בטקס קולקטיבי בסדר גודל כזה, המשלים טקסים בסדר גודל יומיומי או משפחתי, יכולה באמת ללמד אותנו אנתרופולוגיה של טקסים בצורה שלמה. אמליץ בחום לכל סטודנט שלי בעתיד לשנס מותניים ולצאת לטקס הרב-יומי הקרוב למקום מגוריו.ה.
דניאל זוהר מתחיל את עבודת השדה שלו באמזונס כחלק מלימודי הדוקטורט באנתרופולוגיה ב-London School of Economics. הוא בוגר תואר שני באנתרופולוגיה מהאוניברסיטה העברית.
עוד על דניאל זוהר