ברכות

ברכות חמות לאליעזר היון על אישור עבודת הדוקטורט שלו "זו רק מנטליות": תהליכי סגרגציה, הדרה ואפליה על בסיס אתני בחברה החרדית. עבודתו של היון, שכיום הוא חוקר בכיר במכון ירושלים, עיתונאי, סופר פורה ופעיל חברתי סביב נושאי האפליה בחינוך החרדי, וזכויות ילדים בעלי צרכים מיוחדים חרדיים; נכתבה בהנחיית ד"ר יעל ברדה ופרופ׳ מיכל פרנקל מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית.

עבודת הדוקטורט של היון מתמקדת באופנים בהם חרדים אשכנזים מצדיקים את ההפרדה האתנית בתוך חברת המובלעת החרדית, בתחומי השידוכים, החינוך ומוסד גמ"ח ההלוואות. בבסיס המחקר עמדה תפיסתה של החברה החרדית כ'תרבות המובלעת' כלומר תגובה של קהילה הבונה את גבולה החיצוני מתוך חשש לפיתויים הקורצים מן הקהילה (עמנואל סיון, 1991 בעקבות מרי דאגלס Douglas, 1993; 1994). לפי גישה זו החברה החרדית מייצרת חומה סימבולית אל מול הקבוצה החילונית האחרת, ואילו בתוכה פנימה מיטשטשים קווי ההפרדה הפנימיים והיא הופכת לזרם דתי-חברתי אחד (בראון, 2017).

אלא שחרף תפיסה מקובלת זו, מתברר כי בתוככי החברה החרדית מתקיימים  כל העת מופעים של סגרגציה, אולי של הדרה ואפליה בין הקבוצות השונות, בעיקר בין הקבוצה הליטאית לזו הספרדית. לדואליות זו קרא היון, "האתגר האמפירי של תרבות המובלעת".

שאלת המחקר איפא היתה, כיצד מתעצבת הבנייתו המתמשכת של קו הגבול בין אשכנזיות ומזרחיות, כפי שהיא מתנהלת ומוצדקת בשדות השונים [כאמור, שדה הנישואים, שדה החינוך ושדה גמ"ח ההלוואות], בתנאים של חברת מובלעת חרדית? במהלך איסוף הנתונים, התברר כבר בשלב הראשוני כי הקוד המאפשר את מופעי ההדרה בחברה החרדית, הוא השימוש במונח 'מנטליות' כגורם המארגן ומצדיק את מופעי הסגרגציה בזירות השונות. קוד זה פועל כ'עבודת גבול', משמש באופן כוללני, ונושא בתוכו אוסף סכימות, רפרטוארים, או תסריטים להם מתכוונים האשכנזים-החרדים העושים שימוש תדיר במונח זה ביחס לחרדים המזרחים. שאלת המחקר מקבלת איפה אופי קונקרטי יותר כאשר הניסיון שנעשה כעת הוא פענוח המשמעות שמעניקים המרואיינים למונח זה, בזירות השונות.

הנתונים הקיימים אודות זירות אלו מלמדים כי בשדה השידוכים החרדי קיימת סגרגציה מוחלטת ומלבד אחוזים בודדים לא נערכים כלל נישואים מעורבים בין ספרדים לאשכנזים (הכהן, 2010). בשדה החינוך החרדי עומדת ההפרדה סביב מכסת קבלה של 30% תלמידים ותלמידות מזרחיים במוסדות החינוך לבנים ולבנות (ליאון, 2010). לבסוף, בשדה הכלכלי-גמ"ח ההלוואות לא זוהו כל מופעים של סגרגציה בין העדות כל עוד הפונה משתייך לקהילה החרדית.

נתונים אלו צריך לומר אינם בבחינת חידוש, אולם ליבתה של העבודה עוסקת בבחינת יצירת קווי הגבול הסימבוליים בין האשכנזים לספרדים בחברה החרדית, או בשפה פשוטה יותר: קאדר ההסברים, הטיעונים וההצדקות באמצעותם מבנים הפעילים הליטאים את קו הגבול בינם לבין אחיהם הליטאים בחברה החרדית, כאשר חלק הארי של סדרת ארגומנטים אלו טמונה בהבהרת והרחבת המונח 'מנטליות שונה' כפי שהם חווים אותו. 

המחקר נערך בשיטת מחקר איכותנית שכלל 38 ראיונות חצי מבניים של  משתתפים המשתייכים לקבוצה זו הנקראת 'חרדית אשכנזית' (מלבד מרואיין מזרחי אחד 'משוכנז' הנושא במשרה בכירה בישיבה ליטאית). קאדר מרואיינים זה כלל 'מומחים ומומחיות' העוסקים ברישום תלמידים לישיבות, בשדכנים, ושדכניות, מנהלי גמ"ח הלוואות, רבנים ורבניות, מורים ומורות ועוד. לצד הראיונות נערכה עבודה תיאורטית-היסטורית שכללה לא רק את התהוותה וערכיה המרכזיים של החברה הליטאית-חרדית, אלא גם סקרה את האינטראקציה בין הפלח הליטאי-חרדי לבין זה הספרדי-חרדי במאתיים השנים האחרונות.

