אנתרופולוגיה לשבת

בשנים האחרונות ילדים.ות ומתבגרים.ות טרנסג'נדרים זוכים ליותר נראות במרחב הציבורי בישראל. תפקידן של האימהות בתהליך ההתאמה המגדרית הינו משמעותי ביותר והוא מושפע לא רק מהמעמד הפגיע של הילדות והילדים והצורך לקדם את מעמדם, אלא גם מהנרטיבים המוסריים של אימהות טובה שמקובלים בתרבותינו. מאמרה של גליה פלוטקין-עמרמי (המחלקה לחינוך, אוניבריסטת בן גוריון) אשר פורסם בכתב העת Ethos עוסק בשאלה כיצד אימהות של ילדים.ות טרנסג'נדר חוות את ההתאמה המגדרית של ילדיהן וכיצד תהליך זה מעצב את הסוביקטיביות שלהן.

הטענה המרכזית של המאמר היא שכאשר ילדים.ות עוברים.ות תהליך חברתי-רפואי מורכב של התאמה מגדרית, אימהות חוות את אימהותן כמאותגרת, מוערכת מחדש ואף משתנה. למעשה, הן עוברות התמרה (becoming) והופכות לאימהות של ילדי טרנסג'נדר. המאמר מבוסס על ראיונות עומק עם אימהות לילדים שעברו התאמה מגדרית בגילאים שונים (8-24), ועוקב אחר התהליכים שהאימהות האלה עברו.

התהליך השינוי שהאימהות האלה חוות נוגע בתחומי שונים של חייהן. אפשר לראות בו מרכיבים של עבודה פוליטית (political becoming), כאשר הן מתחילות לפעול בזירה הציבורית על מנת לקדם את זכויות ילדיהן ואת המודלים של אזרחות מכילה. אפשר להמשיג אותו גם כתהליך של "עיצוב עצמי אתי" (ethical self-formation) דרך טכנולוגיות העצמי השונות (1997Foucault ).

המונח "טכנולוגיות העצמי" מתייחס לאותן פעולות שהפרטים עושים על מנת לשנות את עצמם ולהשיג מידה מסוימת של שלמות, אושר, טוהר וכוח (Foucault 1997). אימהות סיפרו בראיונות על פרקטיקות שונות שכרוכות באימהות לילדים טרנסג'נדרים, כגון סנגור, תווך, למידה והתבוננות רפלקסיבית. לעיתים הן הציגו את התהליך שעברו כ"מסע" אופטימי שבו נעו מתחושות של בושה, כעס וחרדה לתחושות של שליטה, אופטימיות ואף אושר. האימהות המרואיינות דיברו על התהליך השינוי שעברו, בין היתר, במושגים של עבודה עצמית מתמשכת ושיפור עצמי.

ממצא זה אינו מפתיע: המחקרים הקודמים על אימהות, במיוחד בתנאים של חוסר וודאות ושבריריות, הצביעו על כך שעבודה אימהות אכן מצריכה לעיתים קרובות בחינה מתמדת של חיים ואופי של האישה על מנת להתאים את עצמה למודלים תרבותיים של אימהות טובה (Mattingly, 2014). עם זאת, המאמר מראה שההמשגה של השינוי האימהי רק כמסע של שינוי פוליטי ומוסרי, איננה מצליחה ללכוד את הממדים הספונטניים רבי הרבדים של העבודה האימהית.

המושג האנתרופולוגי של ג'ייסון תרופ (Throop, 2014) "מצבי רוח מוסריים" ((moral moods מאפשר להמחיש את אותם הרגעים בהם אימהות חוות אמביוולנטיות, פגיעות, חרדה ואף געגוע או ערגה. מושא הערגה אינו אחיד: לעיתים זהו ילד או ילדה שהיו, או היו יכולים להיות, לעיתים זוהי אימהות לפני תהליך המעבר המגדרי, ולעיתים – אימהות מדומיינת בחברה עתידית המכילה יותר.

 שתי המסגרות התיאורטיות גם יחד – "עיצוב העצמי האתי" ו-"מצבי רוח מוסריים" -מאפשרות בסופו של דבר להמשיג את ההיבטים השונים של חיים מוסריים של אימהות לילדים.ות טרנסג'נדר. בעוד שהמושג הראשון מתייחס יותר לתמורות הדרגתיות בערכים וברגשות של האימהות, דרך ההפנמה של התסריטים התרבותיים קיימים של אימהות טובה, השני מתייחס למצבים רגשיים מעורפלים יותר. מצבים אלה משקפים את הדאגות המוסריות הלא פתורות של האימהות שחיות בתנאים של חוסר וודאות וביקורת, והם מופיעים מחוץ למסגרת הזמן של התהליך האופטימי של  "הפיכתן" לאימהות לילדים.ות טרנסג'נדר.

קישור למאמר המלא

עוד בנושא