אנתרופולוגיה לשבת

מה מסמלים העיטורים על מדי חניכות ומדריכות בצופים? ואיך זה קשור למנהיגות והעצמה של נערות בגיל ההתבגרות? מאמר של אופיר שפר, פורסם לאחרונה בכתב העת Journal of youth studies ומנתח את עיטור מדי החאקי של נערות בצופים כהבנייה של עוצמה מנהיגותית. בעזרת מחקר אתנוגרפי בתנועת הנוער הצופים, מפענחת שפר, פוסט דוקטורנטית במכון מופת וראשת החוג לחינוך בלתי פורמלי במכללת קיי, את המשמעות הסמלית של העיטורים והטקסים, ומסבירה כיצד זהות מנהיגותית בקרב נערות נוצרת מתוך קשרים חברתיים וסמלים תרבותיים המצויים במשא ומתן מתמשך עם הסדר הקיים.

במהלך אתנוגרפיה בתנועת הנוער הצופים חיפשתי אחר מקורות מנהיגותן של נערות, כיצד הן פועלות בתפקידים שונים שכרוכים באחריות מנהיגותית על אחרים ומהי המסגרת התיאורטית הנכונה לי לתיאור התהליך שהן עוברות. על הדרך נחשפתי לעיסוק הנרחב בעיטור מדי החאקי, ובמשך כמה חודשים התחקיתי אחר התרבות הפנימית של יצירת עיטורים, חליפין וטקסי ירושה של סמלים וייצוגים, מה שהאיר את עיניי לכוחו של מבט שאיננו מילולי.

בפרספקטיבה היסטורית, העיסוק בתופעת עיטור מדי החאקי איננו חדש בספרות המחקר. בדומה לכל לבוש, מדים מתווכים אינטראקציות בין יחידים לקבוצות ומציעים רמזים חזותיים על זהות והתנהגות חברתית. בארגוני נוער וולונטריים כדוגמת תנועת הנוער, השימוש במדים נועד בראש ובראשונה לעודד שייכות והזדהות, ואכיפת קוד הלבוש נמצאת יותר בידיהם של חברי הקבוצה יותר מאשר בידי מנהיגי הארגון, דבר התורם לאפשרות לאתר פרשנויות חדשות הצומחות מתוך מבע אינדיבידואלי בתוך הקולקטיב.

מאה שנים ויותר לאחר הקמתה של תנועת הצופים באנגליה, מדי החאקי עודם סמל לשייכות ארגונית, לאזרחות וללאומיות. לאורך השנים מחקו המדים פערי מעמדות, איחדו בין בני הנוער והצניעו הבדלים תחת כובע רחב שוליים ומאחורי עניבה מעוטרת. אך בפועל, המדים היו תמיד גם חלק ממערכת של יחסי כוחות, וחברי הארגון הפגינו את מיקומם בהיררכיה הארגונית באמצעות קישוטם בסיכות וסמלים מזהים. העיטורים שימשו גם כר לביטוי אידיאולוגיה וכלי חינוכי, והמשתתפים זכו בהם בפעילויות שונות המזוהות עם צופיות ויערנות. אולם בישראל לא השתרשה תרבות פורמלית ענפה של עיטורים וסמלים על מדי החאקי. להיפך, בעשורים הראשונים של המדינה דגלה הזהות התנועתית בלבוש פשוט, חף מעיטורים, המעיד על חוסר החשיבות שמיוחס למלבוש. גם כיום השימוש בתגי מיומנות כתגמול על פעילות ועיטורים פורמליים אינו רווח, ואין בנמצא משנה סדורה באשר לפיתוחם, כי אם הבנה כללית באשר לתפקידם כייצוג סמלי המוענק לחברי הארגון בטקסים ומועדים.

עיטור המדים לא נכלל במטרות הראשוניות של המחקר, לתובנה זו הגעתי לאחר כחצי שנה של תצפיות משתתפות בשבט צופים, ומתוך היכרות עם הקבוצה החברתית של הנערות. באחד הראיונות, נטע, נערה בכיתה יא, תיארה את המעמד המרגש שבו מדריכה נערצת העניקה לה את העניבה שלה במתנה כסמל לקשר המיוחד שנוצר ביניהן, וכאות הוקרה לנטע על שבחרה להתמודד ונבחרה לתפקיד בכיר. למדתי כי הענקת העניבה בין ותיקים לצעירים היא מסורת ארגונית ארוכת שנים.

על היקף התופעה ותפקידה הסימבולי בעולמם של בני נוער למדתי לעומק לקראת סוף שנת איסוף הנתונים הראשונה. בתקופה זו התרחשו טקסי הסיום והפרידה שבהם צצו פרקטיקות רבות של החלפה והורשה של סמלים. לדוגמא, בסופו של הקיץ הגיעו אל אחד השבטים בהם נערכו תצפיות, כל חברי השכבה הבוגרת בכיתה יב, עמוסים בשקיות ותיקים מלאים בציוד. חברי הקבוצה המסיימים את חברותם הפורמלית בצופים ועוזבים את תפקידם בשבט, באים לחלק את כל אשר צברו לאורך השנים.