ממצאי המחקר העלו שתי טענות תיאורטיות מרכזיות: הראשונה מתמקדת במה שכינה היון, 'מאפייניה של עבודת גבול כפולה בתנאים של חברת מובלעת', והשניה מתמקדת בקו הגבול הדינמי והמשתנה בין זירת השידוכים לזירה החינוכית.

הטענה הראשונה משרטטת בקצרה את תפיסתה העצמית של החרדיות הליטאית מול זו הספרדית כנעלה יותר, תפיסה הנובעת מהכרתה את עצמה כמי שהתמודדה עם המודרנה (שכן החרדיות האשכנזית גופא הינה תנועה מודרנית כפי שהסבירו איזנשטדט, 2002; כץ, 1986), להבדיל מן החרדיות המזרחית. בכך היא מייצרת 'עבודת גבול כפולה בתנאים של חברת מובלעת': בשל מצוקתה בהתמודדות עם היחס לספרדי, עושה החרדיות הליטאית-אשכנזית עבודת גבול ומייצרת 'קו פעולה' (בעקבות סווידלר, 2004) הן כלפי פנים והן כלפי חוץ. מחד, החרדים האשכנזים מבנים את החרדיות שלהם כמודרנית או 'על-מודרנית', אל מול הטענה החילונית המציגה את החרדיות כפרימיטיבית, לא רציונלית ולא מודרנית. הם עושים זאת באמצעות כלים מודרניים ונאבקים במודרנה בכלים שלה. בכלים אלו, נעשית גם עבודה פנימית – שהופכת להיות חלק מעבודת הגבול החיצונית – המשרטטת גבול בין החרדים האשכנזים לבין החרדים הספרדים, ככאלו שלא הכירו את המאבק החשוב בהשכלה, ברפורמה ובמודרנה. מאידך, בכך גם מוגדרת 'החרדיות האמיתית', מול האלטרנטיבה הספרדית חסרת יכולות אלו. החרדיות האשכנזית חווה את המודרניות, ומנכיחה את האלמנטים המודרניים שבה, באמצעות הנגדה לחרדיות הספרדית, שלא נהנית, לטעמם, מיכולת זו. עבודת גבול זו נעשית באמצעות המינוח 'מנטליות', שמהווה בעצמו כלי שיחני מודרני וגם ונושא תוכן של חרדיות איכותית, מתוחכמת ורציונלית יותר.

הטענה השניה מבקשת לרדת לשורש קו הגבול הדינמי המשתנה בין שדה השידוכים, שם כמעט לא נערכים נישואים מעורבים, לשדה החינוך, בו קיימת מכסת קבלה של 30%. בבסיס הטענה עומדות שתי תיאוריות: של רוג'ר ברובייקר (Brubaker, Loveman, & Stamatov, 2004) ושל נסים מזרחי (2017). ברובייקר מציע כי האתניות כקטגוריה משמעותית היא קוגניטיבית ועל כן משתנה הן בזמן, והן במרחב. במצבים מסוימים, תהיה מוביליזציה של אתניות והקטגוריה הופכת משמעותית יותר, ובאחרים, היא הופכת להיות חשובה הרבה פחות. מזרחי הנכיח את המושג 'סוציולוגיה של משמעות', לפיו יש לבחון את תפיסת העולם ונתינת הפשר של המרואיינים ביחס לסיטואציה, ולנסות להתעלם או להשהות את החשד כי הם פועלים מכח מבנים חברתיים יציבים ודכאניים.

בעקבות תיאוריות אלו הועלתה השערה כי הסגרגציה המשתנה בין השדות נובעת מתפיסות זהות וקהילה של הפרטים האשכנזים, הרואים בעירוב העדתי איום על הזהות העצמית והקולקטיבית שלהם ומכאן היחס המשתנה והדינמי בין השדות השונים ואף בתוכם [שכן מטבע הדברים, שדה השידוכים 'מאיים' יותר]. בסופו של דיון, להבדיל ממסקנותיו של מזרחי, נטען כי בסופו של יום גם סוציולוגים לא מסוגלים לקבוע האם מאחורי התנהגות זו עומדת תפיסה גזענית, ומבחינה אפיסטמולוגית לא ניתן לפענח את השאלה הזו.

אליעזר היון הוא בוגר ישיבות קול תורה, עטרת ישראל וכולל שע״י ישיבת ברכת יצחק – אור יהודה. בעל תואר A.B בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, ותואר M.A בסוצילוגיה מאוניברסיטת בר אילן, בעל תואר דוקטור לסוציולוגיה מהאוניברסיטה העברית, מרצה באוניברסיטה הפתוחה, וחוקר בכיר במכון ירושלים למחקרי מדיניות.

היון משמש כעיתונאי באתר ynet יהדות, ומעורכי האתר ״חרדים 10״, מחבר סדרת ספרים על התנ״ך בהוצאת ״דני ספרים. פעיל חברתי סביב נושא האפליה בחינוך החרדי, וזכויות ילדים בעלי צרכים מיוחדים חרדיים.