ברכות

ברכות לשחר מנדלוביץ, דוקטורנטית באוניברסיטת בר-אילן, על זכייתה בפרס התזה המצטיינת של האגודה הסוציולוגית הישראלית. עבודת התזה של מנדלוביץ עוסקת בתופעת הנוודות הדיגיטלית הישראלית, אנשים הבחרו לעבוד מרחוק תוך טיול ברחבי העולם, וכיצד מבנים הנוודים הדיגיטליים לאומיות מסוג חדש – ״לאומיות מותאמת אישית״, המאפשרת לעצב מחדש את החוזה שבין האזרח והמדינה, תוך שמירה על שייכות לקולקטיב לאומי.

בתקופה האחרונה ולאור התהפוכות הפוליטיות בישראל, אנו נתקלים בסוגיות הנוגעות לשאלת האזרחות, הלאומיות והשייכות לקולקטיב הישראלי. אזרחים רבים שואלים את עצמם שאלות קשות הנוגעות למידת ההזדהות עם המדינה ומוסדותיה, שייכות לקולקטיב הישראלי ואף שירות בצבא כחובה מוסרית. כל אלו נוגעים ללב החוזה שבין האזרח והמדינה. בתוך סערה פוליטית-חברתית זו, אנו רואים קריאות לרדת מהארץ, למשוך כספים מחשבונות בנק, ולסרב לשרת במילואים. ניתן לראות כי בלב ליבו של החוזה האזרחי, מצויה המדינה – כטריטוריה גיאוגרפית בלתי ניתנת להפרדה. אך האם הזהות והשייכות הלאומית מחייבות שייכות טריטוריאלית? ומה משמעות הלאומיות ללא טריטוריה?

מחקר התזה שלי עוסק בתופעת הנוודות הדיגיטלית הישראלית, ובאופן ספציפי, בפרקטיקות החברתיות והקהילתיות של נוודים אלו. במחקר ביקשתי להבין מדוע קבוצה של פרטים, הבוחרים להתנתק מגורמי שייכות טריטוריאליים ואזרחיים, מתארגנים חברתית תחת קולקטיב לאומי, באופן אקטיבי ומתוך בחירה מלאה?

המושג נוודות דיגיטלית מתייחס לתופעה בה פרטים בוחרים אורח חיים של נדודים ומעבר תכוף בין מדינות, תוך עבודה באמצעים דיגיטליים. בבסיס התופעה מצויה הבחירה לחיות ללא שייכות למיקום גיאוגרפי קבוע, תוך ניתוק גורמי שייכות אזרחיים. תופעה זו צמחה על רקע התפתחויות טכנולוגיות בשוק העבודה, שאפשרו לעבוד מרחוק בין אם באופן מלא ובין אם באופן חלקי. לאחר התפרצות הקורונה במרץ 2020 התופעה הלכה וגברה, בין היתר בעקבות הקבלה של העבודה מרחוק כצורת עבודה לגיטימית. יותר ויותר אנשים ניצלו את ההזדמנות והחליטו לטייל בעולם בעודם ממשיכים לעבוד, בין אם כשכירים ובין אם באופן עצמאי. בעוד שהנווד המסורתי נע בעולם כחלק מקולקטיב שבטי, הנווד הדיגיטלי נע בעולם לבד, מנותק מגורמי שייכות. קהילת הנוודים הדיגיטליים מהווה מקרה קיצון של אורח חיים נאו-ליברלי וקוסמופוליטי, המבקש לצאת מגבולות הזהות המסורתיים, בתוכם גם מדינת הלאום. לצד הבחירה באורח חיים זה, הנוודים הדיגיטליים מבטאים צורך להשתייך לקולקטיב הישראלי, על ידי השתתפות פעילה בקהילת הנוודים הדיגיטליים הישראלית, שהיא קהילה היברידית המשלבת פעילות אונליין ואופליין.

ממצאי התזה הראו כי הנוודים הדיגיטליים הישראלים, אשר בחרו אורח חיים המבוסס על תפיסת עולם קוסמופוליטית, מבקשים להמשיך ולתחזק זהות לאומית אישית וקולקטיבית. מערכות היחסים של הנוודים הדיגיטליים מאופיינות בריבוי, זמניות ותחלופה גבוהה, ומתקיימות לרוב בין אינדיבידואלים השייכים לצפון הגלובלי. מתוך כך שחייהם של הנוודים מאופיינים בהיפר-מוביליות ומעברים תכופים, הכרויות בין אישיות מבוססות ברובן על אמצעים טכנולוגיים, המגדילים את יכולת הבחירה והאחידות החברתית בקרב הנוודים.

