אנתרופולוגיה לשבת

בגמר הארווזיון האחרון, רגע לפני מסירת הניקוד לשירים, הוצגה פרסומת שנדמה שמעולם שודרה בטלוויזיה בישראל. פרסומת של חוות החופש המצילה בעלי חיים מתעשיית המזון, שהציגה את גישה שונה מאוד מהתפיסה המקובלת בתרבות הישראלית כלפי מוצרי חלב, בטח כמה שבועות לפני חג שבועות. בפרק מתוך ספרו ״הפסקת אוכל״  צולל נמרוד לוז לשאלה כיצד נוצר הקשר בין מוצרי חלב לשבועות ויוצא למסע קצר בשינויים שהתחוללו בחברה הישראלית שמתחיל בנשות רפת פמיניסטיות בקיבוצים ונגמר (בנתיים) בערעור המיתוס של חשיבתו של החלב לבריאות ולקשר שלו לשבועות

״….הקשר המיתי בין חלב לשבועות שנדמה כה מובן מאיליו וברור במציאות הישראלית העכשווית נפרם כאשר מתחילים לבחון את הנמסר במקרא למשל ביחס לחג השבועות או בקרב פוסקי הלכה כדוגמת הרמב"ם, או לבחון מנהגי עדות יהודיות שונות עד לעידן המודרני בהם לא נמצא דגש מיוחד או קשר כלשהו לאכילת חלב ומוצריו. זאת ועוד, מספרם הרב של ההסברים והטעמים הניתנים כיום על ידי סמכויות דתיות לסוגיהן למנהג אכילת מאכלי חלב בחג השבועות רק מדגיש את העובדה שאין לכך הסבר ברור אלא צורך דוחק להסביר את השינויים המהירים שהתרחשו בתרבות היהודית-ישראלית העכשווית והידוק הקשר החדש למדי יש לומר בין הנוזל 'הלבן והטהור' לחג השבועות.

כל תרבות היא שרשרת של מבנים הקשורים זה לזה הכוללים תפיסות עולם, ערכים, נורמות, טכנולוגיה, תיאוריה כלכלית ועוד. המבנים החברתיים מתווכים את מכלול התובנות האלה ומועברים לחברי הקבוצה לא אחת דרך טקסים שחברות מקיימות. טקסים הם ביטויים ציבוריים סמלים בעלי תוקף חברתי והם מכשיר רב עוצמה להביע את המהלכים המורכבים, הערכים, האמונות מהם חברה נוצרת. מבחינות רבות הטקס הוא מיצג תרבותי ציבורי דינמי המבטא את השינויים המתרחשים תמיד בערכים ובכוחות המארגנים של חברה בתחומי חיים שונים. התבוננות בתמורות שהתרחשו בייצוגים ובמשמעויות של החלב בטקסי חג השבועות המודרניים כמוה כהתבוננות בשינויים שהתרחשו בחברה הישראלית מאז חידוש היישוב היהודי במרחב הארץ ישראלי משלהי המאה ה-19….״.

״…. ב-1956 מוקמת מועצת החלב שמקדמת באופן אגרסיבי יותר את ייצור החלב ושיווקו בישראל. משק החלב הישראלי שצמח כבר במהלך ימי השלטון המנדטורי התבסס מראשיתו על הפרה. מהלך זה נעשה בסיוע השלטון המנדטורי ולאחר מכן הממסד הישראלי והיו לכך סיבות שונות ובהן גם הרצון לשרטט גבול ברור למול המשק הערבי המקומי שהתבסס על חלב עיזים וכבשים ולצמצם את חדירתו לכלכלת היישוב העברי המתפתח. ביטוי נאמן לתפקידיו ה"לאומיים ובטחוניים" של החלב הייתה סדרת הקומיקס לילדים על יואב בן חלב שהתפרסמה בשנות השישים והשבעים בעיתוני הילדים של אז: הארץ שלנו ודבר לילדים. יואב היה ילד חלש ששאב את כוחו משתיית שתי כוסות חלב והצליח בעזרתו לסכל מזימות זדוניות של אויבי ישראל, להתגבר על פושעים ולעורר התפעלות מכל עבר.

בד בבד עם השיווק האגרסיבי יותר והתבססותו של משק החלב הישראלי והפיכתו לסמל של גבריות  ניתן לזהות גם את הידוק הקשרים בין חג השבועות למוצרי חלב. גופים כמו מועצת החלב ותנובה בוודאי שהייתה הקואפרטיב הגדול במשק פעלו לבסס את הקשר בין חג השבועות לחלב ומוצריו. מה שהתחיל כחזרת עם ישראל לארצו ושיקום הקשר עם האדמה הפך לפסטיבלי גבינות, וחיפוש מתמשך למתכון עוגת הגבינה המושלם לחג. כמנגל וצליית הבשר ביום העצמאות הפכו החלב ומוצריו לסמליו של חג השבועות. מערכת הפרסום היעילה של תעשיית החלב הפכה בשנים האחרונות את חג השבועות לעוד טקס צריכה קולינרי. אך בדרך הטשטשו מקורותיו החקלאיים והמסר הראשוני שנמהל בו בטקסי הביכורים של ראשית היישוב היהודי בתחילת המאה העשרים שהיו חגיגה והודיה לחידוש הייצור החקלאי לסוגיו במולדת הישנה-חדשה.

בשנים האחרונות המיתוס החלבי של שבועות מתנפץ והנוזל הלבן הטהור והתמים לכאורה מתגלה כחומר בעל תכונות אפלות…יותר מכך החלב הטהור הולך ומתגלה כסמל לאכזריות. החלב שמסמל אימהות, הזנת ילדים, קשור, כך מראות הקבוצות השונות לזכויות בעלי חיים, בהפרדה אטומת לב בין עגלים לאימהותיהם. העגלים נשלחים לשחיטה והפרות עצמן סובלות מחליבת יתר, מחלות, וכאשר הן מפסיקות להפיק חלב, גורלן אינו שונה מגורל צאצאיהן. אך המסרים האלה לפי שעה אינם מחלחלים לשכבות רחבות ומרבית ההורים המגישים שוקו לילדיהם מתקשים לשמוע את העגלים גועים, אינם רואים את הרפת התעשייתית, וכך גם לא את הפרות ועגליהן שחיים בזוהמה וצפיפות…״

״…החלב הוא נוזל אידיאולוגי, עמוס ערכים, אינטרסים ושאיפות. וכך נמצא שהוא גם מזווג זיווגים לא אופייניים שאינם מובנים מאליהם במסגרתם חוברים אנשי דת המעניקים לו איצטלה של קדושה וטעם הילכתי, למשווקים וצרכנים, המחפשים הצדקה רוחנית לאכול עוגת גבינה בחג השבועות…״

לפרק המלא מתוך הספר ״הפסקת אוכל״

עוד על שבועות