הנערים והנערות נכנסו למרכז הרחבה, מסביבם התאספו חניכי השבט במגוון גילים, מחכים "לתפוס את השלל". אחד הנערים נתן את האות, וכל הקבוצה החלה לרוקן במהירות את השקיות, וחניכי השבט, כמו להקת עורבים, עטו על השלל. המקום הפך לזירת קרב על חולצות, כובעים, צעיפים והרבה מאוד ציוד ממותג עם סמלי השבט עליו. יותר מכול, מעמד פולחני זה סימל את תרבות הצריכה סביב סמלי הסטטוס שמבטאים המדים והמוצרים השונים, ולימד אותי כי סמלים חזותיים אלו הם חלק מתרבותו של השבט וטקסי המעבר הם חלק ממערכת ענפה של משמעויות המשויכות ללבוש.

היה לי ברור, וגם ספרות המחקר מתארת זאת, כי החלפת עיטורים והענקת מתנות בין דור לדור מלמדת גם על כוחו הסימבולי של נותן המתנה, וכיוון שהסמלים נושאים את המשמעות האישית של מערכת היחסים שבתוכה הם מועברים, נוצרות בתוך הקשר משמעויות תרבותיות רחבות יותר. כפי שציין שוורץ (Schwartz, 1967), חילופי הדברים הם דרך להמחיז גבולות קבוצתיים, באמצעותה המשתתפים מחזקים את תחושת המחויבות ומפתחים נורמות המייצרות גבולות ומדגישות את כלכלת המתנות כזירה שבה גבולות וזהויות נבנים ומתנהלים.

משתתפות המחקר תיארו כיצד השתתפות במערכת החליפין העלתה מתח בין הרצון לשמור סמלים ועיטורים לטובת השגת עוצמה של האני, לבין הרצון להשתייך למערכת חברתית רחבה שבה הדרישה היא לחלוק ולהפגין הדדיות. במבט על מנהיגות ניתן לראות בפעולה זו ביזור כוחה של המנהיגות לטובת חיזוק כוחם של אחרים, והכרה בכוחה של הקבוצה ובעוצמתה הרבה על הפרט. פרופ' תמר כתריאל אמרה מתחים אלו הם נקודת מוצא קיומית שממנה עשויה לצמוח תודעה מוסרית (כתריאל, 1999). מנקודת ראות זו, בנוסף ליצירה של סמלים השתתפותן של הנערות בנתינה טקסית היא תרגול חשוב לחיים החברתיים שכן כמנהיגות הן מתפשרות, מכירות במסגרת החברתית, נותנות לגיטימציה לסיפוק של אחרים, שומרות חלקים לעצמן וחולקות מהשפע עם אחרים, ואף מרסנות סיפוק אישי לטובת מערכת ערכים תרבותיים של הדדיות.

לצד התבוננות בפעולת עיטור החאקי כפרקטיקה של זהות מגדרית, מתייחס המאמר  לעיטורים ולחליפין כפעולות של צבירת כוח והצגתו, כחלק ממערכת של עוצמה סימבולית בתוך הקבוצה החברתית. משתתפות המחקר מתוארות במאמר כבעלות תפקיד מנהיגותי בשבט הצופים, על כן, פרקסיס העיטור והחליפין מעידים באופן סימבולי על עוצמה אשר מקורה בקשרים חברתיים, כאשר הרחבתם והעמקתם הם כלי לביסוס מעמד חברתי, כוח והשפעה בקבוצה. קשרים אלו, תורמים בהמשך לצמיחתם של סוגי הון נוספים. באמצעות ניתוח משאבי ההון המיוצגים בסמלים ובעיטורים, יצרתי מובחנות בין מקורות ההון החברתי (מערכות יחסים) ליתרונות (המשאבים) האפשריים הטמונים בהם.

המאמר מאיר את מוטת ההשפעה הרחבה של הנערות כמנהיגות. מכיוון שמיקומן הארגוני הוא בתפקידי הובלה והן פועלות לחיזוק מיקומן החברתי במרכז הקבוצה, הן מעצבות את הפירוש שנותנים כלל חברי הקבוצה למנהיגות בתנועת הנוער. לעומת זהותה של מנהיגות בתנועת הנוער שנקשרה בעבר לזהויות סמי-צבאיות, ומתוך כך תוארה במונחים של כריזמה, סמכות וגבריות, ממצאי המחקר מתארים תמונה חדשה של מנהיגות. מכיוון שמנהיגות נתפסת כמשהו שמתרחש במערכות יחסים ורשתות השפעה דינמיות, ישנו ביטוי רב למערכות יחסים החותרות לשוויוניות והדדיות, ופחות להיררכיה בין מנהיג למונהגים. התמקדות זו בגמישות, בהדדיות ובאופי הדו-כיווני של אינטראקציות מנהיגותיות, מרמזת גם על השפעה אפשרית בתפיסת העצמי, בעיקר בגיל ההתבגרות שבו מכלול הזהויות של הפרט נוצרות באמצעות אותן חוויות מפתח.

במובן זה, מנהיגותן מעצבת לא רק את אופייה של המנהיגות בקרב חברי הארגון, כי אם את תמונתו של ה'בוגר הראוי' לתנועת הנוער, ובכך הן משנות גם את פניו של הארגון שהוא בעל מסורת ארוכת שנים של מנהיגות סמי-צבאית.