במקביל למערכות יחסים בין אישיות, מבקש הנווד הדיגיטלי הישראלי גם את השייכות לקהילה ולקולקטיב. קהילות אלו יכולות להיות קהילות בינלאומיות של נוודים, קהילות נושא, עניין או תחביב. לצד אלו, מדגימים הנוודים הדיגיטליים הישראלים את הצורך בהשתייכות לקולקטיב תרבותי מבוסס לאום. שייכות לאומית-קולקטיבית זו נשענת על היכולות הטכנולוגיות המאפשרות ניתוק טריטוריאלי וגיאוגרפי ממדינת הלאום מחד, אך מאפשרות חבירה לקבוצות ואוכלוסיות מותאמות אישית מאידך. כך, נישאים על גבי הרשת החברתית הווירטואלית והלא וירטואלית, הנוודים הדיגיטליים מממשים את יכולת הבחירה הנאו-ליברלית ומעצבים לעצמם זהות לאומית קולקטיבית המתאימה לערכיהם.

״…[אני] לא רוצה להיות חלק מהמשחק הזה, בעל כורחי מכריחים אותי ללכת למילואים, להיות חלק, להיות חייל במערכת הזאת, חלאס, לא רוצה… ואני מעדיף להיות בלי בית, לטייל בכל העולם במשך שנים מאשר לשחק את המשחק הזה שהמדינה שאני אזרח שלה, כופה עלי… אז כן, זה סוג של משבר  identity… אני אוהב את ישראל ואני גם שונא אותה. זה סוג של טרגדיה האמת.״

ניתן לראות שכשהטריטוריה הופכת מכורח לאפשרות, והחוזה בין הנווד והמדינה הולך ומתגמש, הלאומיות המותאמת אישית מהווה פתרון ביניים בין אורח חיים נאו-ליברלי, וקוסמופוליטי לבין הצורך בשייכות. כל זאת, מבלי לשלם את המחיר הרגשי והפיזי המתלווה לאזרחות. הנוודות הדיגיטלית איננה ביטוי של זהות קוסמופוליטית של ״אזרח העולם הגדול״, אלא מהווה בחירה באורח חיים נאו-ליברלי סובייקטיבי המנכיח זהות קולקטיבית לאומית.

בתוך כך, המתח בין נאו-ליברליזם וקוסמופוליטיות לבין צורך בשייכות לקהילה לאומית נפתר על ידי הנווד בתהליך שאותו אני מגדירה ״לאומיות מותאמת אישית״. לאומיות מותאמת אישית היא לאומיות אשר (1) מושתתת על אמצעים טכנולוגיים ומתווכת על ידם; (2) מותאמת לצרכיו האישיים של הפרט ונתונה לבחירתו; (3) נטולת מחויבות מוסדית ואזרחית למדינת הלאום. לאומיות מותאמת-אישית מאפשרת לנווד הדיגיטלי להתנתק מהמחויבות כלפי ישראל בעודו ממשיך ליהנות מיתרונותיה של ההשתייכות הלאומית. לאומיות מותאמת אישית היא דוגמא אחת לצורות אותה לובשת לאומיות מודרנית, תחת חברה נאו ליברלית, קוסמופוליטית המקדשת אינדיווידואליזם. היא מאפשרת  לפרט ״ללכת עם ולהרגיש בלי״ – לשמר שייכות לקולקטיב לאומי מבלי לשלם את המחיר האזרחי, הרגשי והפיזי המתלווה לשייכות הטריטוריאלית. כך, בעולם שהמאפיין המרכזי שלו הוא חוסר יציבות וארעיות, השייכות הלאומית מהווה קרקע יציבה.

עבודת התזה של שחר מנדלוביץ, ״קול קורא לנדוד לנדוד – זהות אישית וקולקטיב בקרב נוודים דיגיטליים ישראלים״, זכתה בפרס התזה המצטיינת של האגודה הסוציולוגית הישראלית לשנת תשפ״ב.